חורב תע״טHoreb 479
א׳אמנם אם לא נתערב המעוט ברוב, להיות בלתי נכרים רק הנם נמצאים בחלקים שוים, או אם לאחד משני הדברים נדרש, לתת לו איזה תאר נשוא (פרעדיקאט) ואנחנו לא נדע באיזה מהם, או בכל מקום, אשר בעד כל אחת משתי הנחות ישנם טעמים שוים בלתי מוכרעים האחד על השני אז יצא מזה ״ספק״, ואם הספק ההוא נמצא בדבר שהוא ״דאורייתא״ אז נדרש להחליט את ההנחה שהיא ״לחומרא״, בעוד לא נוכל בדבר ההוא להטות את שקול הדעת, ולחרוץ משפט בענין, אשר בנקל נוכל לפרוץ את הגבול, אשר גבלה התורה ולעבור איזה עבירה (ספק דאורייתא לחומרא), אכן בשלשה אופנים, אם השנים מהם יתנו סעד וסמך בעד ההנחה האחת ורק האופן האחד יתן חזוק לההנחה השנית, ואז ביחס האופן האחד ההוא יצא לנו ״ספק ספקא״, אשר עלינו גם כן לחרוץ משפט עפ״י ״הרוב״ המקימים את ההנחה הראשונה. — ספק דרבנן, הלא הוא ביחוד ספק בדבר הגזרה של חז״ל, אזי הנהו בפני עצמו רק ״ספק ספקא״, יען הגזרה בעצמה היא רק גדר וסיג, לשמור את הדבר, ואם כן שני צדדים להיתר ורק צד אחד יש לאסור — שני צדדים להיתר: א) כי יוכל היות כי לא יעברו גם על מצוה דרבנן.
1
ב׳ב) כי למצער, גם אם הוא באופן שיוכלו לעבור, הלא לא יעברו בזה עבירה דאורייתא, ורק צד אחד הוא לאסור: פן יעבור על ״סיג דרבנן״, ואולי גם מושגי הספק אלה יתפתחו ויצאו מן הכלל של ״הרוב״, עוד נשאר לנו להזכיר בזה את מושג ״הקבוע״ הלא היא התנגדות הפרט אל ההתאחדות עם המון החומרים וזהו גם לפי שני צדדיו:
2
ג׳א) דאורייתא — ע״פ ההבדל המקומי.
3
ד׳ב) דרבנן ע״פ התכן הפנימי הפרטי שלו, גם תערובת הבלתי פועלת על החומר רק על התכונה הנכרת בטעם, ריח וצבע (טעם כעיקר, ריחא, חזותא) ועוד.
4
ה׳כל הכללים האלה נמצאים ומשתמשים בהם ביחוד במערכת ״החוקים״ אשר כל העסק שלהם בעצמות הדברים ומצבם, המה כלם נכללים גם דרושים להיות נודעים בידיעה ברורה אדות תעודותיהם ושמושם ויחוסם בחלק החוקים, אך פרטי הדינים על אדותיהם עליך ללמוד אל נכון בי״ד ס״ח — קי״א וביחוד פ״ז — קי״א, גם באהע״ז בסימנים שונים וביחוד: ב׳, ד׳, ו׳, ז׳, ט׳, י״א, י״ט, מ״ו ועוד.
5