חורב תק״מHoreb 540
א׳אצל עם ישראל יעריכו את ערך האשה מאד נעלה, להיות בתור ״כהנית״ בקרב הבית פנימה. — ואם גם תורתנו לא יעדה בעדה את פעולתה, להיות פעולה גלויה בחיי העם, אבל לעומת זה הציגה את מעלת האשה בקרב הבית, להיות במדרגה גבוהה ופעולתה רבה ונכבדה בחוג ההוא. — התורה הטילה חובה על הבעל, לרחוש לאשתו אהבה נאמנה. עליו לאהוב את אשתו ״כגופו״ ולכבד אותה יותר ״מגופו״, ורק אז ימלא הבעל את חובתו לאשתו — אף לקנין קדוש דרושה האשה להיות נחשבה בעיני בעלה, עד כי הוא מצדו יתאמץ תמיד, להיות שייך וקרוב ביותר בכל קנין, אשר ירכוש לו ובכל כח ובכל שמחה רק אל ביתו ואל אשתו, ובכל נפשו ומאדו ובכל עצמותו, להיות נקשר אליה ולבני ביתו, גם יחשוב את אשתו ליצור כזה, המביא לידי שלמות את אנושיות הבעל, לעמוד התוך של הבית, ובתור חלק היותר טוב מעצמותו, ובמעלתה הזאת יאהבנה ויכבדה ויהי נאמן לה בכל לבבו ונפשו, גם עליו להשתדל להיות בורא שמחות חייה, גם מעוז ומשגב לה בתלאות החיים, ומגן ומחסה עז בעד אשת בריתו — ואוי לגבר, אם אחרת ידמה, או אחרת יעשה לה — אוי לזוג, אם רק פעם אחת ישתו יחד הבעל ואשתו מכוס נעימות החיים — רק פעם אחת, רק בעת, אשר כוננו להם את אגודת הנשואין, ולא יותר — ומאז והלאה הדבק שלהם יחדל מהיות טוב וברית אגודתם נשארה רק למראית עין, אבל הלב והחיים שלהם יתפרדו ולא יתלכדו — אוי ואבוי, אם במסתרים תבך נפש האשה על אכזריות בעלה והתרשלותו בנוגע אליה!! אוי ואבוי, אם מלאך ״השלום והאחדות״ עזב את ביתם ומלאך בלהות של ״ריב ומדנים״ יקח מקומו, אש־זרה נשקה בבית ותלהטהו עד היסוד מוסד! אם בבית ישראל נראתה שערוריה כזאת!! — אולם לא כן בית איש ישראל, שהוא נאמן לתעודתו ותכליתו, הוא יבנה ויתכונן ע״י אהבה נאמנה ומשותפת ובו ינוו : כבוד, תום ושלום־אמת, כי רק באלה ישכללו את הבנין, אשר יסדו אותו מראש ע״י הנשואין ואגודת החופה דרושה להביאו לידי שלמות ע״י אהבת ה׳, יראת ה׳ ובטחון בה׳, אלה הם נשואי ישראל! זה הוא בית ישראל! —
1