חורב תקס״דHoreb 564
א׳אם תפגוש, כה תאמר לך התורה והמצוה, ותראה את רעך הנוהג את בהמתו והבהמה רובצת תחת משאה, חושה לעזרתו. הקם תקים את בהמתו ועזוב תעזוב עמו, מבלי לבקש כל שכר וגמול בעד זה, בעוד לנגד עיניך רכוש רעך, שהוא הולך לאבוד ואתה הלא מצוה הנך להחזיק בידו ולשמור את רכושו, זולת אם רעך זה לא בגלל רפיון כחו או מפני הזקנה, רק מעצלות או מפני כי יודע הוא, כי מוטלת עליך החובה לעשות זאת, ובטח תמלא אותה, לכן יעמוד על עמדו מבלי כל פעולה ומעשה מצדו, בכל זאת, גם באופן ההוא עליך לעשות זאת בגלל ״צער הבהמה״ (ראה חקים פרק ה׳) ובגלל זה תוכל לבקש גמול ותשלום, בעוד אתה עשית את מלאכתו ועבודתו גם באופן, אם הבהמה היא בלתי מוכשרת לשאת משאות — אם תמצא את רעך כי בא במבוכה בתחלת מעשהו, יען קרה לו איזה פגע ומכשול, כמו למשל: אם נפל משאו ונצרך לו עזר להטעין עליו עוד הפעם את המשא, אל תמנע ממנו את עזרתך, בכל זאת תוכל לבקש איזה גמול בעד עבודתך זאת — אבל אם רעך זה, לא מפני רפיון כחו או זקנה נשאר הוא בטל ואת כל העבודה ההיא הטיל עליך, אז פטור הנך מהחובה והמצוה הזאת. — אחרי אשר פרקת או הטענת עליו את משאו, עליך ללוות אותו עוד מהלך פרסה (מהלך שעה ושנים עשר רגעים), לראות אם ילך לבטח דרכו, זולת אם הוא בעצמו יחפש אותך מזה. אם קרה לך עניני פריקה וטעינה גם יחד, עליך לקיים את מצות פריקה מראש. — אם בא לידך לקיים מצות פריקה אצל אוהבך ומצות טעינה אצל שונאך, עליך לתת היתרון, להטעין את משא שונאך, למען תתרגל לכבוש את עצמך ולפעול בנפשך לעשות הטוב לאיש אשר הרע לך, בנוגע אל כבוד של עצמך בדבר הזה שוה הוא הדבר אל מצות השבת אבדה (~ב~{ח}״מ רע״ב), ומאלה הדינים תוכל להקיש וללמוד על כל שאר הענינים והאופנים בעת שנדרש לרעך עזרתך, כי עליך החובה והמצוה להחזיק ולתמוך בידו.
1