חורב תקל״הHoreb 535
א׳עם הקדושין נשלמה האגודה העצמותית. האיש נקרא אז בשם ״ארוס״ והיא בשם ״ארוסה״ וכל אופני ״האסור״ היוצאים מכח הנשואין נמצאים גם בזה, להנשא לאחר בלתי אפשר עוד ורק ע״י המות או הגט יוכלו להתיר ולבטל אגודתם. האפוטרופסות על רצונה בנוגע לנדריה ושבועת אסר, בעוד היא עוד תלויה ברצון אביה (ראה למעלה), לכן גם האב גם הארוס מפירים לה, אבל כל עוד לא נגמרה האישות ע״י הנשואין והאשה לא נכנסה עדנה בבית הבעל, אזי תוצאות הקדושין בלתי מתרחבות יותר מחוג אגודת הגופים. הבעל איננו עוד בא כח מנת גורלה, גם עליו בלתי מוטלים עדנה החובות של ״שארה, כסותה ועונתה״ ושאר החובות, גם אין לו עוד הזכות על שכר מעשי ידיה ועל ירושת נחלתה וכדומה.־אם מתה היא בעודה ארוסה, אזי לא נעדר עוד ממנו חלק אחד מחוג חייו, לכן איננה חלה עליו האנינות (ראה עדות פרק כ״ג), ואם כהן הוא אסור עליו לטמא בה (נ״ה), אך על הארוס החובה במועד הקצוב, לקחת את הארוסה אל ביתו ולהשלים ע״י הנשואין את התכוננות האישות בעצם תומה (נ״ו). לפני הנשואין הארוס והארוסה גם המקושרים יחד בברית התנאים (פערלאבטע), אל יגורו יחד בבית אחד.
1