חורב תרמ״זHoreb 647
א׳עם השכיבנו דרושה היתה להיות נגמרת עבודת ה׳ בערב, בעוד הקדושה של ההתחרות והחתאמצות בפועל, הנכללה בשמונה עשרה איננה מתאמתת ביחוד עם המושג של עת הלילה וההתחרות לפעולת הרוח בעד שעת הלילה כבר נכללת היא בברכות הרצופות אל הקריאת שמע — אבל יען כי בחיינו הנהוגים האדם לא יתוה לו בעד חייו את הגבולות של חיי הטבע ולרוב ימשוך האדם ויאריך גם בלילה את ההתעסקות של היום, להיות בתור המשך אל הפעולה והמעשה שלו, לכן קבעו חכמינו ז״ל בסמכם על שריפת חלקי הקרבן הנותרים מקרבן התמיד של אחר הצהרים, לצרף גם בתפלה של ערבית את השמונה עשרה להיות גם כן בתור קדושה אל החיים הפועלים בעד הלילה — ובעדנו מפני המנהג מקדמת דנא נשאר לנו, לקיים את זאת, להיות לחוק ולא יעבור — ומפני זה נחלקה בעדנו עבודת ה׳ בערב לשני חלקים — ק״ש ושמ״ע — והש״ע היא בסגנון התפלה של מנחה, רק יאמרו בו תמיד ״שלום רב״ — אבל תחנון אין אומרים, יען הוא בלתי מתאים עם מושג שעת הלילה בעוד התחנון הוא ההתרוממות ממעל להחטא והחלישות, להתחזק ולהתאמץ אל הפעולה העצומה והטהורה.— על פי מנהג ישראל, קוראים אנחנו גם את ״ברוך ה׳ לעולם״, אחרי ״שומר עמו״ ולפני השמ״ע, ותכן דבריך בו הוא:
1
ב׳עם זאת ״התקוה הטובה״, אשר על ידה תקוה ותחכה בעד כל הבריאה המעולפה בחשכת לילה ושנה, כי ע״י חסד ה׳ ואמתו יביא את היום ועמו את הפעולות לחיים, כן תקוה ותחכה גם כן לראות, כי מליל הצרות והגלות, אשר יכסה אותך ואת עם ישראל, כי מחשכת העלטה, הפרושה עליך בחיי העמים, יופיע גם אליך בקר לא עבות, אשר בו יבנו ויתכוננו חיי הלאום של ישראל וכלל האנושית גם יחד, ועל ידי עם ישראל, על ידי תורתו וחייו חיי ישראל ומנת גורלו יאלפו בינה בחיים, לכבד את שם ה׳, האל היחיד ומיוחד — לכן בליל הבריאה אתה תגמור אמר בחייך, אשר חוננת במו, לצרף גם את פעולתך אל המפעל הנעלה של ה׳ השומר הנאמן ״בליל ישראל והעמים״ את האנושית וכי מליל התעתועים יחנך אותה אל הבקר אור של הדעת את ה׳ ועבודת ה׳ (ברוך ה׳ לעולם — המלך בכבודו כו׳).
2
ג׳בקצור יקדימו במקום הפסוקי דזמרה את ״הוהוא רחום״, אשר בו תביע אמר את התקוה הטובה, לקבל סליחה וכפרה, חסד ורחמים מאב הרחמים בעד החיים החולפים במשך היום עם כל חטאיו ותעתועיו, אחרי אשר עבר יום ועמו גם הטבת החיים — הוא הוא יביאך לזכור בתחלה את ערך שעת היום. — את עבודת ה׳ בערב יחתמו ״בעלינו״.
3