חורב תרפ״גHoreb 683
א׳מלואים לתפלת שחרית (פרק ב׳ ב׳).
1
ב׳אדון עולם ברכות כו׳ — ברכות השחר הנזכרות בפרק זה עם המושג של ברכת ההבדלה בין היום והלילה ״אשר נתן לשכוי בינה״, ברכת ״אשר יצר״ וברכת ״נטילת ידים״ אחרי היקיצה (ראה למעלה) נלוו מטעמים שונים לעבודת ה׳ בשחרית הנהוגה ונקבעו שמה עוד חלקי התפלה הנוספים להם, להיות דבר שלם בתור ״מבוא״ אל עבודת ה׳ הפנימית בשחרית. המבוא הזה יכלכל, כפי אשר הוא לפנינו בסדור התפלה, כמעט כלם רעיונות הנוסדים על חיי האיש הישראלי, לכן נביא אותם בזה בחוברת ונתבונן עליהם:
2
ג׳ה׳ האל היחיד ומיוחד אשר מלך בטרם כל יציר (אדון עולם) ורק בחפצו כל העולם בעתו ובזמנו נעשה (לעת נעשה), לכן ה׳ הנהו בלתי תלוי מהעולם וממכון מצבו, הוא בלתי משתנה בעבר, הוה ועתיד (הוא היה, ואחרי ככלות) והוא, ה׳ היחיד ומיוחד, האל הקדוש בלי ראשית ובלי תכלית, הוא נושא בכחו את הכל ומושל על כל העולם כלו (הוא אחד בלי ראשית), ובכל זאת ה׳ הוא אלקי כל אחד הוא גואלו וצור משגבו (והוא אלי), הוא בעד כל אחד המעריך, המנהל והמיעד את מנת גורלו וחלקו בחיים (והוא נסי), אשר בידו הרוח והגוף של כל אחד בשכבו ובקומו, ה׳ הלא הוא קרוב לכל — לכן ממי וממה אפחד?!! (ועם רוחי, בידו אפקיד).
3
ד׳ובאשר תיקץ משנתך, אשר זה עתה היית שקוע בחבלי שנה וצלול בים היצורים והתעוררת לחיים חדשים, אזי עם היקיצה הזאת עליך להרגיש, כי הנך נקרא אל חיי האדם, ולקדש גם את גופך, להיות גם הוא כלי יוצר לחיי אנוש כאלה ולהיות מוכן ומזומן אל עבודת ה׳, אשר במצוותיו קראך לעבודתו — ע״י נטילת ידים (חקים פרק י״ד) (ענ״י), ופעולת האנשים הראשונה שלך הלא היא: להכיר ולדעת את ה׳ בתור מחזיק ומכלכל את חיי הגוף (אשר יצר), בתור בורא שהוא הנותן גם המשיב לך את נשמתך; אמנם נשמה טהורה קבלת מיד ה׳, שהיא מוכשרת לכל טוב גם בלתי מגואלה בשום שמץ ודופי — שלך היא עתה, להחזיק אותה בטהרתה — שלך היא עתה, להכיר על ידה את ה׳ בתור נושא ומושל על כל הנשמות ולקדש את עצמך עם הנשמה המושבה לך לעבודתו (אלקי נשמה), לקדש את עצמך אל ה׳ עם היום הנתן לך מחדש, ועם היהדות, שהיא מתנת חלקך עם החופש, עם תעודת המין, עם פקוח עינים, עם הופעת האדם, עם כח האברים ועוד, עם כל המתנות הנתנות בשעת היקיצה (אשר נתן לשכוי כו׳) ומה׳ לבדו תקוה לקבל את העזר והתמיכה להתקדשות כזאת ע״י למוד התורה וקיום המצות, עם ההחדלה מקלות הדעת וההרחקה מכל עבירה ודבר עול, ולהסיר הנסיון מחייך הפנימיים והחיצוניים, ממנו תקוה ותיחל, להשיג עזרה בצר ובמלחמה עם התאוות הבהמיות, מגן ומחסה מיצר הרע, הבא ע״י דוגמא רע מאדם וחבר רע, כי יהיה עוזר ותומך, לרכוש לך מחשבות ופעולות טובות (ויהי רצון), ולחוש בנפשך, כי עם כל המתנות והחסדים האלה הנך מחובב מחדש את עצמך, למלאות את התורה והמצוה (ברוך גומל), גם ה׳ יהיה מגן ומחסה בעד ישרת לבבך, לבל תשבת מטהרה, אף ממשלת השגחתו עליך, ליחל, להיות עוזר ותומך למנת גורלך החיצונית (ויהי רצון).
4
ה׳אמנם מה אתה עם הרוח והגוף, עם חייך החיצוניים והפנימיים מבלעדי ה׳?! —
5
ו׳במה נחשב הוא האדם עם גדלו החיצון והפנימי?! מה המה חייו, אהבתו, חסדו, גם צדקתו, ישועתו, כחו וגבורתו, הלא כל הגבורים, אנשי השם, החכמים והנבונים, מבלעדי ה׳, כאין המה, המה חייהם ופעולתם, מבלעדי ה׳, אך מהבל המה גם יחד, וגם אתה אך הבל אתה, אם מבלעדי ה׳, תרכוש לך את גודל האנושי הזה, אף אם בידך טובך — אבל עם ה׳, הנך בן ברית קדש, בן מקבל הבטחה קדושה, הנך זרע קדש, בעל מנת גורל קדושה, אף הנך הנושא את התעודה הקדושה של ישראל וישרון1יא ״ישראל״ על פי מנת גורלו הנגלית מה׳ — ״ישרון״ עפ״י תעודת חייו הנוסדה על היושר (הצדק). להכיר את ה׳, בתור ה׳ אלקיך, אל יחיד ומיוחד, להודות ולשבח ולפאר אותו, ובכל ועם הכל, לחיות בעבודת ה׳ האל היחיד ומיוחד (רבון, לפיכך, אבל) והדבר אשר אתה באת לידי הכרתו רק בחוג שלך בלבד, וכל הנעשה למלוא רצונו בעבודתו, אף את אשר הנך מקיים לרוב, רק בעוני ולחץ ובכבדות, בעוד יניאוך מזה כח ותקיפות ודמיון כוזב, את כל זאת, ה׳, שהוא בכל הזמנים היה הוה ויהיה, הוא יגמול את זאת, להיות הכרה ופעולה כללית, לכן קדש את עצמך אליו, אל ה׳, אשר בחר בך, להיות כלי יוצר לתכלית קדושתו (ברוך מקדש) וביד ה׳ היחיד ומיוחד בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים, שהוא ראשון והוא אחרון, בלב נכון ובטוח הפקידה את מנת גורלך הכללית.
6
ז׳אל אלה תלוה אח״כ ברכת התורה (מצות פרק ד׳) גם איזה תוצאות מתורה שבכתב ותשבע״פ.
7