חורב תר״דHoreb 604
א׳בפעולה. — על כל אחד לתת ולמסור אל הצבור את אשר בכחו להיטיב ולהעניק לו : בתבונתו, בדבורו, במעשהו וברכושו, למען תהיה העדה רבת אונים לפעול את פעולתה אמונה ובלי מחסור דבר. בתבונה ובדבור: לקחת דברים ומחשבות בעצה באספות הקהל, ולחבב את רעיון הצבור בלבות חבריו.
1
ב׳במעשה — אם העדה תקראהו לקבל איזה משרה בהנהגת העדה, אזי עליו לנהל את עניניה בהשכל ודעת באמת ואמונה ולהשתדל תמיד כי תוסיף אמץ וחיל בתעודתה הנאמנה — ברכוש: הן התמיכה ע״י נתינת חלק מרכושו אל צרכי הצבור היא דבר מוכרח ונלמד ממושג חובת העדה — גם לא לפי ההנאה ולא לפי מספר מפקד הנפשות, רק לפי הכחות והיכולת מחויב כל חבר העדה לשאת בעול עם הצבור, ולתמוך מכספו לכל צרכי העדה, יען החובה היא על כל אחד כפי יכלתו, לכלכל את בתי החסד להחזיק את התלמוד תורה, לשלם שכירות להרבנים וחזנים ושאר משרתי הקהל, גם לבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות לכל דבר הנדרש לתכליות העדה בלי שום יוצא מן הכלל; ובנוגע אל הנתינות, ראשי הקהל יעריכו אותן לפי רכוש חברי העדה לשאת אתם בעול עם הצבור. מנהג הוא לגבות החצי לפי מספר הנפשות והחצי לפי ערך הרכוש — אבל במקום שלא נמצא המנהג הזה אזי יעריכו הכל כפי הרכוש של כל אחד (א״ח נ״ג כ״ג ק״ג, ח״מ קס״ג בסוף ועוד). קצבת הנתינה היא לפי ״ההערכה״ או ע״י ״שבועה״ כפי אשר יגיד כל אחד את מצבו ויכלתו ע״פ רכושו, ואז היא נתינה של ״צדק״, יען כי את העדה עלינו לחשוב כי היא ענין ״שותפות״ אשר השותפים יוכלו לתת שבועה איש לרעהו משום ״והייתם נקיים״ — אדות ״ההערכה״, מה נחשב אל הרכוש ומה לא נחשב, ראה שם. בכל עניני העדה אם נהגו ככה שלש פעמים אז הוא נחשב למנהג קבוע (שם). מי אשר יגור במקום אחד שלשים יום עליו לתת חלקו לקופת העדה וצרכיה, והבא לעיר כדי להשתקע בה מחויב לתת מיד (י״ד רנ״ו ה׳); אבל כמו שיש הזכות להעדה לכוף את כל אחד לנתינה אל קופת העדה לצרכיה ולהעריך אותה כפי רכושו ומצבו, כן היא נחשבה לגזילה, לכוף איזה חבר העדה לתת לצרכי צבור יותר מכפי כחו ויבלתו (רמ״ח).
2