חורב תרנ״טHoreb 659
א׳ט: תפלת צבור.
1
ב׳עד עתה בהשקפתנו על התפלות לקחנו דברים כפי שהן מסודרות לערוך תפלה גם בעד היחיד, לקיים את עבודת ה׳ הפנימית שלו; אבל הקרבנות שבמקומם ועל פיהם נערכו התפלות כלם הלא היו קרבנות צבור, המה נקנו מכסף הכלל והצבור גם ההקרבה שלהם היתה ע״י ״הכהנים״, שהמה הם ״באי כח הכלל והצבור״. הכהנים העלו אז את הענינים הכלליים, הנוגעים אל כלל האומה, על מזבח ה׳ לקדשם ולטהרם, וגם כל יחיד על ידי סדר כזה תכן את עצמו ואת עניניו על פיהם, להיות עולים במעלת הטוהר והקדושה, יען השיג את עצמו, כי הנהו אמנם חלק מהכלל ואבר מגוף האומה, בעוד השתתף עם חלקו להיות בחוברת עם עניני הכלל והצבור, כמו כן חייו הפרטיים קבלו אז את ערכם עליהם ע״פ ערך החיים של הכלל והצבור ומעלתם, על פי מעלת הרעיון והידיעה הזאת, שהיא בלבדה, אם אך ישוה אותה לנגד עיניו תמיד תעצור כח לצרף ולטהר את החיים החיצוניים שלו לאמצם ולחזקם, למען ישיגו את מעלת תעודתם — כי באמת אם אך תחשוב ותחוש את עצמך, כי הנך אבר מגוף האומה, כי הנך יליד בית יעקב ואיש מעדת ישראל — האם לא כליל תחליף אז ההתבודדות, שהיא תכיר ותדע רק את חיי עצמו ועניניו בלבד, מבלי תת שום מקום בלבו לדאוג גם בעד טובת אחיו? האם ברעיון הכלל לא תגרש אז כלה מקרב לבבך ונפשך את ״אהבת עצמך״, את ילדי התופת, את השנאה והקנאה, את הריב והמדון וכל דבר עול? האם לא תרגיש ולא תחוש אז כי ״הכלל והצבור״ הלא הנהו הנושא והמחזיק אותך וגם כל. כחותיך הלא שייכים המה רק אל הכלל, בעוד אתה בעד עצמך הן כלא נחשבת ומעשיך כלם הן המה דרושים להיות בעד כלל ישראל, ואם כי בעד עצמך מחויב הנך בכ״ז לרכוש לך את כל הדרוש לך להחזקת היחיד וטובתו, אבל הנה גם זאת עושה הוא לשם מצות ״הכלל והצבור״ לעשות ולמלאות את זאת באמונה, בעוד הכלל הנהו קבוץ הפרטים שעליהם יבנה ויתכונן? האם אתה לא תרגיש בעצמותך אז ברגש כזה, כי רוחך גבוה ונעלה הנהו, בעת אשר אתה יחד עם כל עצמותך וכל חלק וחלק מכחך תוסיף לשכלל את בנין הכלל, אף מה טוב ומה נעים לך אז, בזכרך כי משתתף הנך בפעולתך ובחייך הפרטיים, עם כחותיך, בזמנך ובקרב חוג חייך, עם הכלל והצבור, גם תשחד מכחך להוציא לפועל את התעודה הרמה והקדושה אשר אותה הנחיל ה׳ לכלל בית יעקב על הר ״חורב״? — האם יוכל דבר מה להחשב עוד בעיניך לנקלה ולמצער בחייך בהגיון לב ברעיון הכלל? — אבל עוד יותר מזה — בהתבוננך תמיד על עצמך, כי הנך מוקף ומוכתר מאחיך בני אב אחד, האם בחברתם לא תתעורר אז בלבך האהבה הנאמנה, האהבה הכוללת לאהוב את כלם כאחד, בתור אחיך, בני אל חי, אל יחיד ומיוחד? האם אז תוכל עוד לדעת ולהכיר כל סבל וצרה, באופן אם הצרה הזאת דרושה היא לטובת הכלל, או האם לא תשכח בטובת הכלל את צרת עצמך? כמו כן התוכל לשמוח באיזה שמחה פרטית, בעת אשר תדע כי הכלל הנהו נמצא בצרה? האם לא תבחין ולא תבקר אז ביותר את העבר שלך כאשר תעריך לנפשך את השאלה: כמה וכמה תועלת ע״י העבר שלי הבאתי להכלל בעד החזקתו וקיומו? גם בנוגע אל העתיד שלך, הלא משאלות לבבך, חפציך ומגמת פניך, בטח יהיו צרופים ומזוקקים שבעתים, כאשר לא תשאל ולא תבקש את כל אלה בעד עצמך בלבד, כאשר לא תכין עצמך לפעולה רק בעד עצמך וטובתך בלבד, רק תכונן אותה לכל דבר אשר ייטב ויכשר בעד ״הכלל והצבור״? האם תוכל עוד להשתמש באשר רכשת לך רק בגלל עצמך, רק לתועלת עצמך והנאת עצמך, או באופן לא נאות, בעוד כל פועל פעלת לך במחשבה תחלה, תשים כל מעינך לרכוש ולהשיג ולהשתמש באלה רק לטובת הכלל ולתועלתו? — לכן גם בנוגע לעבודת ה׳ שלך הפנימית, גם היא תשיג את הקדושה היותר נעלה ותוצאותיה מה יקרו מאד, אם בעבודת הלב שלך תתפרץ לא רק משאון החיים של עצמך בלבד, לרומם את נפשך בפני ה׳, כי בעבודתך הפנימית הזאת תתחרה לצאת גם מחייך הפרטיים ולצרף ולשתף את עצמך יחד עם חיי הכלל — לכן חכמינו ז״ל הכירו לדעת, כי התפלה תשיג את עצם שלמותה רק ע״י ״תפלה בצבור״.
2
ג׳גם נוסחאות התפלות שלנו ערוכים ומסודרים באופן כזה, כי יכלכלו בתוכם רגש הכלל, חפצי הכלל, הודאה של הכלל גם ודוי של הכלל, וכל אלה יורו אותך: לחשוב ולהכיר את עצמך בתור אבר וחלק מגוף ״הכלל והצבור״ מבלי לבקש ולשאול דבר רק בעד עצמך בלבד, מבלי לחפוץ, להשיג ולרכוש לך רק בעד עצמך בלבד, אף גם זאת, הן עליך להכיר ולדעת כי הדברים שישנם אתך הלא הנה התנות נתונות לך מה׳, ועליהן גם לאחיך בזכות על פרי תבואתן — ורק באדה התפלות שהנה באות בתור בקדמה ופתיחה אל התפלות הכלליות, רק בהן ועל ידן תתרומם גם אתה אל חיי עצמך ובודוי של עצמך הנך מביע אמר בתור הכרה פרטית, ובתחנות תבוא להתבונן על חיי עצמך ומשאלותיהם, לערוך תחנה ותפלה על אדותיהם.
3