חורב תקס״הHoreb 565
א׳ה׳, אשר עליך להכיר טובתו עמך ולהודות לו על חסד הרכוש אשר נתן לך, הוא יצוך לבלי תחשוב, כי כל זה נתון הנהו רק לך לבדך. עליך לדעת, כי מתנת טובו זאת אתך, למען תוכל לתמוך בזה גם בידי אחיך, עת מטה ידו, להחזיק בו, להלוות לו כסף, למען יחלץ נפשו מעניו ודחקו, ולמען ימצא בעזרתך משען לחמו, לעמוד גם הוא ברשות עצמו כמוך.
1
ב׳החובה להלוות, קודמת היא לחובת הנתינה של צדקה, יען עם ההלואה הנך תומך ומחזיק את העמידה ברשות עצמו של רעך, ואצל המקבל את מתנת צדקתך, רשות עצמותו הלא כבר עברה ובטלה ממנו. גם איש עשיר, אם נצרך הוא להלואה לאיזה תכלית שהיא, ג״כ חובה ומצוה, להלוות לו, גם לתמוך בידו בדבורך ובפעולתך. — שאר בשרך קודם לאיש זר לך, ועניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת (ח״מ צ״ז); אולם כמו שהוא חובה ומצוה להלוות לרעך, אם נצרך הוא לזה, הנה לא בצדק תעשה להלוות לרעך, אם נצרך הוא לזה, בלי שטר חוב או שאר הוכחה אודות ההלואה ההיא, לבל יצא מזה איזה מכשול, או איזה דבר עול מצד הלוה, אם בשוגג אם במזיד, גם לגרום בזה ריב ומחלוקת (שם ע׳). אם מכיר אתה את האיש המבקש את ההלואה ותדע כי הוא יפזר את הכסף בקלות דעת, וכי רק ע״י תביעה בפלילים אח״כ תאנסהו לזה לשלם לך את החוב, אזי טוב יותר לבל תלוה לו, לבלי תאלץ אח״כ להיות עליו כנושה ולנגוש לו (ח״מ צ״ז).
2