חורב תרס״זHoreb 667
א׳קריאת התורה בשחרית היא תמיד אחרי השלמת השמונה עשרה ואחרי התחנון הנלוה עמו לפני אשרי שהוא מוביל אל החיים הפועלים. — במנחה קוראים אחרי אשרי או אחרי אשרי ובל״ג — מלבד יוה״כ אשר יאמרו אשרי ובל״ג לפני נעילה. — אחרי קריאת התורה בשבת תלוינה התפלות והבקשות המתיחסות אליה: תפלה בעד לומדי תורה ותלמידי חכמים (יקום פורקן) בעד כל המוסדות שהמה מבטיחים את קיום התורה וההחזקה שלה בחיים, כן מתפללים בעד צרכי העדה והעוסקים בצרכי צבור באמונה (מי שברך), גם יעריכו תפלה בעד שלום המדינה, המלך או הנסיך המושל עליה (הנותן תשועה), אף מזכירים את נשמות אלה שמתו על קדוש השם וקיום התורה (אב הרחמים). האזכרה האחרונה בהרבה קהלות יאמרו רק בשבת שלפני חג השבועות ולפני הת״ב, הלא הוא, בעת אשר בימי הבינים נושאי הצלב הפילו חללים רבים בישראל ורבים רבים מאבותינו מסרו נפשם על קדוש השם, גם בעת אשר נעלה על זכרוננו את הריסת הלאום ואבל ישראל על חרבן עיר הקדש והמקדש.
1
ב׳בשבת שלפני ר״ח מברכים את החדש הבא (שבת מברכים זולת ר״ח תשרי) בעוד ראשי החדשים יחזיקו ויכוננו את קביעת המועדים בפועל. (א״ח רפ״ד תי״ז).
2
ג׳אל אלה הנזכרים, עלינו לחשוב גם את פרקי הקריאה והלמוד הנקראים בהמשך התפלה: במה מדליקין, פטום הקטורת, איזהו מקומן, ב״כ ועוד.
3