חורב תרמ״גHoreb 643
א׳ד: מנחה
1
ב׳עבודת ה׳ במנחה (אחר הצהרים) היא תכיל בקרבה רק את החלק הראשי את ״שמונה עשרה״ ותחנה. ההקדמה היא באשרי ויסיימו אותו ״בעלינו״. תפילת מנחה מיוסדת ומכוננת על פי ״קרבן התמיד״ של בין הערבים.
2
ג׳המושג: הקדושה בחיים הפועלים.
3
ד׳הצעה:
4
ה׳הנך במעלה הגובה במדרגת החיים — מסביב לך השלימו כל היצורים את חצי תקופת היום, המה מילאו את קריאת ה׳ אליהם בתור ״עבדי ה׳״ — ואתה גם כן שים לבך לדעת, מה עשית אתה בנוגע אל מילואי תעודתך ואם הוצאת לפועל את אשר החלטת, לפעול ולעשות בתפילת שחרית? האמנם לא חללת בחיים דבר מהקדושה, אשר אליה הכינות והזמנת את עצמך לחיים? האמנם חיית לפני ה׳? ההתאמצת באמת לחיות בפני ה׳ ובעבודתו? ההתחרות בתור עבד ה׳, לקנות לך את קניני החיים הפנימיים והחיצוניים, לשלוט ולהשתמש עם הקנינים האלה, כפי רצון ה׳? השמת לבך אם קרוב או רחוק מהמטרה הנכונה, ״להשקיף על ה׳״ — ״להשקיף רק אל ה׳ לבדו״? — האם תוכל אתה עם הבריאה מסביב לך גם יחד, להתיצב כה לפני ה׳ בידיעה ברורה, כי אמנם חיית כמוהם בפני ה׳? — הביטה וראה! הן נשאר לך עוד חלק אחד מהיום — לכן התפרץ בחזקה מעסקיך הנהוגים בהמשך היום על זמן מה החפש מהם — שורה נא אל חייך החולפים ובחון אותם בפני ה׳ — הכר לדעת גם בחטא שחטאת, כי אמנם הלא הוא יעורר אותך להיטיב ארחך ובמלואי חובותיך לדעת, כי אמנם כל אלה רק מילוא החוב, מבלי תוכל להתגאות על זה הביטה על הצלחת מפעלך במשך היום בתודה וברכה וענות חן אל ה׳ ובאי הצלחת השתדלותך, כי עליך מעתה, להתרומם ביתר שאת אל ה׳ ולאמץ את לבבך בבטחון נאמן, גם לחגור כוח ולקבץ רוב אונים להוספת התחרות מפעליך — חדש את קדושת חייך בפני ה׳! לכן התפלל רק תפילת ״שמונה עשרה״, שהוא חותם תכנית הרעיון, להתקדשות ההתחרות של הפעולה והמעשה בפני ה׳ כמו בשחרית (ראה למעלה), ובהקדם שירת ההשגחה, אשר יקרב את רוחך ולבך, שהתרחקו מעט מפני טרדות היום, להיות נמשכים עוד הפעם אל ה׳, האל הצדיק, האוהב את הכל והשליט על הכל (אשרי). אף הנך חותם את התפילה עם הודאה על החטא וההתרוממות ממעל להחטא (תחנון). גם הנך עולה פתאום בתעופת רוחך אל ההכרה ורום המעלה של תעודת ישראל (עלינו), ונאזר בכוח וחיל כזה הנך בא להשלים את חיי היום (א״ח, רל״ב ועוד), רק הבקשה האחרונה ״בשלום״, היא תשא עליה את התכונה המיוחדת של עבודת ה׳ במנחה, ולכן היא שונה מנוסח ברכת השלום בתפילת שחרית, כי בה לא יתפללו בגלל הארת פנים להשגת השלום (ראה פרק ב׳), רק בעד העזר מה׳, להשגת השלום בעצמו ונתינת השלום (שלום רב), ורק ביום הצום הכללי, אשר לפנים היתה נהוגה ברכת כהנים, גם במנחה אמרו ג״כ שים שלום ע״ד הארת פנים, כמו כן באיזה מקומות גם בשבת, אשר הוא קדוש כולו כליל אל ההתחרות להארת פני ה׳ — ואשר מפני זה יקראו גם במנחה קריאת התורה, לכן יאמרו גם במנחה ״שים שלום״ (קכ״ז, קכ״ט).
5