חורב תרמ״וHoreb 646
א׳המושג: ההכנה אל ההתקדשות של הלילה.
1
ב׳הצעה.1אף בי בקביעת הזמנים שלנו על פי הבריאה, היום יחל עם הלילה הקודם לו, והלילה הנהו שייך אל היום הבא אחריו, בכל זאת בפעולת חיי האדם, הלילה יחשב ביותר בתור השלמה אל היום החולף ועובר, וכמו כן ביחס ההתקדשות של חיי האדם על ידי עבודת ה׳ בהבאת הקרבנות היה נמנה הלילה אל היום הקודם לו (חולין פ״ג א׳), ולכן גם אנחנו ככה נחשוב אותו בנוגע אל עבודת ה׳ ע״י הדבור, רק אם היום הבא אחר הלילה הוא יום מועד וחג, אשר לפי קביעות הזמנים שלנו יחל המועד עם כניסת הלילה לפניו, לכן עבודת ה׳ בערבית תקבל אם מעט אם הרבה, את תכונת היום הבא ובתור הקדמה אל עבודת ה׳ של היום המקודש הבא אחריו, ראה הלאה. —
2
ג׳חיי המעשה תמו ונשלמו — זמן הפעולה חלף עבר — ויאת לילה, הלילה, שהנהו ההורה ומחולל את הכחות — מסביב לך ירפה ויחלש כל כח — החיים יתמו לגוע — התמונות עוברות כצללים, וכל דבר, אשר במשך היום, המלא רגש, מעשה ופעולה, שהיה נבדל ומיוחד בעד עצמו בחוג ובתכלית פעולתו, נוטה הוא לערוב ולהעלם ומשתמש הוא בערבוביא (ערב) להיות שקוע בים יצורי הבריאה כל אחד יבוא, להשיב את הכח שלו אל המקור הכללי של הכחות, למען יצא הכח ההוא עוד הפעם, כאלו היה נברא מחדש, ממקור החיים הכללי, והנה גם עת המעשה והפעולה שלך נשלמה — את אשר פעלת לך כבר נגמרה, את אשר נהיית על ידי מעשיך הנך בתבונתך עתה — אמנם איך ובאיזה אופן השתמשת עם הכחות הנתנים לך, אם מלאת, ואיך מלאת את תעודתך כפי הקריאה אליך, להיות ״עבד ה׳״, ואם הבנת את הקריאה ההיא גם איך הבנת אותה? — הלא גם זה כבר נשלמה ונעשה — שעת הפעולה הן חלפה עברה — את כחך גם את חייך עוד מעט עליך להשיב אותם לה׳, אשר מידו קבלת אותם, והמה שאולים שאולים היו אתך, והנה מי יודע אם פעולתך ומעשיך במשך היום היה כדאי והגון, עד כי על פיהו ראוי הנך לקבל את החיים והכח עוד הפעם לפעולת החיים ביום המחרת — הלילה הנה בא — כל היצורים נמו שנתם — ומי הוא זה אשר לא ינום ולא יישן ושומר הנהו את הישנים שנת הלילה? — הלילה הנה הגיע — גם קורא הנהו את הכל אל השנה ואל המות — את כל אלה אשר היום החולף, כאשר הופיע בעולם, קרא את כלם אל היקיצה ואל החיים. — האם בהגיע תור הלילה שוררת אלקות אחרת אשר ממשלתה תחל עם ״כניסת הלילה״? — האם לא ה׳ הוא זה אשר לו היום אף לו הלילה, והוא קורא עתה את הבריאה לשוב אל בלי־מה? זאת הלא היא בערך ההתבוננות עת אתא לילה. — זאת, הלא היא פרשת השקפת הלילה — אבל את הלקח טוב של ההתבוננות הזאת, גם המקור להשיב דבר לאשורו בתשובה על השאלות האלה, תאלפנה אותנו שתי מצות הלילה: ״קריאת שמע וזכר ליציאת מצרים״. — הראשונה תורה אותך, כי ה׳ אלקיך אחד הוא בכל העתים ובכל הזמנים, כי היום והלילה הלא המה סדרי ה׳ אלקיך המחליף את הזמנים ומאחד אותם, גם היא תעזור לרכוש לך את התחדשות, הרוח והלב, והשנית תלמדך לדעת, כי מליל אופל יוציא לאור יומם, וכי ה׳ הוא, השומר ממעל לראשי היצורים עת ינומו שנתם — ומפני זה ״השמונה עשרה״ איננה עיקרית בעור העת ההיא איננה הזמן של ההתחרות וההתאמצות בעד החיים הפועלים, לכן תביע אמר בברכות לפניה:
3
ד׳מי הוא זה, אשר ישקיע את הבריאה בערבוביא של הערב? הלא ה׳ הוא זה, שהוא המושל על כל התפתחות הזמנים, ה׳ אלקינו, אלקי ישראל, אשר התגלה אליך גם בתולדות עמך. ה׳ אלקים, שהוא האל היחיד ומיוחד, ואשר הוא יופיע אליך גם מתוך הערבוביא של הערב. ה׳ שהוא בדברו, דבר הבריאה, מעריב ערבים, בתבונה משנה עתים בחליפות של היום והלילה ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם, להיות השומרים השוקטים בלילות. ה׳, שהוא, כמו ברא את היום והלילה, כן הוא גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, ה׳ הנהו המבדיל בין יום ובין לילה, הוא עומד ביניהם ומאחד את כל ההתנגדות האלה ע״י ממשלתו לשלום הבריאה (ה׳ צבאות) הוא חי וקים תמיד, ואם גם הכל ימותו, הוא ער, אף שומר ופועל הנהו גם בעת, אשר יחלש כל כח וינום ויישן כל רגש, הוא ימלוך גם עלינו על עם ישראל, אשר גם הוא בא לנום שנת הלילה ומליל אופל יגיע הוא אל התפתחות הזמנים המיועדה ממנו — לכן, אל ה׳, שהוא מעריב ערבים שהוא מביא בערבוביא את הבריאה והחיים, עליך, לקדש את עצמך עם היום והלילה גם יחד (המעריב ערבים); אולם, האם יש ללילה כל ערכו עליו, רק ע״י השבת הכחות למנוחת החיים? האם במשך הלילה אינך נקרא לשום אופן של פעולה ומעשה? אמנם הפעולה החיצונה שלך היא נאלמה דומיה ׳ אבל פעולתך הפנימית עליה אז להיות ערה, רוחך ולבך דרושים להיות פועלים? ובהגיע תור הלילה הנה גם אז ביחוד בא התור לההתחדשות של הרוח והלב — הן ״תורה״ נתן לך ה׳ ובה הורה בעד חייך את תכן המצות, את מפעלות החוקים ומשפטי צדק, לכן עליך בשעות הלילה, להשקיע את רוחך ברוח התורה, בלמודי תורת החיים. עליך למלאות בהם את רעיוניך ומחשבתך. אהבת ה׳ חננה אותך בתורתו זאת ולהגות בה מסוגלה היא מאד שעת הלילה, לכן עליר אז, לקדש עצמך לה׳ שהוא באהבת עולם נתן לעמו את תורת הרוח. והנה, אם כי הבריאה מסביב לך שקועה היא בחשכת הלילה, עד כי למרא עינים לא נכרו בו כמעט שום חיים וחשיבות עוד, אבל ישראל, אשר כמעט תנומה תעופנו גם אותו כבריאה הנמה שנתה, בכל זאת הלא רוחו ער הנהו, והוא לא ימות ולא יגוע לעולם — לכן שמור בליל הבריאה את נשמת החיים היחידה שלך ובליל ישראל — את הרוח (אהבה) — ובחפצך לדעת את הערובה הנאמנה בעד הדעת וההכרה הזאת, הערובה הבטוחה בעד תעודה רמה כזאת? הבה! שמע והאזינה אותה בקריאה הנעלה, אשר בה ה׳ בעצמו הביע והודיע לך בראשונה את אחדותו ותעודת ישראל ע״י התורה (קריאת שמע).
4
ה׳אבל מי הוא זה, אשר בעת תשקע בקרב ים היצורים ישים לך שלום עם המון בריות והיצורים האלה גם מגן ומחסה הנהו לך, בעת, אשר תנוח מעמלך על משכבך בלילות? מי הוא זה, אשר יעורר אותך גם לחיים חדשים ובתור עושה — שלום כללי, יפרוש גם עליך את סכת שלומו. מי הוא זה, אשר ע״י התחדשות חייך הפנימיים יעורר את לבך, כי תעלינה בו מחשבות טובות ורצויות. מי הוא המרחיק מעליך כל דבר, אשר יוכל לסכן את חייך ואשרך בחשכת הלילה, המסיר מעליך כל מפגע הבא בתור תוצאה מזמן ״העבר״ או המתיצב כמפריע בינך ובין ״העתיד״ שלך? מי הוא המגן בעדך, בצאתך מן החיים ובבואך עוד הפעם אל החיים? אותו, הלא תלמוד, להכיר ולדעת מתולדות חיי אבותיך. למוד מגאולת מצרים לבטוח בה׳, שהוא מגן ומחסה, פודה ומציל (גאל ישראל). הניחה ביד ה׳ בבטחון נאמן את מנוחתך, את המחסה בעד מנוחתך ואת פרי מנוחתך — הלא הוא ה׳ אלקיך, שהוא גם היום הנהו שומר ישראל, עזרו ומגנו (השכיבנו, שומר עמו), אף החליטה בדעתך מראש, לקדש את עצמותך אשר תקבל מידו מחדש לעבודת שומרך זה.
5