חורב תרס״וHoreb 666

א׳ב) קריאת התורה הבלתי רגילה והבאה לפרקים — היא נקראה מחלקי התורה, שהמה מתיחסים אל תכונות הימים ההם.

ב׳בראש חדש — במדבר כ״ח א׳ ט״ו (וידבר עד יעשה ונסכו) מענין הבאת קרבן ״ראש חדש״, ולמען תספיק הקריאה לעלות לתורה ג׳ גברי יקראו שמה גם הכתובים מקרבן תמיד ושבת — בשבת ור״ח נוסף אל הסררא של שבת יקראו בפסוק ט׳ עד ט״ו מדבר הבאת קרבן של שבת ור״ח.

ג׳בפסח — ביום הראשון — שמות י״ב מפסוק כ״א עד נ״א (ויקרא משה — על צבאותם) אדות קרבן פסח ויציאת מצרים.

ד׳ביום השני — ויקרא כ״ב כ׳ — כ״ג מ״ד (שור או כשב — אל בני ישראל), קביעת המועדים הכלליים ובעד שני הימים הפסוקים מן התורה ע״ד הקרבת הקרבן של פסח — במדבר כ״ח ט״ז — כ״ה : ובחדש הראשון — עבודה לא תעשו.

ה׳ביום הראשון של חוהמ״פ: שמות י״ג א׳ — ט״ז — (קדש לי כל בכור — הוציאנו ה׳ ממצרים), להחזיק את מושג הגאולה בתור מעשה ה׳ ע״י מצות חמץ ומצה, בכור תפלין.

ו׳ביום השני מחוה״מ : שמות כ״ב כ״ג — כ״ד י״ט (אם כסף תלוה — לא תבשל גדי), להציג את החיים הפועלים תחת שפע הרעיון, היוצא מגאולת מצרים, הקשר והיחס של הרגלים אל תקופות הטבע המסוגלים אליהם, וכי מכוננים המה בעד ההתקשרות הכללית ע״י העליה לירושלים והראות את פני ה׳ בעיר הקדש והמקדש ולחדור עם רעיון ה׳ בכל חיי הפרט גם בעניניהם הגופניים המיוחדים.

ז׳ביום ג׳ מחוה״מ — שמות ל״ד א׳ כ״ו — פסל לך — לא תבשל גדי וגו׳: סדר ה׳ וממשלתו, לחנך את האנושית ואת ישראל וקביעת הרגלים ביעד החנוך של עם ישראל.

ח׳ביום ד׳ חוה״מ — במדבר ט׳ א׳ — ט״ו : במדבר סיני — ולאזרח הארץ, דוגמא, בעד קיום עשיית חג הפסח בפועל והוראה לאלה, שאחרו לעשותו מפני אונס ומפריע — פסח שני — הכרת ערך החגיגה.

ט׳— הערה — אם יום הראשון של חוהמ״פ חל בשבת אזי ביום השלישי של חוה״מ יקראו עוד את הכתובים משמות ל״ג י״ב — כ״ג: ראה אתה וגו׳ וביום ב׳ ג׳ וד׳ יקראו את חלקי הקריאה מיום א׳, ב׳ וד׳.

י׳שביעי של פסח שמות י״ג י״ז — ט״ו כ״ז — ויהי בשלח — ה׳ רופאך — השלמת הגאולה על הים, להורות כי ההחזקה ג״כ היא רק ע״י ה׳ וכי להשיג אותה נוכל ע״י עבודת ה׳ בפועל.

י״אבשמיני של פסח — חזרת הכתובים מדבר קביעת המועדים, (כל הבכור) עליית הרגל בעיר הקדש והמקדש ובשבת יוסיפו עוד לקרוא מדברים י״ד כ״ב ט״ו י״ח — ״עשר תעשר״. מדבר קדושת הרכוש והגוף ע״י יציאת מצרים להיות קדוש לה׳.

י״בבעד הימים האחרונים יקראו גם את הפסוקים מהבאת קרבן החג כמו ביום הראשון. — (במדבר כ״ט, כ״ו — ל״א).

י״גסכות — ביום הראשון וביום השני כמו ביום השני של פסח, גם הכתובים מקרבנות החג דברים כ״ט י״ב ט״ז.

י״דחוהמ״ס — במדבר כ״ט, י״ז — ל״ד — קרבנות החג המתיחסים לכל יום בשבת כמו בשבת חוהמ״פ וכתובים מהבאת קרבנות של היום במדבר כ״ט.

ט״ושמיני עצרת — כמו בשמיני של פסח גם הכתובים מהקרבת קרבנות החג במדבר כ״ט, ל״ה — ל׳, א׳ —

ט״זשמחת תורה — מלבד השלמת התורה שקוראים מדברים ל״ג עד סיום התורה ״לעיני כל ישראל״, יתחילו את התורה מבראשית א׳ ב׳ ג׳, גם מדבר הקרבת קרבנות החג: במדבר כ״ט א׳ — ז׳.

י״זראש השנה — ביום הראשון בראשית כ״א א׳ ל״ד — וה׳ פקד את שרה — ימים רבים — דבר בפועל, המתיחס אל ״זכרונות״ גם הכתובים מהקרבת קרבן היום : במדבר כ״ט א׳ ז׳.

י״חביום השני מראש השנה — בראשית כ״ב א׳ — כ״ד : ויהי אחר הדברים — ואת מעכה — דוגמא מרעיונות של ״מלכיות״ (עקדה) ממעשה בפועל, המתיחס אל ״זכרונות״ (אל תשלח ידך) ״ושופרות״ (והאלקים נסה) גם הכתובים מקרבן היום, כמו ביום הראשון.

י״טשחרית יום הכפורים — ויקרא ט״ז א׳ ל״ד — אחרי מות — את משה — אשר יכלכל עבודת ה׳ ע״י הקרבן ביוה״כ גם הכתובים מקרבן היום במדבר כ״ט ז׳ י״ב.

כ׳מנחה יוה״כ — ויקרא י״ח א׳ ל׳ — כמעשה ארץ מצרים — אלקיכם — אודות מלואי החובות של התורה, שהמה יסוד ואבן הפנה אל הטהרה והקדושה,

כ״אהדרושים להיות פרי היום הקדוש ההוא, וע״ד רוח הבהמה באדם שמתחרה הנהו בחזקה תמיד, לעבור עליהם, עד כי יוכל לעשות את האדם, להיות בהמה לו ולהעבירו על דעתו, להשחית את לבו ורוחו.

כ״בחנכה — במדבר ז׳ א׳ — ח׳ — ד׳ — ויהי ביום כלות — את המנורה — ביום א׳ ז׳ — א׳ י״ז ביום ב׳, י״ח ל׳, ביום ג׳ כ״ד ל״ה, ביום ד׳ ל׳ — מ״א ביום ה׳ ל״ו — מ״ז ביום ו׳ מ״ב — נ״ג ביום ז׳ מ״ח — נ״ט — ביום ח׳ נ״ד ח׳ ד׳.— כפי הרעיון והמחשבה אשר בימי חנכת המשכן הראשון התנדבו נשיאי המטות, ויביאו את קרבנותיהם, כמו כן נראה את הרוח והמחשבה, אחרי אשר נתחלל הקודש וטמאו את המקדש, וה׳ עשה תשועה גדולה ע״י מתי מספר, להכניע את האויב אשר הרע בקודש ולטהר את המקדש מגלולי זדים, אשר בו החרו החזיקו, לכונן את הקודש והמקדש עוד הפעם על תלם, ואשר כל נין ונכד ישראל, בזכרו את כל אלה יתנדב לקדש את חייו הפועלים, להקדיש על ידם את חייו אל אלקי ישראל הנערץ והנקדש.

כ״גפורים — שמות י״ז ח׳ — ט״ז ויבא עמלק — מדר דר, — להזכיר, כי מעשי אבות, אויבי וצוררי ישראל מקדמת דנא, נחל הנין והנכד להיות כמוהם צורר היהודים ולקום עליהם לאבדם ולכלותם, וה׳ הפיר עצתו והשיב גמולו בראשו — לקח־טוב בעד הבאים בסכנה, כי תעודתם לשפוך לבבם ונפשם בתפלה ובתחנונים לפני ה׳, הפודה ומציל, ולראות גם מספור התורה את מחסה ה׳, אשר הבטיח לעמו נגד העריצות ומחשבות זדון ובליעל, שהיא תכבד רק את הגוף והכח ולא תאבה לדעת, כי אכן רוח הוא באנוש העולה היא למעלה וה׳ הוא התקיף לעד, ברוחו יקבץ נדחים ונחלשים וגם גבורת גבורים ומרמת ערומים כהבל נדף כן ינדופו ונחלשים אזרו חיל בגבורת ימין ה׳.

כ״דפרשת שקלים — שמות ל׳, י״א, י״ז: וידבר — נפשותיכם, לבל נעריך את גודל מספר העם על פי מספר הגלגולות, רק על פי סכום מעשיהם (בה בעת נמנו על השקלים, לעבודת ה׳ בקרבנות צבור הכלליים).

כ״הפרשת זכור — דברים כ״ה י״ז י״ט — זכור — לא תשכח. להביא בזכרון העם לפני הפורים את מעשה עמלק ומזמת עריצים, הבוטחים על חילם וכח גופם.

כ״ופרשת פרה — במדבר י״ט א׳ כ״ב — וידבר—הערב. לדעת כי מקור הטהרה נפתח מהטומאה בעצמה, לכן עלינו להתעודד ולהתרומם מטומאה לטהרה למען נהיה נקיים וטהורים ומוכשרים לחגיגת קרבן הפסח.

כ״זפרשת החדש — שמוח י״ב א׳ — כ׳ ויאמר — תאכלו מצות. — על אודות חין ערך החדש ניסן, וכי כל פעולת ישראל בעד הגאולה היתה רק ע״י התרוממות ברוחו ומסירת נפשו ומנת גורלו ביד ה׳.

כ״חתקופת הארבע פרשיות גם יחד מכוננות את הרעיון האחד, כי עלינו להעריך את גודל העם לא במספר רק במעלת הרוח ובפעולה ומעשה הנובעים ממקור הרוח הטהור, את זאת תראה לנו פרשת שקלים בדבר ההערכה, וכי אמנם את סגולת ישראל זאת לא ידע האויב וצורר היהודים, זאת תורה לנו פרשת זכור, — לקנות את טהרת הרוח ולהתחטא מקרב הטומאה בעצמה תלמדנו פ׳ פרה, וכי הרמת הרוח והכשרתו הלא היא התחבולה האחת. לקרב את הגאולה תאלפנו פ׳ חודש.

כ״טתשעה באב שחרית — דברים ד׳ כ״ה — מ׳ — כי תוליד בנים — כל הימים — למען דעת, כי עוד משה רבנו ע״ה ע״פ ה׳ היה צופה על הגלות. הוא גלה את דבר הגלות גם פקח את עינינו ע״ד אפשרות הגאולה לתקומת ישראל.

ל׳תשעה באב במנחה — שמות ל״ב, י״א, י״ד גם ל״ד א׳ — יו״ד: ויחל — לעמו — פסל לך, עשה עמך — בכתובים הראשונים הננו קוראים ושומעים, כי ע״י תפלה ותשובה נצל ישראל מכליון חרוץ, אשר ראוי היה בגלל החטא היותר כבד ובכתובים השניים הננו מכירים לדעת את אהבת ה׳, שהיא תחנך את האדם לחיים טהורים לפני ה׳, גם מדבר העונש במשפט צדק.

ל״אתענית ציבור שחרית ומנחה בסו ת״ב במנחה.

ל״בעוד עלינו להזכיר בזה, כי בפורים בערב ובבוקר יקראו מגילת אסתר הלא הוא הסיפור הנעלה מדבר הצלת חיי ישראל ע״י ה׳ וכל פרשת אגרת הפורים.

ל״גת״ב בערב מגילת איכה, התרגשות נפש הנביא ירמיהו וקינתו, אשר נשא על חורבן ירושלים עיר הקודש והמקדש, ועוד ביותר על דבר החטא, חטאה ירושלים ועמו, אשר הוא גרם להביא את החורבן הנורא ההוא ובמבט מלא דמע־עין, יורה ויראה את הדרך המובילה אל התשובה ואל תקומת ישראל לחדש ימינו כקדם.

ל״דבפסח — בשבת חוה״מ בשחרית יקראו את ״שיר השירים״, אשר במשל ומליצה יראה ויביט כל אחד, כי הקורות והמאורעות במנת גורל ישראל, המה יעידו ויגידו על התגלות האלקות בהשגחתו הרוממה, גם בו ישמרו את התקשרות ודבקות כנסת ישראל בכל העתים ובכל הזמנים אל ה׳ אלקיו, וגודל חביבותה ואהבתה אליו, גם אהבת ה׳ לעמו.

ל״השבועות בשחרית. מגילת ״רות״ — במשל ודוגמא, כי אכן יש שכר לאלה אשר גם בצרה ועוני יתקשרו אל תורת ישראל ואל חיי ישראל, גם לקרוא ממנה את תולדות ״דוד המלך״ ע״ה, אשר נעים זמרותיו הוא משאת נפש עם ישראל ורוחו מדור דור.

ל״וסוכות — שבת חוה״מ בשחרית יקראו ״קהלת״, בחג הסוכות שהוא מורה, כי החזקת גוף ורוח האומה היא ע״י ה׳, למען דעת, כי מבלעדי ה׳ והחזקתו, כל. התחרות רוח אנוש, כל מעשה אנוש ותחבולותיו ופרי יגיע כוחו ועוצם ידו, אך מהבל המה גם יחד.

ל״זברכות התורה — כל אחד העולה לתורה:

ל״חיבקש וידרוש ראשונה מהקהל, לקדש את עצמו אל עבודת ה׳, אשר גילה חפצו, כי ע״י פעולות אנשים רצונו ימלא (ברכו את ה׳ המבורך) והקהל יביע את ההחלטה לאמר: (ברוך ה׳ הל״ו), העולה לתורה שונה גם הוא את ההחלטה הזאת ויאמר אח״כ, כי ה׳ הוא אמנם הבוחר את ישראל להיות נושא דגל התורה, ואת עצמו יקדש אל ה׳ שהוא נותן התורה (ברוך אשר בחר), ואחר קריאת התורה יחבב עוד הפעם בעד החיים את החוק נתן ה, לעמו, בהיותו תורת אמת, ובזה ועל ידה נטע את החיים בעדנו לעולמי עד — אח עצמו יקדש לעבודת ה׳ בפועל, אל ה׳, שהוא נותן התורה (ברוך אשר נתן).

ל״טאחר קריאת התורה יגביהו את ספר התורה ויראו אותו לעיני כל הקהל אשר יקרא: וזאת התורה וכו׳.

מ׳ברכות המגילה — לפני קריאת המגילה בפורים מברכים, כי יכירו וידעו ע״י קריאת המגילה את ממשלת ה׳ על ישראל גם בגולה׳ וכי על ידה יגלה לפנינו רצון ה׳ בדבר הרמת חיינו ובזה יביעו אומר, כי אמנם נכונים אנחנו לקרוא ולשמוע אותה למטרה כזאת (על מקרא מגילה), אף יכירו וידעו, כי אמנם ה, הוא זה, אשר הוא הכין את ההצלה בחביון עזו לאבותינו (שעשה נסים), גם להלל יה, אשר החזיק אותנו במשך השנה בחיים וקימנו לשבוע בנעימים את יום הפלאות הנעלה הזה, אשר שב אלינו לספר נפלאות ה׳ לעמו (שהחינו).

מ״אואחר הקריאה:

מ״בהנך מביע לפני ה׳ את אשר למדת והכרת לדעת מהסיפור הנעלה, במגילה על אודות חסדי ה׳, כי הוא אמנם המגן ומחסה, הפודה ומציל את ישראל מכל צרותיו והמון הסכנות הרבות במסע מדבר גלותו בעמים, ובכל חליפות העתים והזמנים, והנך מקדש את עצמך אל אל ישועתנו (האל הרב).