חורב תר״מHoreb 640
א׳פסוקי דזמרה בשבת ויו״ט מתאחדים יחד במושג תעודת ישראל, את המושג ההוא עלינו לשוות לנגדנו אז ביותר, ובש״ע עלינו לכונן וליסד על המושג ההוא, את הרעיונות אם ע״ד החיים החולפים או הבאים, לכן גם בתהלות ראוי לזכור ביתר שאת בריאת עם ישראל וערכו עליו ולהעבירו ולהציגו לפני הרוח, למען יתלבש בהגיון רם ונעלה.
1
ב׳אחרי אשר באמירת ״הודו״ בהשקפה על הטבע הנבראה מחדש העלית בלבך את הרעיון ע״ד התגלות ה׳ בתולדות ישראל והזמנים, אזי בטרם תבוא לחדש השקפתך, ולהחליט, כי אמנם ה׳ הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל הזמנים (באשרי). עליך להחזיק ולשנן ביתר באור את הרעיון הראשון, לחשוב ולהגות בו בעצם שלמותו. אתה מעריך ומשוה לך את הלקח טוב, את הלמוד הנעלה, אשר ילמד ה׳ להאנושית ע״י ספר השמים, מהלך הכוכבים ותקופות הימים והשנים, עם למוד כזה, אשר יורה ה׳ בתורתו ותוכח לדעת, כי אף אם בהליכות הטבע ע״י החוקים הקבועים יוכל האדם ג״כ להמציא לו הוכחה וראיה נאמנה על מציאות ה׳, שהוא המחוקק את החוקים המדויקים האלה וה׳ גם באלה יורה לנו כי, אכן יש ה׳, אבל את הלמוד על דבר האדם, על דבר עצמך ותעודתך, תוכל למצוא רק בתורה, בעוד רק בה ועל ידה התגלה ה׳ בתור מחוקק את חוקי החיים בעד האדם (השמים מספרים), גם בתור מנהל את חיי האדם, עד כי כל חיי האיש הפרטי יעידו ויגידו כי המה פעולת ההשגחה העליונה, שהיא המושלת בכל (אברכה), וכי במהלך תולדות בני אדם ע״י כונה נאמנה, לחנך את האנושית, אשר השפילה את כבודה, הופיע ״עם ישראל״ בתור עם מיוחד בתולדה, למען יתאמץ הוא להחזיק מעמד במעלה ומדרגה, אשר אמנם היא נכונה להיות גם באחרית הימים בעד האנושית כלה (תפלה למשה, יושב בסתר עליון), וכי ה׳, אשר ברא את הטבע ובכל יום יחדש בטובו מעשה בראשית את מעשי ידיו אלה שמים וארץ, הוא יופיע בכל הזמנים ובכל העתים בתור בורא ומסבב את המסבות והקורות של עם ישראל, למען ע״י עם ישראל, ימלא רצונו, לכונן וללמד את הכרת ה׳ (הללו את שם) ובהשקפה על התכלית הנסתרה, שהיא מרוקמה בכל העתים והזמנים, להתבונן היטב בכל התגלות ה׳ בזה ע״י פעולה מיוחדת (הודו), וכי על ישראל לספר ולהעריך את קורות עצמו במושג כזה (רננו), ובמעלת התכלית ההיא להתעתד אל ״השבת״ של כל התפתחות העולם, אשר בו תשבות האנושית מפעולת ההתפתחות, אשר בו תחדל כל מלחמה, העולה תקפץ פיה והצדק ימשול (טוב להודות), וה׳, אשר את כל סערות הזמנים וחוזק הארצי יכבוש תחת חכמת תכליתו, בהיותו מלך עולם ובידו מנת גורל האנשים הוא לבדו ימלוך — ואם כן עלינו לשאת על דגלנו בכל העתים ובכל הזמנים את אותות הזכרון וקדשיו, אשר יסד ה׳ בישראל ואשר המה יראו ויוכיחו את ממשלת ה׳ (ה׳ מלך) את הרעיונות האלה, למען נעריך אותם בקצרה גם ביחס זמן ההוה שלנו (ואשר מפ״ז נביע אותם גם בימים הנהוגים) נכלול אותם בתהלת ״יהי כבוד״, בתור הקדמה אל שירת ההשגחה (אשרי), ובסוף, אחרי שירת הים, ישננו עוד הפעם את הרעיונות האלה ואתה תציגם כמו חי לפני עין רוחך (נשמת).
2