חורב תק״כHoreb 520
א׳כולנו כאחד צריכים אנחנו לתשובה! יען מי מאתנו לא עזב את דרך התורה והמצוה וחיי מי מאתנו יוכלו להצטיין באופן כזה, עד כי נוכל להחליט, כי אין בהם כל מגרעת ושמץ דופי, ולחשוב, כי אמנם החיים שלנו בעצם שלימותם המה מכוננים רק כפי התכנית המראה לנו בתורת ה׳. מי יוכל לאמר: זכיתי לבי להיות צדיק בכל דרכיו, מבלי ימצא בי כל חטא ועון? הן כולנו כאחד צריכים אנחנו לתשובה! אף האמצעי האחד והמיוחד להטבת והשבת החיים הכלליים, אשר תבוא בעתה, הלא היא גם כן ״התשובה״ — בעוד ״התשובה״ הלא היא התכלית והמטרה, אשר למען הגיע עדיה באו הצרות והתלאות והנסיונות של עמנו במשך אלפי שנים ובקרב עמים רבים ובכל הקורות אשר עברו על ישראל והזמנים, עד אשר באחרונה ישוב ישראל עד ה׳ אלקיו ואל עצמו באמת ואמונה ושב ורפא לו, כאשר יחדל לחשוב עוד את ההתחרות, להשגת קנינים אחרים, לתכלית ומטרה, ואת השאר למסור אל המקרה וההזדמן (אונגפאהר), מבלי בחון את מעשיו ומבלי שים לב, אם הדרך של ההתחרות הזאת מתאמת, או בלתי מתאמת עם ״ההתהלכות״ שלנו עם ה׳ (התהלך ״בקרי״ (במקרה) עם ה׳), רק יתאמץ לשים כל מעיניו להתהלך לפני ה׳ ולהיות תמים ודרך ה׳ נכונה תהיה לפניו, עד כי באחרונה בקרב עם ישראל למגדול ועד קטן, ילמדו לדעת את ההתהלכות עם ה׳, למען תהיה היא למו לתכלית האחת והיחידה בחיים, ושאר הדברים יהיו נכנעים תחתה ועומדים מתחת למדרגתה — ואז ישוב ישראל בתשובה שלמה אל על, אל מעוז צור ישועתו ותשועה תהיה לו. — כולנו צריכים אנחנו לתשובה! — לכן הבה נתאחד ונדבקה יחד, למען תהיה דרך התשובה אשר ילך בו האחד, לאות ולמופת ולמשל גם בעד האחרים — עלינו להדבק בחכמים, אשר דברם ושיחתם יזרזו אותנו להטבת דרכנו ויחזקו את לבנו לשוב בתשובה שלמה ונאמנה — חלילה לנו גם בשחוק ולצון, להרחיב פה ולשון וללעוג על הדבר, שהוא נדרש להיות יקר וקדוש בחיים — לבל תקל בעינינו קדושתו — עלינו לתת גודל ויקר למורינו, וכבד נכבד אותם, למען יוסיפו להורות אותנו ולהוליכנו בדרך טובים — עלינו לאהוב כל לקח־טוב ואמרי בינה, ואל נבוש לקחת מוסר גם מקטן שבקטנים בדבר, אשר יוכל להוכיח לנו, לדעת את הטוב והיושר — גם על כל עדת בני ישראל החובה והמצוה להשתדל, כי בקרב עדתה יחיה איש כזה, אשר הוא בעצמו יוכל להיות, לאות ומופת לאחרים בחייו הטהורים, בגודל תורתו וחכמתו, ביראת אלקיו ואהבת אנשים. איש אשר יפקח את עיניו על דרכי בני עדתו ויוכיח במישור את דרכם על פניהם, אם יראה בהם ערות דבר, או אם לא כן יעשו ותועים המה מדרך השכל — כל אלה המה הדרכים והאופנים, שהמה מעלים את התשובה, להיות אפשרית וקרובה אלינו מאד, וכפי אשר סדרו לנו חכמינו ז״ל, ונוסף לזה הזהירו אותנו, להשתמר ביחוד מפני חטאים ועונות כאלה, שהמה בעיני אנשים כמעט בלתי נחשבים לחטא ועוף (שאדם דש בעקביו), יען כי ע״י חטאים כאלה לא תוכל בנקל, לעשות גם את הצעד הראשון, לצעוד בדרך הטבת חייך, הלא היא הכרת החטא והעון, גם להיות נזהר מאד באלה החטאים, שיש לך היכולת וההזדמנות ביותר להכשל בהם, ואשר מפני זה בנקל יהפכו, להיות לך להרגל (עבר ושנה הותרה לו), יען כי מפני אלה כבד יחיה מאד הצעד האחרון והנכבד בדרך התשובה — הלא היא ״התשובה״ השלימה, שהיא השבת החיים הנאמנה בעד ״העתיד״.
1