חורב תקצ״אHoreb 591
א׳כב: קדוש השם ואבוד ע״ז.
1
ב׳אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים וגו׳ את אלהיהם, על ההרים הרמים וגו׳ לא תעשון כן לה׳ אלקיכם(דברים י״ב ב׳).
2
ג׳אל תפנו אל האלילם ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה׳ אלהיכם
3
ד׳(ויקרא י״ט ד׳).
4
ה׳ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך (שמות כ״ג י״ג).
5
ו׳קדוש יהיה לך כל דבר אשר בו ועל ידו שם ה׳ גם בחיצוניותו הנהו מתקיים ומוחזק אצל האנשים ודבר כזה אינך רשאי לבטל ולכלות.
6
ז׳אל תחלל את מקדש ה׳ ומזבח קדשו, ואל תבטל ואל תכלה את כתבי הקדש ומפרשיהם. אל תבטל את שם ה׳ הכתוב או הנדפס. אל תמחוק אותו וכדומה ואל תכתוב את השם על דבר שהוא יוכל לבוא לידי שמוש של בזיון. שם ה׳ ביחס כזה נחשב הוא השם בד׳ אותיותיו המורה בתוכן מובנו עצמות שלטונו גם שם אדנות ושאר השמות, שבכללם הם שבעה, גם האותיות שהן באות לכנוי שם ה׳, אבל לא התארים לבדם בהשגות האנשים כמו רחום וכדומה, ראה אודות זה ואודות ההגהה של השמות בי״ד רע״ו. הרואה ספר תורה שנשרף ושנמחק או תפלין או אפילו מגלה אחת מהנביאים או הכתובים, ואם זה נעשה בזרוע ע״י ישראל או אינו יהודי קורע שתי קריעות (ש״מ).
7