חורב תקע״הHoreb 575
א׳אבל במדרגה עוד יותר גבוהה ונעלה מענין ״הצדקה״ שהיא רק עשיית הטוב בהונך ורכושך, עומד הוא הענין היקר והנעלה הנקוב בשם ״גמילות חסדים״, שהיא האהבה בפועל, בעוד במעשה הצדקה הנך מחלק לאשר אין לו מטובך, מרכושך החיצון, אבל בגמילות חסדים הנך מחלק מטובך את הסגולות היקרות והנעלות שיש לך בעצמות אנושיותך ועל מזבח החסד הזה הנך מקריב את תבונתך, את דבורך, את כחך, את פעולתך, את כל עצמותך. הנך מביא אותם קרבן על מזבח ה׳ זה, לאשר אחיך ולטובתו. — בצדקה הנך מושיט לרעך רק את האמצעים שמהם יוכלו לפרוח לו פרחי ברכה, אכל ״בגמילות חסדים״ אתה בעצמך תגדל ותשגשג את הפרחים האלה. הנך נעשה אז הבורא והיוצר של הבריאות, השמחה, השלום, האשר וההצלחה של רעך, והנה אם חפץ תחפוץ לראות את האדם בתור ״צלם אלקים״, צלם אביהו שבשמים, פקח עיניך עליו, הביטה וראה, עת ילבשהו הרוח של ״מדת הרחמים והאהבה הטהורה״, עד כי הוא בעצמו ובכבודו בכח הרעיון ורגש־יה הזה, יכין את הלחם בעד הרעב, בעצמו; הוא יהיה בעצמו אב ליתום — לגדלו ולחנכו. שורה עליו עת יסעד בעצמו את החולה ויהפוך את משכבו בחליו, עת יכסה בעצמו את הערום, עת ינחם את האבלים, עת יקבר בעצמו את המת הנעזב, עת יתן עצה לאובד עצות, ויעשה שלום בין המריבים, ובכל מקום ובאשר יוכל, בדבור ובפעולה, ירפא לשבורי לב ויחבש לעצבותם, גם ישים כל מעינו למחות דמעות עינים מעיני כל איש אמלל וקשה רוח, ואם תמונה נעלה כזאת תרהיב את עיניך ותחוש ותרגיש בנפשך את הרגש המאד נעלה הזה ותזכור ותחוש את זאת, הנך נקרא ״צלם אלקים״ כזה באמת בארץ החיים, או אז גשה נא עלם, גשי נא עלמה, קדש את עצמך בפני ה׳ אלקיך ותחת עין השגחתו עם כל כח נעלה ורם, אשר נתן לך ה׳ אל פעולת האהבה כזאת, אל פעולת האהבה, בעד אשר בניו, אשר מסביב לך.
1