חורב תר״גHoreb 603
א׳במחשבה ובפעולה — ילוה כל אחד אל קהל עדתו — במחשבה, עד כי ילבשהו רוח כללות העדה והצבור ובכל נפשו ולבבו ומאדו ילבב ויחבב את טובת הכלל כמו טובת עצמו — עד כי אם נדרש לזה יקריב גם את טובת עצמו בגלל טובת העדה — כל מעינו ישים בה ולא יאמר: הלא אחת הוא לי, אם הבתים והמוסדות והענינים של העדה יפרחו וינובו ויגיעו למעלה ראש אם לא, בעוד אני בעצמי הלא אינני מקבל מזה שום תועלת מאומה — אף חלילה לו לאמר, כי הכל שוה לו, אם העדה מלא תמלא את תעודתה להיות היסוד מוסד ונושא כל דבר קדוש ונעלה, או מה מני יהלוך, אם כזאת לא תעשה — הן אמנם אין צר ואויב גדול בעד העדה ולצרכי הצבור כמו ״העמידה מרחוק״ וקרת הרוח ועין צרה בשל אחרים מצד חברי העדה, יען תכונה כזאת איננה יודעת רק טובת הפרט וביחוד רק את טובת עצמו, התכונה שהיא חושבת תמיד רק אדות הדבר הקרוב אליו אל עצמו, ומלתה תמיד על לשונו: ״מה יועיל, מה יזיק לי?״ — איש מדבר כזאת איננו יודע מעולם מה טוב ומה נעים הוא לשאת ולהביא בשמחה את אבני הפנה אל הבנין הכללי אשר יודע הוא, כי אמנם לא הוא יתמוך ויחסה בו את חייו, רק כי הבנין ההוא יהיה מכון לשבת בעד נכדיו והבאים אחריהם ולא בעדו ובעד זמן ״ההוה״ —; אולם כפי הדרוש והראוי להיות, אזי רעיון ורוח אחד ילבש את כל חברי הקהל ועדה בדבר התעודה הגבוהה והכללית, אשר לה רוח אמת, דין ושלום, רוח כבוד העדה ישוררו בקרבה וכל אחד ישמח שמחה נצחת אם עניני העדה יפרחו וינובו, רוח דעת כזאת, אשר כל אחד יבין כי את עצמו יכבד בכבדו את ראשי העדה וטובי העיר המשתדלים לפעול ישועות בקרב קהל עדתם, גם להיות סר למשמעת כל תקנה ישרה וסדר מועיל לטובת בני העדה בהוה ובעתיד. — זה הוא הרעיון והרוח הנאמן אשר נדרש למלאות כל חדרי לב בני העדה, אם חפץ יחפצו כי כל העדה תבנה ותתכונן על מוסדות נאמנים. זה הוא הרעיון אשר יעורר, החפץ והתשוקה הנאמנה בכל אחד להלוות אל הצבור, ובפועל ובמעשה יבוא לעזור לו בכל הטוב אשר יעשה.
1