חורב תפ״וHoreb 486
א׳ב: הורים. — כבוד אב ואם.
1
ב׳כבד את אביך ואת אמך, למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נתן לך (שמות כ׳ י״ב).
2
ג׳כבד את אביך ואת אמך, כאשר צוך ה׳ אלהיך, למען יאריכן ימיך למען ייטב לך על האדמה, אשר ה׳ אלהיך נתן לך (דברים ה׳ ט״ז).
3
ד׳איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו, אני ה׳ אלהיכם (ויקרא י״ט ג׳).
4
ה׳ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל העם אמן (דברים כ״ז מ״ו).
5
ו׳ומכה אביו ואמו מות יומת (שמות כ״א ט״ו).
6
ז׳כיחס הגזע אל הפרי כן הוא יחס ההורים אל האדם, וכמו הפרי יתהוה ויתקים רק ע״י השורש והגזע, כן האדם יתהוה ויתקים במעלתו רק ע״י ההורים, אולם בעוד האדם במעלת אנושיותו ובאשר עליו להיות בתבל הלא עומד הנהו במדרגה גבוהה ונשאה רב יותר מכל יצור נברא אחר, לכן גם ההורים של האדם עומדים המה במדרגה יותר גבוהה ונעלה ממדרגת שאר שורש וגזע אשר ליצור אחר.
7
ח׳ה׳ חנן לאדם את החיים, אבל במה היו נחשבים החיים ההם לוא לא נלוו אל החיים אנשים כאלה, שהמה מגן ומחסה בעדם, אנשים אשר יחזיקו ויכלכלו את החיים, ויכוננו ויכשירו אותם אל מעלתם להיות ולחיות כפי רצון הנותן את החיים? האם לא נדעכו ולא הועמו החיים בעודם באבם בבלי הורים, אשר רק המה יקבלו עליהם בנפש חפצה, לדאוג למענם? הן מי יחזיק ויכלכל את גוף האדם הרך ועול הימים? מי יפתח ויכשיר את רוחו? מי יושיט לו את החוליא משרשרת מסורת קדומים ע״י השפה, הנסיון והדעת — השרשרת אשר חוליותיה הלא הנה שנות מאות? מי יובילהו אל המבוע, אל המקור של התגלות ה׳, גם להיות עד נאמן בעד המתנה הנתונה מה׳ והמסור ומקובל מראש מקדמת דנא, להוריש אותה לו מורשה נחלת עולם, למען יהיה הנושא וממלא את רצון ה׳ בקנין מתנת חלקו זה, לחזקה, לאמצה ולחנכה, ולהוציאה לפועל? מי יכניכהו באגודת חברת האדם, בברית עמו ובתעודת צור מחצבתו? — מי יחנך אותך, אותך בן אדם, שהנך רך כקנה בתחלת בואך הלום, אף יורה אותך להיות ״אדם״, ״אזרח״ ״ואיש ישראל״?.
8
ט׳הלא המה הוריך, אביך ואמך — המה יקבלוך ויכניסוך בברית האנושי ובברית ישראל ויחנכו אותך בעד האנושית ובעד ישראל — אבל איך יהיה, אם בילד תבוא הרוח הרעה, להתעקש נגד הוריו, את אביו לא יכיר ואת אמו לא ידע — הפרי יתרחק משרשו וגזעו ולא יכירנו עוד מקומו והחומר יאמר ליוצרו לא עשיתני — ויסוג אחור ממנו? איזה דמות נעריך אז להשכלת האדם והשכלת ישראל, נצחיות המסורה וברית עם ישראל? לכן קשר וחובב אותך יוצרך ובוראך בחובה קדושה ונאמנה אל הוריך אלה, ויצוך כי תחשב נגדם כחומר ביד היוצר, מבלי יהיה לך בפני הוריך רצון עצמי. הן מתחת למדרגת החובה והמצוה, לאהוב את ה׳ ולירא אותו, עומדת היא המצוה הרמה והנעלה, לכבד ולהוקיר ולירא את הוריך, כי רק על ידם הנך עולה במעלת השלמות, לדעת ולהכיר את ה׳ — ואז — אם כבד תכבד את אביך ואת אמך בתור ״כהנים״ במקדש האנושית של ה׳, כפי רום מעלתם להיות העבדים הראשיים במערכת בית — הבריאה, אף אם תחשוב אותם, כי המה צירי ה׳, שליחי האנושות ועם ישראל אליך, בנוגע אל תעודתך — עד כי בכבוד הורים זה, אתה כורת את הברית עם ה׳, עם האנושות ועם ישראל — אז ע״י פעולת כבוד הוריך יפרחו וינובו חייך, שקבלת אותם מאת ה׳, להיות חיים טהורים ונאמנים, ולוא יארכו ימיך עלי אדמות אם מעט או הרבה שנים — אבל חייך הנאמנים יארכו למאד, אף יתקימו לעד לעולם כנצחיות ה׳ לדור ולדורי דורות, וכמו האנושית וישראל, והטוב יהי שלך (וטוב לך).
9