חורב תע״זHoreb 477
א׳א) אם נתערב איזה דבר ברוב דברים ובאופן, אשר אין שום חוש מחושינו יוכל להבדילו עוד, עד כי כל החומר נחשב מאז לדבר אחד (ובאופן אם הדבר שנתערב הזה פועל רק על רבוי כמות החומר מבלי לשנות במאומה את האיכות שלו) (תערובות יבש ביבש ותערובות מין במינו), אזי בטלה תכונת הדבר, שנתערב ברוב, והדבר השלם ישא בעדנו בכלל את התכונה של ״הרוב״ (בטל ברוב), למשל: אם נתערב איסור בהיתר וההיתר הוא המרובה ומבלי נוכל להבדיל עוד, אזי עלינו לחשוב את הכל להיתר.
1
ב׳ב) כמו כן ישא בעדנו הפרט את תכונת ״הרוב״ של קבוץ הפרטים, אשר מהם נפרד הדבר (אזלינן בתר רובא), למשל: אם נבדל ונפרש מקבוץ ״הרוב״ של היתר ״ומעוט האיסור״ איזה דבר, אשר לא נדע מה הוא בתכונתו, עלינו לחשוב אותו להיתר (רובא דאיתא קמן).
2
ג׳ג) גם עלינו לחשוב מראש, כי נמצאה תכונת הרוב. של המין ההוא בכל פרט אף כי את הפרט לא נדע אל נכון מה טיבו (רובא דליתא קמן), למשל: את כל אחד מהבע״ח עלינו לחשוב כי תמים הנהו וחפשי הוא ממום. על כל אדם עלינו לשפוט, כי חפשי הנהו משמץ ודופי. על כל אשה נשואה עלינו להחליט, כי כאשר היתה לאיש היתה אז נערה פנויה ולא אלמנה ולא גרושה, בעוד המצבים האחרונים יתיחסו רק ״אל המעוט״ וכדומה.
3
ד׳ד) באופן כזה מסודרות ומכוננות הנה תקנות וגזרות חכמינו ז״ל לפי צורך ונחיצות של התכונה אשר ״להרוב״, עד כי המעוט, שלא יכלכל בתוכו את התכונה ההיא נכלל הנהו בכל זאת בכלל הגזרה והתקנה (לא פלוג ועוד).
4