חורב תק״פHoreb 580
א׳לא אלפי זהב וכסף אשר צברת או את אשר פזרת בהנאות חושיך ובכל אות נפשך בתפארת רום אנשים, לא המה, רק האגורה ההיא תלוה אותך בעולם הנצחי, עת תבוא להתיצב לפני כס־יה, האגורה ההיא, אשר בה השבעת נפש רעבה, כסית את מערומי אחיך וחלצת את האמלל מן המצר לא עשיריות השנים, אשר בהן בלית את חייך בקלות דעת, ברעש והמון, בהתחרות להשיב רכוש והנאה לא הנה, רק רגעי מספר המה ימתיקו לך את השעה האחרונה מחייך ויעבירו לפניך הזכרון השג׳א כח, להפיח בלבך אשר ותקוה נעלה. רק אלה הרגעים, אשר בהם מחית דמע עין איש אמלל ונדכה, רפאת שבורי לב, נחמת לב איש נמוג באבלו. הרגעים שבהם הבאת אבן, לצרף אל בנין האשר של רעך, עת הרגעת לבב אובד עצות, ועשית שלום בין המריבים.
1
ב׳ואתה בן אדם שמח במנת גורלך זאת! ואם לא כל אחד יוכל לעשות צדקה במדה מרובה וביד רחבה, יען כי הצדקה להיות חונן דלים ולתת פזר לאביונים דורשת הון ורכוש רב, אשר לא כל אחד זוכה לזה, אבל הלא כל אחד יוכל לעלות ולהגיע עד מרום הפסגה בפעולות האהבה של ״גמילות חסדים״, יען המצוה הזאת איננה דורשת רק רוח נכון, לב מלא אהבה, פה דובר אמרי נועם ונכוחים למבין, וזרוע אמיץ להיות עזרה לרעך בצר לו. — אמנם גבוה ומרומם מעל כל חליפות ותמורה הנה הנם גם הפרי גם האמצעים הדרושים לגמילות חסדים — לכן בגלל המצוה הזאת, עלם, ראה להעשיר את חייך בנסיונות ובחינות החיים, להעשיר את לבך באהבה, את פיך ולשונך באמרים נמלצים ולחזק את זרועך בכח וחיל, למען תעצור כח להיות לרעך מורה, מנחם, יועץ, עוזר ותומך בבל צרה שלא תבוא, בבואו בסכנה, באבדן עצה ותושיה, ובהיותו תועה מני דרך, גם דעת אנשים קנה לך והיה ״מעורב עם הבריות״ ותגדל כבודך בעיניהם, למען בבטחה תובל על דעתם להמציא להם עזרה, לאשרם והצלחתם.
2