חורב תקצ״הHoreb 595
א׳אבל שבועת שקר היא בשני אופנים: א) שבועה בעד העבר. ב)שבועה בעד העתיד.
1
ב׳א) בעד העבר — להשבע ההפך מאשר היה נעשה באמת, כמו להשבע על דבר שלא נעשה, כי כזאת נעשה הנהו, או בהפך אל זה יתיחס בתור מחלקה מיוחדה ״שבועת עדות״, שבועה, כי לא היה עד בדבר, גם ״שבועת הפקדון״ הלא הוא, כי לא קבל איזה דבר לשמור, ושתיהן יחד הלא הנה : השבועה לאמת את הדבר.
2
ג׳ב) בעד העתיד — להתחייב ע״י ״שבועה״ לעשות איזה דבר או לחדול מעשות דבר, הלא היא ״שבועת אסר״, על אדותיה ראה מערכת החוקים
3
ד׳פרק ט״ו.
4
ה׳בשבועת הדינים כפי הנהוג, יאחז הנשבע ספר תורה בידו או יציגו אותה לפניו למען תהיה יראתה על פניו, ורוח התורה תלבשהו עת ישבע בפניה, אמנם ישנם נוסחאות שונים בעבור השבועות, אבל בעדך בעד הנשבע, די לך דבורך ומוצא שפתיך אשר תוציא מפיך, הלא הוא דבורך הפשוט: ״אני נשבע״ ובכל לשון שתהיה, ואם גם לא זכרת את שם ה׳, גם היא שבועה גמורה, כמו כן שבועה היא, אם השביעהו אחר, יהודי או אינו יהודי, גדול או קטן ורק אם ענה ״אמן״ עליה או ״הן״ (יא) או דבור אחר המורה על ההסכמה וקבלת השבועה (ישנם אמנם אופנים כאלה אשר גם זה לא נדרש) (ראה רמב״ם הלכות שבועות ט׳, א׳). האומר פעמים בלי הפסק על דבר שיעשה או שלא יעשה היא ״שבועה״, אם יכוין בזה כונת שבועה.
5