חורב תקפ״וHoreb 586
א׳כלל גדול ונכבד שני לזה, המקיף ענינים רבים הוא המובן הנאמן של המלה ״כמוך״ במצות ה׳: ״ואהבת לרעך כמוך״! שים לבך להתבונן, לוא התורה לא פרטה ולא בארה את כל הפרטים הנוגעים להחובות המוטלים עליך ביחס אל האדמה אל הצומח ואל החי גם ביחס אל גוף עצמך ותכונתו, כי אז יכולת להגיד : ״איככה אוכל לדעת: מה היא באמת מדת ״הצדק״ נגד האדמה, נגד הצומח ונגד החי, גם נגד עצמות גופי, שתכונתו ג״כ זירה לי, כמו עצמות הטבע של הנמצאים הנזכרים? אולי אוכל מפני חסרון ידיעה, להביא להם ״קללה״ תחת ברכה ולהרוס תחת ״לבנות״? — יען כל הנמצאים האלה בעצמותם באמת זרים ומוזרים המה לך ורק תוכל לחוש ולשער רק במעט מטבעם, אבל אל הקריאה של ״ואהבת לרעך כמוך״! לא נדרש כל באור ופרוש, הן בכל הנוגע אל איזה דבר, שהוא יכול להיות לתועלת לרעך ולטוב לו, על אדות הדבר שיביא לו שמחה או צער, אשר או אסון, על כל אלה לא תוכל להיות עוד בשום ספק, על אדות זאת שאל רק את עצמך ואת שהנך מרגיש וחש, לוא נעשה כזאת לך, כי אז היה לך מזה צער ומכאוב; את אשר תראה ותוכח לדעת כי לוא פעלו לך את זאת, כי אז יכול היה להביא לך אסון ונזק, את זאת אל תעש לרעך לעולם; אולם הדבר שהנך רואה ויודע, כי לוא נעשה לך, כי אז היה לך הדבר למשיבת נפש, לאשר ולששון, את זה הדבר התאמץ בכל יכלתך לעשות גם לרעך, יען אחיך הוא, רעך הדומה לך, ואם תכיר את עצמך ואת רגשותיך, את טובתך ורעתך הלא מעצמך תכיר גם את עמיתך ואת הטוב ואת הרע לו, כמו כן גם מאמר הלל: ״מה דעלך סני, לחברך לא תעביד״! ומפני זה יכול היה לתת את המאמר הזה בתור יסוד מוסד בנוגע למצות האהבה של התורה כלה, יען כי החוקים והמצות האחרות המה רק חוקי ״צדק ואהבה״ בעד שאר הנמצאים (או החנוך לזה), ואשר אמנם לוא יכולת לשער בעצמך כאלו הנך מרגיש את תכונת עצמות שאר הנמצאים בעולם, ולהכיר אותם כהכרת עצמותך וכפי אשר תדע ותכיר את כל זה באדם, כי עתה לא נדרש היה גם בהם כי תקבע התורה לך לחובה, כל דבר ״בפרט״ רק להשליט את האמר ״הכללי״ ההוא ודיו לך — אבל יען עצמות הטבע של הנמצאים האחרים, זולת האדם, זרה ומוזרה לך, לכן נחוץ היה, כי התורה תפרוט ותבאר לנו את כל החוקים והמצות ההם בפרטות גמורה, אבל באמת כל אלה הפרטים הן המה רק הבאור והפרוש של האמר הכללי ההוא — אולם הזהר ממשגה ומתוצאה לא נכונה, אשר תוכל לקלוט לך מהמאמר ההוא, כי אם תוציא לך למשל מהמאמר : ״מה דעלך סני לחברך לא תעביד״ משפט בתבונה וסגנון כזה: ״היה ישר וצדיק והוגה אהבה לאחרים, למען האחרים יתהלכו גם עמך בצדק ואהבה, ואל תעש לאחרים דבר שהוא נגד ״הצדק והאהבה״ לבל יעשו לך המה כמוך להם, יען משפט בהחלטת הדעת הזאת הוא כאלו כל חפצנו היה רק, להשתמש ״בחכמת החנונים״, ולשים אותה ליסוד מוסד בעד החיים, התחכמות כזאת היא עשיית מסחר והביא חשבון מדבר התועלת והגמול, ולכונן רק את זאת למקור ״הצדק והאהבה״; אולם המקור הנאמן בעד הצדק והאהבה דרוש להקיר מימיו הזכים וצלולים בקרב לבבך פנימה ולדלות ממקור דבר ה׳ התורה והמצוה, שהנה תקראנה אותך אל ״הצדק והאהבה״; אכל מובן המאמר באופן הנזכר מדבר חשבון התועלת, הוא רק חלול כבוד האדם בנפשו פנימה, ולא זאת
1
ב׳היא ״תורת ישראל״!! —
2
ג׳ישנם אופנים שהמה אמנם בלתי מבארים בתורה ועפ״י הכלל הזה נמצא לנו באור ופרוש באמרות טהורות של חכמינו ז״ל, למשל; אם נדרש לנו לבחור בעד חוטא ופושע איזה עונש, אזי עלינו לבחור בעדו עונש כזה, שהוא בלתי משפיל הרבה את כבוד האדם (ברור לו מיתה יפה), גם לבלי לגמור שום עסק וענין אשר קרוב הוא לודאי כי לא תוכל להתנהג עם רעך במדת האהבה, שיש לו הזכות לדרוש אותה ממך והיא גם דרושה ונחוצה לאשרו והצלחתו, גם לחדול מבוא בהזדמנות, אשר תוכל לשער כי ע״י זה יקל כבוד רעך וערכו עליו בעיניך ולהחליש אהבתך אליו וכדומה.
3