חורב תקצ״זHoreb 597
א׳כד: חובת העדה — לשאת בעול עם הצבור.
1
ב׳תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל״ג ד׳).
2
ג׳שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (שם ט״ז י״ח).
3
ד׳ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם וגו׳ (שמות י״ח כ״א).
4
ה׳התורה תלמדך, אותך את האיש הפרטי, לפעול את פעולת ״הצדק והאהבה״ נגד האיש הפרטי, אבל בפעולות אשר יפעל הפרט אל הפרט בלבד, לא יבואו עוד החיים לידי עצם שלימותם, יען האיש הפרטי רפה פח הנהו, חלש גם עובר וחולף. הן מעשה איש היחיד בעד האיש היחיד, תוכל להיות רק פעולה מגבלת כן בהיקפה וכן בהארכת קיומה. כל דבר גבוה ונשא שנמצא בך, באיש הפרטי, הלא יפול ויבטל עת תעבור ותחלוף מעל פני במת התבל, גם הגבוה והנשא שהנך חפץ תחפוץ למסרם לאיש היחיד, יפול תחתהו בנפול האיש המקבל ממך את כל אלה — אבל הן כל עצם האצילות של כל דכר גבוה ונשא אשר בגללם שם ״ישראל״ נקרא עליך, אינם יכולים להיות ולהתקיים רק בן — רגע, רק על זמן קצר ובאמצעים מוגבלים, כי אם דרושים להיות חיים וקיימים ״לעולם ועד״, ואם כן באיזה אופן יכול תוכל לתת לכל אלה את הקיום והנצח? אולם הביטה וראה! אמנם יען וביען, כי כחות האיש הפרטי באמת הנם מוגבלים למאד ויען כי בעל הכחות הנהו חולף ועובר, לכן הפקיד ה׳ את הנכסים היותר נעלים מעניני ישראל, שהמה דרושים להתקיים לעד לעולם, לא בידי איש פרטי, רק מסר אותם בידי ״הכלל והצבור״, יען כי רק ״הצבור״ אמיץ וחזק הנהו, הווא חי וקים וגם פה בארץ לא ימות לנצח — לכן אם אתה האיש הפרטי תאחד את כחותיך הדלים והמוגבלים ותצרפם אל כחות הכלל, ואם את מבחר פעולותיך תביאן אל הצבור, למען תגמולגה שמה להביא פרי ברכה, אז תוכל לפעול ולעשות בעד כל גבוה ונשא ברב כח ובמדה מרובה, יען כי בהתאחדות הכחות של הפרטים יבנה ויתכונן הכלל והצבור — ואז לתוצאות פעולותיך ומעשיך בעד כל גבוה ונשא תבטיח את המציאות הנצחית לעמוד ולהתקיים מאז והלאה, גם אחר זמן קיומך והיותך בתבל, יען אתה אם גם תגוע ותאסף אל עמך, אבל הצבור איננו מת, הוא ישאר חי וקים לעולמי עד, גם יוסיף אמץ וחיל תמיד מחדש — הכלל והצבור הגדול הלא הוא כל בית ישראל, — אבל הצבור הכללי ההוא הנהו מכונן מצבורים קטנים, מעדות בישראל, לכן חובתך שאליה הנך נקראת, הלא היא, לפעול ולעשות הטוב בעדתך ובעד עדתך, גם לנטוע בקרב קהל עדתך את קניני ישראל ועניניו הקדושים, גם לשמרם, להחזיקם לכלכלם, לנטלם ולנשאם.
5