חורב תק״גHoreb 503
א׳כל החוקים האלה אינם מפני הטעם, כי המאכלים הנזכרים נחשבים לאי — נקיים וטהורים כראוי, בעוד לשחוק ונגד השכל היתה כזאת, לוא חשבנו כמו אלה, רק המה נתנו לנו בתור מגן ומחסה בעד רוח ישראל וחייו, למען יוכלו להתקיים ולהשאר בעצם טהרם לעולם, לכן כל אשר יוסיפו העמים להראות לישראל אותות לטובה, כל אשר תוספנה האהבה והידידות, למצוא מסלות בלבות האומות נגד עם ישראל, ואשר אמנם הלא גלוי וידוע, כי מי כעם ישראל, שהנהו מכיר טובה ולבו לב ישראל, יהגה תמיד תודה וברכה ואהבה נאמנה להנסיך ולארץ מגוריו, כל אשר יוסיפו היהודים ואינם יהודים להתקרב ולהתקשר יחד בברית המשא ומתן וחברות האזרחים, גם כל אשר תוספנה בכמה ענינים ההשקפות על הדת והאמונה של העמים האחרים, להתקרב יותר אל השקפות הדת והאמונה של עם ישראל, הנה החוקים הנזכרים דרושים להיות נשמרים עוד ביתר שאת, עד כי עלינו לפעול ולהשגיח, כי ישלטו בעצם תקפם, יען מפני ההתקרבות הזאת, הלא אמנם תגדל עוד הסכנה ביותר, פן יעבור ישראל ויכנוס עי״ז עד למותר בחוג חייהם, והתוצאות מזה תהיינה ״התערבות והתבוללות״ של עצמות ישראל בגוים ואבדן חיי ישראל גם בקרב החוג של עם ישראל.
1
ב׳שמח ישראל בימינו אלה בקרב חוג העמים, אשר בהם יושב ישראל לרוב. הביטה וראה, איך המאור הקדוש, אשר מסר לך ה׳ על הר סיני למשמרת, הגיה אורו גם על העמים מסביב לך ויגרש מהחלק הגדול מהאנושית את חשכת הבערות את עבודת האלילים וזמת גלולים — שמח ישראל, כי בארצות אייראפא, באמעריקא ובחלק אחד מאזיען ואפריקא, גם העמים האינם יהודים נחלו להם מהתגלות האל היחיד ומיוחד שלך, אור יקרות והנם עתה בעלי תורה ודת כזאת המלמדת אותם, למלאות ולקיים את ״השבע מצות בני נח״, אשר תורתך חקקה אותן, להיות לחובה נאמנה בעד כל האנשים והעמים האחרים, הלא הוא: א) לבלי לעבוד אלילים (עבודת כוכבים ומזלות). ב) לבלי לברך את השם, האל היחיד ומיוחד (ברכת השם). ג) לכבד את חיי זולתו (שפיכות דמים). ד) לכבד את קנין זולתו (גזל). ה) לחדול מזמה (גלוי עריות). ו) לבלי לאכול אבר מן החי (אמ״ה). ז) להושיב דינים ושופטים (בתי משפט) — המה ופרטיהם הרבים (המה ואביזרייהו), להיות בעלי נמוס ואוהבי מישרים — שמח בלבך על כל זה.— האיש — כן תורה לנו התורה — המקבל עליו בפני שלשה אנשים, לקיים את המצות האלה ויחשוב אותן למצות הנתנות גם כן בהתגלות ה׳ למשה, בתור מצות כלליות, לחובב בהן את כלל האנושית, הנהו נחשב ״לגר תושב״, והנך מחויב למלא נגדו, לא רק את חובתך, שהיא הלא חלה עליך גם בנוגע לכל עובד אלילים, הלא הוא לקיים נגדו את כל חובות ״הצדק״, כי גם מחויב הנך מטעם התורה בנוגע אל ״הגר תושב״, לשמור ולעשות לו ולמלאות את החובות של ״האהבה״ בפועל (אתה מצוה להחיותו) עליך לכבד ולאהוב אותו מבלי מגרעת, בתור איש תמים — דעים וישר הולך, בעוד הלא הוא ממלא הנהו את כל חובותיו, אשר ידרוש ה׳ מכללות האדם, לכן לא תוכל לגרוע ממנו אף במאומה את הכבוד והאהבה, שעליך להראות לו, אף כי איננו שומר גם כן את חובות היהדות, אחרי אשר איננו מצוה לשמור את זאת בעוד שאר המצות הלא נתנו ביחוד לבית יעקב (רמב״ם איסורי ביאה, י״ד ז׳ הלכות עכו״ם, יו״ד ב׳ וד׳, הלכות מלכים ח׳ י״א ויו״ד, גם י״א); אבל בנוגע אל חוקי ההתחתנות ושאר הדברים הנזכרים, גם הגר תושב איננו יוצא מן הכלל, ואתה לא תוכל להתחתן עמו (רמב״ם איסורי ביאה י״ד י״ז), ומפני זה אסור עליך גם ״יינו״ לשתות (מאכלות אסורות י״א ז׳ וי״ד קכ״ד).
2