חורב תע״חHoreb 478
א׳אל המושג של ״הרוב״ קרוב הנהו גם מושג ״החזקה״, הלא הוא, להחליט מראש באיזה דבר תכונה ידועה כל העת, עד אשר מטעם איזה סבה נבוא להחליט את ההפך ממנו, בכלל הזה נמצאים דברים הרבה:
1
ב׳א) חזקה של אמתת הדבר כמו שהוא — הלא הוא, להחזיק ולהחליט כי אמנם נמצא בדבר התכונה ההיא, שהיתה בו פעם אחת לפני זה באמת, עד אשר נוכח אל נכון לדעת, כי ישנו בו ״ההפך״ מזה, למשל, להחזיק ולהחליט, כי האשה הנשואה היא עודנה נשואה — אשת איש — עד אשר יתברר, כי בעלה גרשה או מת.
2
ג׳ב) חזקה של הנחיצות, ההחלטה כי כה בודאי דרוש להיות — אף אם לא נכיר עתה את התכונה הנאמנה של איזה דבר, כפי שהיא, אכל יש לנו הידיעה, כי פעם אחת היתה לדבר תכונה כזאת, למשל, מצב הפנויה (אונפערהייראטהעט זיין) אצל אשה או אבר מן החי אצל בע״ח ועוד.
3
ד׳ג) חזקה של תכונה, אשר כפי הנראה, נוכל להחזיק אותה לודאי, או מפני, כי יוצאת היא מכח של ״הרוב״, אם התבונה בלתי נכרת, אף לא נוכל ליעד בבטחה, כי היתה לו תכונה כזאת, רק אם ישנה ונמצאה תבונה כזאת אצל החלק היותר גדול אצל הרוב של המין ההוא, לכן נחזיק ונחליט, כי אמנם בטח ישנה תכונה כזאת גם אצל הפרט עד אשר נוכח לדעת ההפך מזה (ראה למעלה ג׳ ג׳).
4
ה׳ד) כללים כוללים, לחרוץ משפט שעל פיהם ״הרוב״ יוצא לנו ע״י הבחינה והנסיון, למשל, אין אדם תובע את חברו באיזה דבר, אם לא נמצא ממש בתביעתו. אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו לכחש בו — אנחנו נוכל להחליט ולהחזיק במעוז החזקות האלה ולסמוך עליהן כל הזמן, עד אשר נוכח לדעת אל נכון את ההפך מזה וכי אחרת נהיתה, כאשר נודע לנו אדות הדבר אם בודאי או ג״כ ע״פ הכלל של ״הרוב״, ובאופן האחרון אם יבוא לנו להתבונן בדבר ההוא שנוים ותמורות כאלה, אשר השנוים ההם, כאשר נוכח לדעת, או כאשר נשפוט עליהם, יעצרו כח לרוב, להביא בדבר גם שנוי התכונה (החזקה באה גם כן על השלטון החיצוני על דבר הקנין, הלא הוא כי על פיה נשאיר את הקנין ביחוסו החיצון כמו שהיה מקודם ובנוגע אל הקנין. מובן מאליו, כי הזכות תתחזק אצל בעל הקנין ההוא, אשר ישלוט ויחזיק בו, עד אשר יתברר זכות של האחר עליו).
5