חורב תר״סHoreb 660
א׳אבל לא באמר ודברים בלבד, כי גם בפועל ובמעשה עליך לבוא ולהקבץ יחד עם עדת אחיך ולהביא לידי שלמות את עבודת ה׳ הפנימית שלך ע״י תפלה בצבור, גם הכניסה בעצמה אל המקום הקדוש, שהוא נועד לתפלה בצבור, גם היא בעצמה פעולתה רבה לצרף וללבן את לבך ולמלאות אותו ברגשות נעלים בצדק ואהבה, יעז אז תעלה על זכרונך את הרעיון הנעלה: הן פה נקבצו ובאו כלם כאחד במחשבה אחת לשפוך שיח לה׳ אחד, לאל היחיד ומיוחד, שהוא אבי כלנו כאחד! — מספר הנקבצים לתכלית זאת הוא למצער ״עשרה״ — להיות נמנים למנין ״עדה״, הלא הוא להתאחד להיות גוף אחד. — את אחד מאחיכם אלה הנכם בוחרים להיות שליח צבור או ״חזן״ — הוא יהיה גם פה לגוף העדה ההיא, אם יחשבו את דבורו לדבורם, ובאופן כזה יתלכדו כל חברי העדה יחד להיות גוף אחד ודבורם דבור אחד, בעוד יכונו את לבם ונפשם אל כל דבור ודבור, היוצא מפי החזן, גם יאשרו ויחזיקו את מוצא שפתיו ע״י אמר ההתאחדות והקיום ״אמן״.
1
ב׳״אמן״ הוראתו הוא קיום ואשור (בעשטאטיגונג) (תאר ע״מ חפץ), וכאשר אני עונה ״אמן״ הלא הוא ״אמן אני״ על אמירת איזה דבר מפי זולתי, אז מקיים ומקבל אני עלי להיות האמירה ההיא שלי, ותמיד אני נלוה עם ענית ״אמן״ לכל אמר והגה אשר אני שומע, וכהתימי לשמוע באמר ודברים את ההחלטות, אשר אני מקבל אותן עלי, להיות קבועות בנפשי, אזי לכוללן יחד ולכונן אותן בלבי, הנני מאשר ומקיים אותן עוד הפעם על ידי ענית ״אמן״ —
2
ג׳את אשר התפלל בתחלה כל אחר מהעדה לבדו בתור חבר העדה, ישנה ויחזור הש״ץ עוד הפעם, לחבב בלבות כל בני העדה את כל תכן הדברים האלה, להיות נחשב לדבר כללי. — מברכות ק״ש יאמר החזן רק את הסיום של כל ברכה, שהיא כוללת ומקפת את ההחלטה הברורה, בעד עבודת ה׳ בחיים הפועלים, לכבד אותה בפני כל העדה, אבל בשמונה עשרה בעבודת ה׳ בשחרית, מנחה, מוסף ונעילה, יחזור החזן בחזרת הש״ץ את כל הש״ע. בסוף כל ברכה בעד קיום והחלטת כל ענין עונה הקהל ״אמן״ גם בכל ״ברוך אתה ה׳״ אומר הקהל את ההחלטה הנאמנה לעבודת ה׳ בפועל ״ברוך הוא וברוך שמו״! —
3
ד׳״ברוך הוא וברוך שמו״! הוא המושג הקצר מכל תעודת חיינו, ״ברוך הוא״, לאמר : כי ה׳ ברוך הנהו על ידנו, כי על ידנו ימלא רצונו. ״וברוך שמו״, כי גם הכרת ה׳ על ידנו תהיה מבורכה, הלא הוא, כי אנחנו נועיל ונעזור לזה, כי גם אחרים יתקדשו למלאות את עבודת ה׳.
4
ה׳מי שאיננו יודע להתפלל הוא משלים באופן כזה את עבודת ה׳ הפנימית שלו, באשר יכון, כי תפלת החזן תהיה נחשבת לתפלתו, לצאת על ידה ידי חובתו, והיודע להתפלל יוקיר ויכבד על ידי זה את תפלת הצבור בחברת האחים עוד הפעם, להוציא לפועל את מערכי לבבו ע״י החיים הפנימיים של הכלל והצבור.
5
ו׳אבל מלבד אלה ישנם עוד חלקי עבודת ה׳, שהמה מסודרים ומכוננים רק בעד תפלת הכלל והצבור בלבד, להועיל בזה, יען המה מסוגלים ביחוד להתרוממות הכלל והצבור, ומפני זה נהוגים המה רק בעבודת ה׳ בצבור בלבד, הלא המה: ברכו, קדיש, קדושה, אשר נקח דברים על אדותיהם בפרק הבא.
6