חורב תקס״אHoreb 561
א׳ג) בין כל פעולות האדם רק מעטות הנן, אשר בהן תוכל כה להראות את טהרת האנושית שלך בעצם תומה, פעולות הנובעות רק ממקור האנושית הזכה והנקיה, שעל ידיהן עצמות האדם תתודע, כי אכן אדם הנהו, כמו בפעולות ״העדות״, ״להעיד״ להיות ״עד״ (עד מהמלה ״עוד״), לתת הארכה וקיום לחזיונות כאלה שהמה חולפים ועוברים, כמו מעשה האדם ודבורו בעת מהעתים, והשומע, הצופה ומביט על דבורו ומעשהו הנהו ״עד״ בדבר ומכניס את ציור כל אלה ברוחו וכמו חי וכמו נעשה בזמן ״ההוה״. בדבר עדותו, יעריך ויציע את זאת במקום הדרוש, כי יגיד עדותו, לחרוץ משפט על אדותיהם. — על האדם שהוא ״עד״ בדבר, לחוש ולהשיג את החזיונות והתמורות הנעשים מסביב לו בחושיו, ולקלוט אותם ברוחו, ואח״כ לתאר ולצייר אותם ע״י דבורו ובעת הדרושה, באזני ולפני עיני אלה, אשר לא ראו ולא שמעו את זאת כמוהו, בעת המעשה והדבור, לכן על ״העד״ להיות חמוש לפעולתו זאת במתנות האדם היותר נכבדות, ההשגה ע״י החושים הנאמנה והקליטה ברוח ובנפש, עם זכרון נכון, אמונת לבב ואמתת דבורו.
1
ב׳אם מצות הלא תעשה ״לא תענה״, תזהיר אותך לבלי תעשה מדחה, למעול מעל באנושיותך זאת, לבל תפריע ע״י ״עדות שקר״ או לבל תהרוס את אשר החיים של אחיך, הנה המצוה של ״אם לוא יגיד״ תחובבך, כי בכל מקום אשר ראית ושמעת גם השגת איזה דבר אל נכון ותוכל להיות ״עד נאמן״ בדבר, כי אמנם כה היה וכה נעשה למראה עיניך וחושיך, ובאופן אם אחיך יבקשך להעיד בעדו לפני השופטים, אזי בל תכבוש את עדותך, אם אך כשר אתה לעדות ואם העדות שלך דרושה היא לענין של רעך — ואם תכבוש את עדותך, אף כי בדיני אדם לא יוכלו להכריח וליסרך על זה, אבל למען לא תשא עון ותהיה נקי בעיני ה׳, עליך לגמול ולשים לרעך את הנזק אשר הסבות לו ע״י כבישת עדותך.
2
ג׳את הדבר שהנך בא להעיד עליו, עליך לדעת אותו אל נכון עפ״י השגחתך הברורה, בחושיך הבריאים, ועפ״י ההשגה הזאת תגיד את עדותך זאת בפני ״הבית דין״, אבל חלילה לך להעיד עדות רק ע״פ השמעות אזנים ושיחת אנשים, ואם גם ספר לך את הדבר ההוא האיש הנאמן שבנאמנים, אל תבוא להעיד עדות על פיהו, גם לא תיסד עדותך על יסוד רשימות שלך בכתב (נאטיצען) אם אינך זוכר על פיהם עוד הפעם את כל עצם הענין כמו, וכפי שהיה וכפי אשר השגת בחושיך וקלטת ברוחך, ואשר אז רק על יסוד ידיעה של עצמך ולא מכח הרשימות הכתובות לפניך בכתב, תכונן ותיסד עדותך.
3