חורב תק״סHoreb 560
א׳אל תבקש שום שכר טרחה בעד התעסקותך בדבר האבדה אשר תשיב לבעליה. אבל אם היית אז עסוק באיזה עבודת מלאכה והפסקת ממנה להשיב את האבדה לבעליה, אזי על בעל האבדה לשלם לך את אשר יכולת לקבל לוא בקשוך להניח את העבודה ולהיות בטל במשך העת ההיא, יען אינך יכול לחשוב את השבת האבדה לעבודה של עמל ויגיעה, בעוד הלא הנך עושה וממלא בזה ״חובה ומצוה״, אבל אם אתה עסוק במלאכתך ובעל האבדה איננו, גם בית דין איננו קרוב לך, אשר יוכל לקצוב לך שכרך בעד בטול מלאכתך, אזי מצד הדין פטור הנך מדבר השבת האבדה, ויהי מונח הדבר על מקומו ואתה אינך מחויב להפסיק ממלאכתך (רס״ה), בכל זאת מטעם האהבה אל רעך, הלא לא תוכל להתעלם, בעת אשר תוכל להחזיק ביד רעך את רכושו (רס״ד). עם הדבר האבוד עליך לעסוק ולהטפל בו, עד אשר תביא ברשות בעל הדבר ובמקום בטוח, אכל אם תביא במקום בלתי בטוח, אזי הנך מקבל עליך את האחריות בעד הדבר ההוא, בכל זאת לא נדרש לך כמו אצל השבת הדבר הגנוב (ראה משפטים פרק ג׳) כי בעל הדבר יקבל ידיעה נכונה בעת ״ההשבון״, לדעת כי הדבר הושב לו. אם לא תדע ולא תכיר את בעל האבדה עליך לעשות הכרזה בפומבי, למען יבוא בעל האבדה ויגיד סימנים נכונים, או יביא עדים, באופן, אם לא נוכל להאמין בו עפ״י אמירת הסימנים לבד, ושאר הדינים ראה ח״מ רס״ז. אם בעל האבדה איננו בא, אזי עליך להחזיקו אצלך מבלי כל שמוש, ועליך לדאוג לבל יבוא כל נזק להחפץ, ואם יביא הדבר פרי, אזי הוא לטובת בעל האבדה, כמו גז השה וכדומה (שם). אם בהמה היא, אשר בשכר עבודתה תוכל להאכילה, אזי, תעשה זאת ותחזיק אותה שנים עשר חודש ותשמור את העודף עבור בעל הבהמה, אח״כ תשום אותה ותקבל עליך את ההתעסקות על חשבון השותפות ובאופנים שונים שלשה ירחים, או שלשים יום, ואם ההוצאה יתירה מעל השכר, אזי תחזיק אותה רק שלשה ימים, ואז תמכור אותה בבית דין גם בבלי בית דין לטובת בעל האבדה, ואם תרצה תוכל להחזיק אצלך הכסף בתור ״הלואה״ ואת אשר הוצאת עליה לפני זה תוכל לקחת לך. את כל הדינים בפרט ראה ח״מ רנ״ט — רע״״א גם בנוגע אל הענינים האלה ג״כ ״דינא דמלכותא דינא״.
1