חורב תקמ״אHoreb 541
א׳כאשר נעשו ונגמרו הנשואין אז הזוג, באופן, אם למצער מצד האחד מהם הנשואין נעשו בפעם הראשונה, אזי שייכים המה בתקופת משך השבוע הראשון הבעל עם אשתו אל חוג חיי ביתם. במשך השבוע ההוא אל יעזוב הבעל את אשתו ואל יפנה לעסקים אחרים, כי על הבעל והאשה להתרגל יחד ולקדש את עצמם אל חיי הבית, אבל אם לכל אחד משני הצדדים כבר נודעו פעם מחיי הבית, הלא הוא אם הנשואין נעשו בין אלמן ואלמנה אזי משך הזמ{ן} של ההתקדשות לחיי האישות יארך רק שלשה ימים.
1
ב׳(לפי דעת אחרים, עלינו להביט ביחוד על הצד, שהוא ביותר יקבל את תעודתו בחיי הבית, ואשר בתבונתו יביא את השנוי היותר גדול בחיי האישות, הלא היא ״האשה״ — לכן אצל בתולה שבעה ואצל אלמנה שלשה ימים מבלי שים לב על המצב הקודם של הבעל (אה״ע ס״ד)).
2
ג׳בשבת לא יעשו נשואין, יען כי בעשיית הנשואין יכוננו וייסדו יחד גם את הקנין, את הזכות והחובות המתיחסים אל הרכוש, ומטעם זה לא יעשו גם ביו״ט. גם בחול המועד לא יעשו נשואין לבלי לערב שמחה פרטית בשמחה לאומית. בערב יו״ט בבקר מותר לעשות נשואין.
3