חורב תרס״בHoreb 662
א׳קדיש — יאמר אחרי ההפסקות הקטנות מחלקי עבודת ה׳, הלא הוא אחרי פסוקי דזמרה, ש״ע ותחנון, גם אחרי קריאת התורה (ראה פרק י״א), כמו כן אחרי כלות התפלה, הלא הוא, אם אין תפלת מוסף, אזי יאמרו קדיש אחרי ״קדומא דסדרא״, ואם יש מוסף אזי יאמרו אחרי שחרית ואחרי מוסף, גם אחרי מנחה, נעילה ומעריב, כמו כן, אחרי אשר ישלימו איזה פרק בלמוד התורה ברבים יאמרו קדיש.
1
ב׳קדיש שלם — מיוסד הנהו משני חלקים: מתפלה ובקשה. בין ההפסקות הקצרות באמצע התפלה, יאמרו רק את החצי הראשון, אשר יכלכל בקרבו תפלה (חצי קדיש), ואחרי כלות כל התפלה, ואחרי למוד פרק בתורה ברבים, יאמרו קדיש שלם וקדיש דרבנן.
2
ג׳א) תפלה — לרומם ולעלה את הרעיון, כי עבודת ה׳ בצבור תועיל להתפשטות הכרת ה׳ וקבלת עול מלכות שמים, הלא הוא להיות כבוד ה׳ האל היחיד ומיוחד כבוד כללי, והחובה, לקדש את החיים הכלליים לאל היחיד ומיוחד.
3
ד׳החזן יביע בזה את התקוה והתוחלת, כי מהתפתחות העולם, אשר ברא ה׳ בכליל שלמותן, לפי רצונו ותכליתו, תצא לפועל גם התכלית הכללית, כי הכרת ה׳ וממלכתו תהיינה מתפשטות בכל — גם יצרף לזה את משאלת הלב, כי יחיש וימהר ה׳ להוציא לאור עולם, את התכלית הרמה והנשגבה הזאת, גם ידרוש מהעדה, לרכוש לה תקוה ותוחלת כזאת, ולקיים את דבריו בעניית ״אמן״ (יתגדל — בעלמא — בעגלא — ואמרו אמן). העדה עונה אחריו ותביע אמר, כי שם ה׳ הגדול, הלא הוא, הכרת ה׳ הכללית תתפתח עם כל התפתחות הזמנים (אמן, יהא שמיה רבא).
4
ה׳החזן יחל עוד הפעם, להביע את התקוה והתוחלת, כי למען קרב את התכלית הנעלה והדגולה הזאת, לזה הלא תועיל ותעזור כל בחינה וכל התרוממות אל ה׳ ע״י עבודת ה׳ הפנימית (יתברך), ואף כי נעלה הוא ה׳ מהשגת בן תמותה, נעלה הנהו מבינתו ופעולתו (לעילא, ובימי התשובה, שאז מכירים אנחנו ביותר את רפיון האדם, אזי במקום הזה יכפילו לאמר על דבר עצמות ה׳ ״לעילא ולעילא״ (א״ח תקפ״ב)), וידרוש מהעדה, כי גם היא תבין ותשיג את הכונה הזאת בעבודת ה׳ (ואמרו אמן) והעדה תשיב אמרה, כי אמנם כן הוא ע״י עניית ״אמן״.
5
ו׳עד כאן בהפסקות הקטנות בתפלת צבור, לחדש תמיד את מושג עבודת ה׳ ע״י התפלה בצבור בקדושת מעלתה.
6
ז׳ב) בקשה — בקשה, כי יכונן ה׳ ויתן לנו את פרי עבודת ה׳ בתפלה שהיא כבר נגמרה, הוא יבקש:
7
ח׳״כי לא את תפלתך הפרטית, לא את בקשתך הפרטית בלבד, רק ה׳ יקבל באהבה וברצון את תפלת רבים, שהנך נכלל בקרבם (תתקבל) (אבל בת׳׳ב ובאבל, אשר מפני הכאב והאבל על העבר והאבדה שלו, לא יוכלו עוד לפנות מבטם על העתיד, לכן לא יאמרו תתקבל). החזן ידרוש את בני העדה לאשר ולקיים את משאלת לבבו בבקשתו, והעם עונה אמן (ואמרו אמן), אף יוסיף לבקש, כי ברעיון הזה הכולל ומקיף את הכל יתאחדו כלם כאחד ופרי ההכרה ובקשה הערובה אל ה׳ כזאת החפשית מכל אהבת עצמו ותועלת עצמו יהיה, כי תנוב לכלם ולכל אחד ברכת כל הברכות הלא הוא ״השלום״ — שלום פנימי וחיצוני ״וחיים״, חיים פועלים ועובדים את ה׳ יתפשטו על כל ישראל (שלמא רבא וחיים כו׳) ועוד הפעם ידרוש מהערה, לרכוש לה משאלת לבב כזאת ולאשר ולקיים אותה בעניית ״אמן״ (ואמרו אמן). גם יסיים עם אמרו התקוה הרוממה הזאת, כי אף אם נראה לנו עלי אדמות, כי יחוסי החיים שלנו כאלו מתנגדים ומתרחקים המה זה מזה, אבל בשמים הלא ימלוך ה׳ אחד — הלא הוא, כי כמו בשמים יאחד ויסדר את אלפי רבבות הכוכבים באחדות גמורה, כן יעשה שלום עלינו גם עלי אדמות ויאחד את הקצוות ואת ההתנגדות ע״י ״השלום הנצחי״ ״אמן״ (עושה שלום).
8
ט׳אחרי למוד התורה ברבים, הלא הוא, אחרי כלות את העסק והענין בהלכות ואגדה, יאמרו גם כן קדיש שלם ובחלק הראשון יזכירו גם כן את העסק הרוחני עם התורה בתור תעודה, לקרב את מלכות שמים, ותחת תתקבל בחלק השני יאמרו: על ישראל כו׳, בקשה, לקיום העוסקים בתורת ולהחזקתם. קדיש יתום (ראה פרק י״ד) הוא ג״כ קדיש שלם אבל בלא תתקבל.
9