חורב תפ״חHoreb 488
א׳אבל איך יהיה הדבר? — הן ההורים הנם גם כן ״אנשים״ וגם המה יוכלו לשגות, אף יוכלו לדרוש ממך דבר שהוא נגד התורה והמצוה, גם יוכל לקרה, כי הנך בן אמלל, ובעיניך תראה, כי הוריך הלכו תועה ורוח רעה נסוך עליהם, לבזות ולנבל את התורה ותעודת ישראל, והיה אם כזאת וכזאת ידרשו גם ממך — האם גם אז עליך, להיות בידם כחומר ביד היוצר ולכבד את הוריך ולשמוע בקולם, לעשות כמעשיהם ולבזות את ה׳ ותורתו — או לשמוע ולהקשיב בקול ה׳ ותורתו ולחדול מהיות בזה סר למשמעת הוריך? ומה יהיה עם חובה ומצוה, בעת אשר החובות מתנגדים המה איש לרעהו?? — על השאלה הזאת נתן לך ה׳ כתורתו פתרון נאמן באמרו: ״איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו״!! — אמנם הנך מחויב, לכבד את דברי הוריך, אבל החובה היותר גדולה הלא מוטלת עליך, לכבד את ה׳ ודבר קדשו בתורתו. — לכן, אם ידרשו הוריך ממך, לעשות איזה דבר שלא כהוגן, קרב אליהם בענות חן ואמור: בלי תפונה לא כונתם יפה או שגיתם, בעוד דבר ה׳ לא יתאים עם פעולה כזאת, או, הן ה׳ ידרוש ממני פעולה אחרת, מאשר תדרשו אתם, וכי דברי ה׳ אלהיך, אשר יחובבוך אל כבוד הוריך הלא יחובבוך אל החובה והפעולה, שעליך לעשות ולקים כפקודתו, — ויען כי עליך לכבד ולירא את ה׳ יותר מהוריך, אזי בגלל אבות חלילה לך לעבור על אחת מהעבירות או לחדול מעשות איזה מצוה ממצות ה׳ בתורתו, אולם בנוגע לכל שאר דברים, אם הוא דבר טוב, ובכלל בכל דבר התלוי בבחירתך, הנך מחויב, להיות בן מקשיב וסר למשמעת הוריך בכל דבר — ורק עליך, להיות עומד ברשות עצמך בדברים, שהמה נוגעים אל המצוה הכללית ״סור מרע ועשה טוב״. ואתה עלם! כאשר הגעת לשנת השלש עשרה ואת עלמה לשנת הי״ב ויום אחד, אז הנך מקבל עליך בעצמך האחריות בעד כל דבר הנוגע לחובתך ולצדקת נפשך — ואם, לדאבון לבבך, הנך כה אמלל, עד כי נאלץ הנך בעניני החובה והמצוה בפקודת ה׳ לעשות דבר נגד רצון הוריך ולמרות את פיהם, אזי השתדל בשאר הענינים, להיות להם בן מקשיב וממלא רצונם בכל דבר קטן וגדול ביתר שאת וביתר תוקף ועז, למען יכירו וידעו הוריך, כי אינך סר למשמעתם, רק בדברים ההם, שעליך הלא להיות סר למשמעת ה׳ — אמנם אתם נערי ונערות ישראל, אם הכרתם לדעת באמת את חובת איש — ישראל, אם רוח איש ישראל נסוך בקרבכם בעצם תומו, ואם שם ה׳ נקרא עליכם, ואם נמצאים אתם בנסיון היותר קשה, כי יש לכם הורים כאלה, שהמה לא יכירו ולא ידעו את החובה והתעודה הזאת, ורוח איש ישראל לא ימלא את חדרי לבבם — או אז היו חזקים ואמיצים, התאוששו בנסיון הכבד הזה הקשה והמר בעד רוחות הבנים. חזקו ואמצו! ובאמץ לבב כזה לכו בדרך התורה והמצוה, אף התפללו לה׳, כי יתן לבם כח וחיל ותבונה, למלאות את כל חובותיכם לבוראכם ה׳. היו אנשים! ואל תתרפו בשום אופן.— (ראה י״ד ר״מ רמ״א).
1