חורב תקס״וHoreb 566
א׳אם יש לך תביעה אודות הלואה על רעך והנך חפץ כי ינתן לך ״משכון״ על זה, אל תקח אתה אצלו את המשכון בחזקה, רק בית המשפט ישלח את שלוחו ויקח מאתו את המשכון, (לפי דת היהדות מטעם התורה גם שלוחי בית דין אל יבואו בבית הלוה פנימה לקחת משכון, רק את החפצים אשר ימצאו מחוץ לביתו יוכלו לקחת במשכון ההלואה בעד המלוה, וגם באופן הזה לא יוכל שליח בית דין לקחת משכון שום דבר אשר יכינו בו את האוכל למזון, כמו: רחים ורכב, סכינים וכדומה, גם לא את השמלה אשר ילבש הלוה, כלי אכילה, מטה ועוד). אצל אלמנה ונשים פנויות החיות ברשות עצמן, אל תקח שום משכון (אם הגיע זמן הפרעון של החוב והלוה ימאן לשלם, אזי, לפי דעת אחרים, יש בעד הבית דין דין וכח אחר לזה).— אם יש לך משכון מאיש עני, אשר החפץ הוא נצרך לו לשמוש, אזי החובה עליך להשיב לו בעת הדרושה לו להשתמש בו ותוכל לדרוש ממנו, כי יתן משכון אחר בעת אשר לא ישתמש עמו, כמו מטות ביום וכלי אומנות בלילה, זולת אם נתן המשכון תיכף בשעת ההלואה, אשר באופן ההוא דרוש לך המשכון להיות לאות והוכחה על התביעה של החוב (ח״מ צ״ז).
1
ב׳אל תגוש את הלוה אם ידעת כי קצרה ידו מלשלם לך אף בל תתראה לפניו בעת ההיא, לבל יבוש ולבל יכלם האיש ההוא בראותו לפניו את האיש אשר לא יוכל לשמור את תפקידו נגדו, להיות ישר וצדיק (ח״מ צ״ז ב׳).
2