חורב תקל״דHoreb 534

א׳רק ע״י התקשרות ואגודה כזאת נעשים המה האיש והאשה בעל ואשת בריתו — אמנם התעודה הקדושה הזאת בעד האדם לא תוכל להתהוות כמו ע״י מקרה ופגישה ובלי ישוב הדעת, לבל תחשב כאיזה ענין של זמה, רק עליה, לבוא אחרי הכרה וידיעה, שדוך והצעה (ווערבונג) (אה״ע כ״ו, כ״ז). המטבע של הקדושין תהיה למצער שוה פרוטה (הלא הוא 1/2 גרעין שעורים של כסף טהור), אך לפי המנהג יקחו טבעת לקדושין (כ״ה). השוה כסף הניתן לשם קדושין דרוש להיות קנין הבעל בשלימות, ואם הוא שאול, אזי דרוש להיות, כי ידע המשאיל אל איזה תכלית שאל ממנו, למען יתן המשאיל לשם מתנה אל התכלית ההיא, ואם הוא שאול מאשר נשואה אזי נדרש כי גם הבעל שלה ידע מזה (כ״ח). אל יקחו טבעת, אשר בה, משובצה אבן יקרה, יען לא כל אחד יוכל להעריך את מחירה. — את הכלה, כפי הנהוג, יכסו בצעיף ויגידו לה, כי לטבעת הקדושין, יש מחיר למצער של שוה פרוטה — המנהג הוא לשים את הטבעת על אצבעה הרומז (צייגעפינגער) של היד הימנית (ל״א). כל מעשה הקדושין דרוש להיות בפני העדים. נוסח האמירה של הבעל הלא דרוש לכלכל בתוכו, כי בזה יקדש את האשה להיות אשתו, לכן הלא נדרש הוא, כי היא תבין את אמירתו ואף אם לא אמר בפירוש, אבל אם מכל הנאמר לפני זה, יתבאר ויתברר, כי טבעת הקדושין נתנה גם מקובלה היא לשם קדושין, גם זה יכונן את הקדושין (כ״ז). האשה תוכל להיות מקודשת רק ברצונה הטוב, אולם אם כל הענין וכל היחוסים החיצוניים הנעשים בזה יורו על הרצון המשותף וכוונת הנשואין, ובעוד לא היתה בזה כל התנגדות וגלוי דעת על ההפך מזה, אזי על החברה, להחזיק במעוז המעשה החיצון ההוא, מבלי להביט עוד ולשים לב על איזה כונה פנימית אחרת או איזה התנגדות, אשר יגלו ויבארו בזה אחרי כן. הן החברה הלא היא, אשר תתן להדבור ולשאר אופני המעשה את ערכו וכונתו עליו, ומי אשר ישתמש באלה למעשה, הלא נכנס בשתיקה תחת הרעיון האצור בסדר ומשטר של ״החברה״, מבלי לשנות מזה עוד, (לכן אל יעשה איש שום שחוק והתול בסדר הקדושין, וכל אשה פנויה עליה להשתמר לקבל מאיזה איש שום דבר, אשר ע״י השתיקה תחשב כהודאה על הלקיחה של דבר ומעשה השייך לענין של סדר הקדושין), והנה אם כי על פי הדין האב יוכל לקבל את הקדושין בעד בתו הקטנה, בכל זאת האב אל ישתמש עם הזכות הזאת, וטוב לו לחכות עד השנים, אשר בתו בעצמה בבינתה וברצונה תוכל לבחור לה את בעל נעוריה (ל״ז).