חורב תק״בHoreb 502
א׳בעתים אשר ישראל בא ביותר במגע, במשא ומתן עם העמים האחרים וביחוד בעת אשר התעתד ישראל ללכת בגולה להיות מפוזר ומפורד בין הגוים, ואשר מפני זה גדלה הסכנה ביותר, פן ישראל בעמים יתבולל ויאבד את רוחו ואת חייו, חיי איש — ישראל — לכן חכמינו ז״ל חזקו ואמצו ביותר את הגדר והסיג הזה, באסרם גם את הנאת ״היין״, שנמצא הנהו חפשי בידי אינו ישראל, מדעתם, כי אין דבר, אשר כה יסבב הדבקות הנפרזה וההתקרבות עד למותר אצל בני אדם כמו משקה היין (י״ד קכ״ג ובשאר מקומות), כמו כן אכילת מזון מבשולי אינו יהודי בלי עזר איש ישראל ומאפה תנור, אם הדבר לא יאכל כה בטוב טעם, בהיותו חי, כסו בהכינם אותם להיות מבושל לתבשיל — רק פת אפויה ע״י אינו יהודי מקמח שלו לממכר מותרת היא גם בלי עזר איש ישראל, אבל אם האופה יאפה מקמח יהודי בעד היהודי, אזי על היהודי לעזור לו בדבר מה, ואם גם לחתות את האש וכדומה (י״ד קי״ב קי״ג).
1