חורב תקצ״בHoreb 592
א׳אל תעשה שום דבר אשר על ידו תסבב כי יכבדו אנשים את היצורים לאלילים. אל תעשה איזה פסל ותמונה וכל יציר נברא אשר יתנו לו כבוד אלהים ואף בעד עובד אלילים אל תעשה זאת. כל דבר אשר על ידו ישפל האדם לעמוד במדרגתו מתחת לשאר היצורים והנהו מוקיר ומכבד את אחיו בבריאה שהוא עבד ה׳ כמוהו, ויחשבהו להיות לו לאלקים, אף יקדיש את חייו בעד מלואי הרצון המדומה שלו — זה הוא אות קלון וחרפה גם דמיון תועה של האדם ושפלותו — ואם דבר כזה בא להיות תחת רשותך ושלטונך מחויב הנך לאבדו ולכלותו עד אשר ימחה שמו וזכרו מעל הארץ למען תעל האנושית ולא תרד ולא תשפל עוד, לכן עליך ככל אשר תוכל וככל אשר תשיג ידך לאבד ולכלות גם בחיצוניותם את רשמי עבודת אלילים. אם יבוא ברשותך להיות קנינך: פסל או תמונה של איזה אליל, וכל דבר הנעשה לכבודו ולעבודתו, עליך לאבד ולכלות אותו, לטחון אותו עד אשר דק ולפזר אותו על הרוח או להשליכו המימה. עליך לאבד כל זכר למו, גם להשתדל כי גם שם המקום של ע״ז ישכח ברבות הימים גם לשנות את שמו בשם של קלון (י״ד קמ״ו). התורה אומרת: ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״, לכל תעלו על זכרונכם את שם העבודה זרה, לבל תאריכו בדבורכם ובזכרון האנשים את שמו וזכרו. רק אלה השמות של עבודה זרה המפרשים בכתבי הקדש ואשר על ידי זה עליהם להשאר לעולם בזכרון לדראון עולם אותם תוכל להזכיר — ומה גם כי חלילה לאיש ישראל לנדור נדר ולהשבע באליל, או גם דבר שהוא אמנם מתאים עם רוח התורה, אבל לדבר אתו בשם איזה אליל, כאלו ידבר זאת ברוחו חלילה לו יען כי על ידי אלה יחשוב כאלו האליל הוא אלקים (י״ד קמ״ז).
1