חורב תקפ״חHoreb 588
א׳כא: החזקת התורה בכתבה, כתיבת התורה.
1
ב׳ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וגו׳ וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וגו (דברים ל״א י״ט).
2
ג׳מכל האמור ראינו, כי עליך בכל אשר תוכל לדרוש שלום אחיך וטובו כל הימים, ולאהוב כמוך את רעך הבא בחוג פעולתך, אולם גם בכלל עליך לפעול ולעשות לקיום הדבר שעליו תלוי אשר אחיך המתקים, אשר בני דורך ובני הדורות הבאים — ומפני זה הוטלה עלינו בראש וראשון החובה להשתדל, כי ספרי התורה והדת יהיו מצוים בידי בני ישראל ובעד דורות הבאים — ואם אך תחוש ותבין היטב, כי זאת התורה הלא היא קנין החיים האחד, אשר בה ועל ידה נהיה עם ישראל לגוי אחד וקדוש בארץ, ואשר בגלל זה הוא נחשב להקנין האחד והמיוחד, אשר אותו הציל ישראל מתוך ההפכה של חרבן ארצו ונחלתו ואבדן עטרת תפארת כבודו החיצון, ואשר על ידה ישראל הצטין לנושא דגלו בכל הליכותיו בדרך החיים במדבר גלותו הארוכה ובכל העתים ובכל הזמנים, אשר עברו עליו ואשר לרוב מלא את תעודתו. זאת גם תמיד נתן כופר קיומו והחזקתו של הקנין הנעלה הזה בנפש חפצה, את כל ענין וקנין אשר יקראו אותם האנשים בשם ״חוסן ויקר״ נתן בעדה. — אם אך תחוש ותרגיש אל נכון, כי אמנם בהחזקת הקנין הזה תלואים ועומדים כל מציאות ישראל וחייו — אז תכיר לדעת את החוסן והיקר, את הגדל והקדושה האצורים והכלולים במצות החובה הזאת, שהיא תדרוש מכל איש ישראל להחזיק ולכלכל את קנין ישראל זה ולהנחילו כפי כחותיו, גם לזרעו אחריו. — הן אמנם לפי התורה שבע״פ לא כתיבת השירה לבדה נקבעה היא לחובה, רק כתיבת כל התורה כלה, ואשר אמנם דרוש להיות כזאת, בעוד החובה הנזכרת כלולה היא גם בכתוב ההיא, הן כנודע הלא אסור הוא לכתוב את התורה מגלות מגלות, כמו כן לוא אך הנחילו גם קבעו ברוחות כל דורות ישראל את תכן ״השירה״ לבדה ככתכה וכלשונה, וענתה גם השירה כמו חי את תעודת ישראל האחת בכל מערכת הזמנים ״להיות נאמן עם ה׳ בקיום תורתו״, לכן מי לא יבין ומי לא יכיר גם מזה כי חובה קדושה היא, לקיים ולהחזיק את דבר ה׳ בתורתו בעד כל דור ההוה, ובעד כל הדורות.
3