חורב תקצ״וHoreb 596
א׳אבל לא לבד ״שבועת שקר״, הלא הוא הנשבע על דבר שהוא שקר או הבלתי ממלא את שקבל עליו בשבועתו שבועת אסר, הוא חטא ועון פלילי ונקה לא ינקה ה׳ את הנשבע עד אשר יקבל את ענשו, — כי גם בעד ״שבועת שוא״ הלא הוא להשבע בשם ה׳ שבועה בלתי מועילה או שבועה לבטלה, גם על נשבע בזה תחתוך התורה גזר דינה הקשה, יען אם השבועת : שקר היא באה בלי אמצעי לשלול את הכרת ה׳, הלא תבוא ״שבועת שוא״ ללעוג על האל הקדוש, ובקלות דעת לעשות צחוק ע״ד הכרת ה׳, שהוא ה׳ אלקיך.
1
ב׳א) שבועה בלתי מועילה — היא:
2
ג׳א: שבועה שאין בה ממש להשבע על ההפך בנוגע לדבר שהוא אמנם ידוע לכל, כי אחרת היא, ומטרת השבועה לא תוכל להיות בשום אופן, כי יאמינו בו על פי שבועתו. למשל: אם יאמר על אבן שהוא איש וכדומה.
3
ד׳ב: שבועה על דבר שהוא נמנע. א) להשבע על דבר שהוא נמנע מהיות כזאת, למשל: להשבע כי השור עשה לו כנפים לעוף בשמים. ב) להשבע על דבר שהוא נמנע, כי יוכל להעשות כזאת, למשל: לבלי לישון שלשה לילות ולבלי לאכול שבעה ימים וכדומה. ג) או להשבע על איזה פעולה ומעשה שאין בכח עצמו להוציא אותו לפועל, למשל: להשבע כי איש אחר כזאת וכזאת יעשה או יחדל מעשות.
4
ה׳ג: שבועה על דבר האסור מן התורה, הלא הוא, להשבע כי יעשה או יחדל מעשות דבר שהוא נגד התורה, למשל: לאכול טרפה, להונות, לבלי לאכול מצות בפסח, לקחת נקם מרעהו וכדומה.
5
ו׳כל השבועות הנזכרות הנה בלתי מועילות, יען כי בטלות הנה בפני עצמן.
6
ז׳א) דעת הרבים מבטלת אותה.
7
ח׳ב) הנמנעות מצד הטבע.
8
ט׳ג) הנמנעות ע״פ מצות התורה.
9
י׳השבועות הבלתי מועילות כמו ב) גם ג) לא יחייבו את הנשבע לקיים שבועתו ראה פרק ט״ו מערכת החקים, ואיננה חלה עליו כל חובה למלאות זאת, גם באות ב ג) לא תחייב השבועה את האחר כי ימלא את שבועת רעהו, בכל זאת משובח הוא האיש אשר יקיים את השבועה שנשבע עליו אחר בלי ידיעתו. גם בעד הנשבע מוטלת החובה עליו למלאות את שבועתו תיכף אם נודע לו כי זה האחר מסכים הנהו, כי תקוים שבועתו, כמו למשל : לקחת אשה ידועה לו, היא שבועה בלתי מועלת, אבל חרבה היא לקחת אותה, אם האשה אח״כ נאותה לזה (י״ד רל״ו).
10
י״אשבועה לבטלה — הוא להשבע על דבר שאיננו נופל תחת שום ספק, כי אמנם כן הוא, למשל: להשבע על שנים, כי שנים המה (שם) וכדומה. העבירה של שבועה לבטלה בשבועת הדינים עובר הוא זה הצד מבעלי הדינים, המשביע את הצד שכנגדו, באופן אם אמתת הדבר נודעה היא לו גם בלי שבועת רעהו, ואשר אז השבועה היא לבטלה (ח״מ פ״ז); אולם לא רק שבועה לבטלה היא חלול השם, כי גם כל הזכרת שם שמים לבטלה גם בברכה לבטלה היא קלות הדעת ואי כבוד נגד שם ה׳, נגד שמו הגדול והנורא שהוא דרוש להיות קדוש לך, גבוה ונעלה מכל הרעיונות והמחשבות שתוכל לחשוב, ולכן אסור עליך להוציא את שם ה׳ לבטלה ובלי כל רעיון וכנה. אל תזכיר את השם מבלי יראת הכבוד והדרת קדש וידיעה נכונה, למי הוא השם הנכבד והנורא הזה. גם את ה׳ בן ד׳ אותיות יוכל איש ישראל לקרוא אותו בכתבו, רק עלינו עת נקרא את השם בקריאת כתבי הקדש ובתפלה, לבטא רק את השם ״אדני״ ובשאר ענינים עליך רק לזכור את המלה ״השם״ לבד. — עלינו לפקח על ילדינו עוד בשחר טל ילדותם, כי יכבדו את שם ה׳ ולהשגיח עליהם כי יקראו אותו בהדרת קדש, ועל כלם להרגילם לבל ישבעו שום שבועה לעולם. עלינו ללמדם ולחנכם כי יהיו נאמנים בדבורם, גם בלי כל שבועה ״וההן והלאו״ שלהם יהיו אמת וצדק. — בחרות אף תביט על האיש אשר יחלל את השם בפניך, ובאשר תוכל, עליך למנוע אותו לבל יזכור את שם ה׳ לבטלה. — אם שלא לצורך או במשגה הזכרת את שם ה׳ לבטלה, עליך לאמר תיכף את הכתוב! שהוא יביע את הדרת הכבוד אשר תכבד את שם ה׳, אמור: ״ברוך שם כבוד וגו׳״ (רמב״ם הלכות שבועות, י״ד של״ד ל״ז, מ״ג, א״ח ר״ו ו׳ ועוד).
11
י״באנחנו נוכל להוסיף עוד אל זה את האיום והנורא בכל החטאים והעונות, הלא הוא ״ברכת ה׳״, אבל יראה ורעד יאחוז את מחבר הספר בזכרו, כי יוכל להקרה דבר כזה. — השומע מחברו ברכת ה׳, ואפילו ברכת הכנוי חייב לקרוע כמו על מת. — (י״ד ש״מ ל״ז).
12