חורב תש״דHoreb 704
א׳אם כי המקדש חרב והר ציון שמם, ההר חמד אלקים למקדשו גם אוה ה׳ למושב לו, בכל זאת חין ערכו עוד חופף עליו ובעדנו המקום הוא קדוש לנו תמיד, גם החובה מוטלת עלינו לעולם: לירא אותו ״יראת מקדש״ והדרת קדש.
1
ב׳גם היום אסור הוא לבוא ולצעוד במקומות ההם בקלות ראש. אסור ללכת במקלו, במנעליו ומכוסה באבק. אל יבוא שמה בצרור או בשאר דברים המיועדים לשאר צרכי העסק. אסור לרוק גם להשתמש בהם לקצר את הדרך, וגם עתה אל ידרכו על אדמת קדש זאת זולת להשתפכות הנפש והרוח. זבים וזבות נדות ויולדות וכל אלה, אשר ע״י שנויי הגוף נטמאו, אל יבואו על ההר, ויען כי אנחנו כלנו טמאי מת, לכן אנחנו מדאורייתא לא נוכל לבוא בפנים העזרה ומדרבנן נוכל לבוא רק עד החיל. — אסור הוא לעשות צרכים בהמיים נגד מבוא המזרח — ובכל מקום במקום החפשי אסור לעשות זאת בין מזרח למערב (ראה רמב״ם הל׳ בית הבחירה פרק ז׳, א״ח מ״א תקס״א, כלים פרק א׳ ג׳).
2