חורב תצ״דHoreb 494
א׳כל איש ישראל — כה נאמר מסעם המצות הזאת — ״חייב בתלמוד תורה״ בין עני ובין עשיר״ בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן, אפילו עני המחזיר על הפתחים וגם בעל אשת ובנים, אשר עליו להביא בזעת אפו, להם לבני ביתו, עליו ג״כ החובה לקבוע לו זמן ללמוד את התורה ביום ובלילה, ככתוב ״והגית בו יומם ולילה״ — ורק בשעת הדחק יוצא הישראלי ידי חובתו של ת״ת בקריאת שמע שחרית וערבית, אם רק לבו נכון בקרבו בקריאתו — עד אימתי ילמוד האדם? עד יום מותו — שנאמר: ״ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך״, וכל זמן שלא יעסוק בתודה הוא שוכח אותה — עליך לחלוק את הזמן הקבוע לך ללמוד התורה, לשלושה חלקים: שליש במקרא: הלא הוא ללמוד מהתורה את מקור מחצב עמך ותעודתו ואמרי ה׳ הנגלה לאבותינו, להביע לך אומר בתורתו על דבר מלוא התעודה הזאת. למוד גם מספרי הנביאים חוזי — יה, להכיר ולדעת את עמך, יען אישי האלקים אלה היו נושאי דגל התורה במלחמתם, מלחמת מצוה נגד ״אלקיות הקנין וההנאה״ וההרגל ממעשי העמים שכניהם לעשות כמוהם. למוד והכר היטב את מנת גודל עמך, שהיא אמנם התוצאה גם סוף המעשה של המלחמה הזאת, גם התלבש ברוח הנביאים ובדבריהם החוצבים להבות אש — דת, למען יתלקח גם רוחו ברגש — יה. למוד והתבונן, להשיג ולהבין ולאהוב את תעודת עמך, שהיא הגבוהה והנשאה למאד, אף הלוך עם עמך זה בדרך הליכות עולמו, על פי דברי הימים שלו וקורות ישראל והזמנים, עם כל פרקי הצרות שלו, ההרג והאבדון, כל סבל ומצוקה, לעג השאננים והבוז לגאיונים, אשר עליו היה לשאת ולסבול. למוד את גדלו ותעצומות עוזו גם בשפלות מצבו ובצר לו, את איתן מושבו, אם יעוז במעוז צור ישועתו — עליך להגות בכתובים המה יהיו לך לעינים, גם משען ותומך בדרך חיי עצמך, בנוגע למנת גורלך ופעולתך אתך, בהם תשמע קול בהדר היוצא מאמרות — טהורות, אמרי שפר, אשר ינובו ויביעו לך בחכמה ודעת, אף כנור ישרון ינעים בקול את הוד מדברות אנשי קדש, עת יביעו וישמיעו לך, גם יתארו ויציירו לך את מלחמת — החיים היצר, אשר נלחמו הם בחיים של עצמם, גם עמדו בנסיון. — שליש במשנה: הלא היא תורה שבע״פ גם פרושי תורה שבכתב וביחוד את התוצאות הנאמנות הכתובות על ספרי הדמב״ם וד׳ ש״ע. — ושליש בתלמוד: להבין ולהשכיל אחרית דבר מראשיתו, להוציא דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולדון במדות שהתורה נדרשת בהן, עד שתדע עיקר המצוות, ואיך יוצא האסור והמותר וכדומה, והכל כפי כוחות רוחך והשגתך ובינתך.
1
ב׳עשה לך רב, אם גם בשכר, וקנה לך חבר נאמן וישר כמו בעד החיים, ככה גם בעד תלמוד תורה.
2
ג׳על בנות ישראל גם כן החובה ללמוד אח תוכן התורה שבכתב והחובות המוטלים על בת ישראל בהיותה נערה, אם ועקרת הבית ולמלאות אותם בחייה — פעמים רבות הצילו בנות ישראל את הרוח וטהרת החיים בישראל, גם גאולת מצרים היתה פרי וזכות הנשים, ובבל עת תמיד ע״י עלמות ואמהות ישראל יראות ה׳ ביקרת רוחן ובתומת לבבן נוכל לכונן רוח נעלה וחיים טהורים בישראל על מוסדות נאמנים מחדש.
3
ד׳אל תלמוד ממורה כזה, ולוא יהי חכם גדול, אם דרכי חייו נפתלים המה, בעוד אצל מורה כזה לא תוכל למצוא את מקור החכמה, התום והיושר.
4
ה׳אל תבוש לשאול את מורך בדבר שלא תבין אותו ואם גם בשתי פעמים לא הבנת עוד, שאל בשלישית, ואם יקצוף עליך מורך, אף אתה אמור לו: ״תורה היא״ — (הן חובתי הלא היא ללמוד תורה) — וללמוד אני צריך — ״ודעתי״ — (ומה אעשה?) אמנם ״קצרה״
5
ו׳אין עת מעתותי היום כה מסוגלה ללמוד התורה ועסק הרוח כמו בלילה, לכן אל תעביר אף לילה אחד, אשר בו לא הוספת לקנות בינה ע״י ״לימוד התורה״.
6
ז׳התורה איננה נלמדת מתוך קורת רוח, מתוך תענוגים ותפנוקים. והרחבת הדעת עד למותר. היא נקנית ביחוד, לזה האיש, אשר יקריב את עצמו עליה, איש אשר לא יכבד עליו, לחיות גם חיי צעד ולסבול לחץ ודחק וכל מעיניו הוא רק ללמוד, להבין ולהשכיל בתורה בתום וענוה, אף ישמח בה שמחה גדולה ונאמנה.
7
ח׳האיש, אשר באמת היה יכול ללמוד תורה ואינו לומד, או האיש אשר למד תורה ועזב את הלימוד — שנה ופירש — למען התמכר אל חיי שעה והבלי העולם עליו נאמר: ״כי דבר ה׳ בזה״.
8
ט׳המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני, אבל האיש המקים את התורה מעוני סופו לקימה מעושר.
9
י׳עת ישפוט ה׳ את חייך בעולמך הנצחי, אז עליך יהיה לתת דין וחשבון ראשונה, על אשר התרפית בלימוד התורה ואח״כ על אשר לא קיימת אותה בפועל ובמעשה כי ״התלמוד מביא לידי מעשה״ (י״ד רמ״ו).
10
י״אאבל כמו התורה לא תוציאך מחג הברואים, ונהפוך הוא, כי היא תביאך ותקרב אותך אל כל אחד מהם ביחס שלו, אף תורה לך, את שעליך להיות בעדם, ואת שעל כל אחד להיות בעדך, כמו כן תאלפך בינה, כי ישראל נהיה לעם רק במהלך דברי הימים ותולדות בני אדם, וכי הוא ימצא אל נכון את תעודת תכליתו במטרת ההתפתחות של חנוך כלל האנושית, עד כי חלילה לעם ישראל, להיות נבדל ומרוחק עד למאד מעמוד בשורת העמים, ונהפוך הוא, כי ע״י מקור מחצבתו ותכליתו עליו להיות מופת ומשל בגוים, גם נלוה אל כללות העמים, לכן כמו כן מטעם התורה דרושים להיות לך כל מדע וידיעה ג״כ אהובים וחביבים עליך, וביחוד כל אלה המדעים, המלמדים לאנוש בינה על אדות ״חכמת הטבע״ ״והאדם״ מה המה, אף תראינה לך לדעת את קיום האדם במלחמתו עם הטבע ומלחמתם עם הקיום זה עם זה גם יחד — וכל עוד תוסיף דעת באלה ומבטך יהיה חרוץ ושנון ביותר, יועילו לך להוסיף אמץ ולשנן את מבטך, להיות יותר ברור ושנון גם בידיעת התורה ולמודה.
11