חורב תרס״אHoreb 661
א׳י: קדושה, קדיש וברכו.
1
ב׳קדושה — בברכה שבה נביע אומר, כי ה׳, שהוא אמנם האל הקדוש ומרומם על כל, ובכל זאת קורא הוא את האנשים לעבודתו הקדושה (ראה למעלה) אז תאמר העדה:
2
ג׳כמו מקהלת כוחות הבריאה, אף כי תכיר לדעת, כי האל הקדוש יושב על כסא מלכותו ממעל להבריאה (קדוש, קדוש, קדוש) ובכל זאת הלא יתגלה ויופיע ה׳ בכל מקום בחקי הבריאה הזאת (ה׳ צבאות), עד כי כל יצורי הבריאה ומפעליה המה גדלו (מלא כל הארץ כבודו) וכולמו כאחד באגודה אחת הלא יתקדשו לעבודתו (לעומתם ברוך יאמרו), כמו כן גם כלל ישראל יזמין את עצמו ויתקדש לעבודתו (ברוך כבוד כו׳), ובכל מצב מצב ובכל תקופה ותקופה ה׳ מלך העולם, ה׳ הוא גם בכל העתים ובכל הזמנים, לכן יתנו כבוד לשמו בתור מלך עולם והשליט על כל ובכל דור ודור גם בגלות, הנהו ה׳ שהוא השוכן בציון ע״י התורה תצא ממנה, הלא הוא, יען יחזיק ויקיים בעולמו את בני ישראל, להיות בתור כלי יוצר מיוחד וציר אמונים, להתפשטות הכרת ה׳ ושכינת עזו (ימלוך ה׳ לעולם כו׳) וכל עדה ועדה בתור חלק מהכלל, כל אחת מקבלת על עצמה, להוציא לפועל את התעודה הרמה ההיא (לדור ודור כו׳).
3
ד׳עיקר הקדושה מיוסדה: א) מהכתוב בישעי׳ ו׳ ג׳, בתקופת העת אשר החוזה־יה ראה לפניו את עם יהודה — ואשר אז אם כי בחיצוניותו עוד פרח ישראל וראה חיים על אדמתו, אבל עבודת ה׳ היתה רק סדר ומצות אנשים מלומדה ולא השיגו את השלמות הדרושה לא בחייהם הפנימיים ולא בחייהם הפועלים — והנביא ראה כי כל יצורי הבריאה המה עבדי ה׳, אשר יתיצבו לפני כסא כבודו לעבדו שכם אחד ויווכח לדעת, כי אמנם הלא תעודת ישראל היא, לכונן להם גם כן עבודת ה׳ כזאת — באמת ואמונה אומן. ב) מהכתוב ביחזקאל ג׳ י״ב, אשר הנביא ההוא היה שלוח בגולה אל עם ישראל, עם כבד עון, גם מפוזר ומפורד בחיצוניותו, למען יכונן את תקומתו גם אז, ועליו היה להתלכד ולהתרומם ברוחו, אז שמע הנביא את קול הקריאה, כי גם באופן בזה, על ישראל להיות כלי יוצר וציר אמונים להעריץ ולהקדיש את כבוד ה׳ ומנקודת המצב ההיא גם בגלות בחר ה׳ בעמו, למען על ידו יהיה ברוך כבוד ה׳. — ג) תהלים קמ״ו יו״ד, וכי למטרה כזאת הלא נקרא הנהו עם ישראל בכל תקופות הזמנים ובכל דור ודור, לקיים ולמלאות את הקריאה הרמה הזאת.
4
ה׳בכל שמונה עשרה של חזרת הש״ץ יאמרו קדושה — בשחרית בימי החול ובמוסף של ר״ח וחול המועד קדושה קצרה, רק את שלושת הרעיונות העיקריים הנזכרים בלבד ובפתיחת ״נקדש״ גם ע״י אמרים קצרים לחבר את הרעיונות. — בעבודת ה׳ בשחרית בשבת גם כן בפתיחת ״נקדש״ : אבל מאמרי הצרוף המה ביתר ביאור, אף הרעיונות בעצמם מתפתחים ומבוארים ביותר. במוסף בשבת ויו״ט ע״י פתיחת ״נעריצך״, גם הצרופים ביתר ביאור ובין ברוך וימלך בצרוף וביחס אל אמירת ״קדוש״, אומרים גם את ״שמע״.
5
ו׳אל אלה מתיחסת עוד האמירה של הקהל ״מודים דרבנן״ בעת חזרת הש״ץ את ״ההודאה״.
6