חורב תשי״טHoreb 719
א׳ואם גם המזבח בציון נחרב, וכהן לא יגש עוד אל העבודה לקדש לה׳ את חיי כלל ישראל ולקבל ולהכניס את חיי האיש הפרטי אל תוך הצבור והכלל לעבודת ה׳ ע״י מעשה הקרבת הקרבנות, בכל זאת החוקים המתיחסים אל שניהם, יש להם גם בעדנו תוקף ועז וגם תוצאותיהם נכבדות לנו, יען בדבר ההוא, אשר תראה גם עתה להכהן מזרע ״אהרן״ כבוד ויקר, ואם גם היום ישמור הכהן את עצמו מטומאה, אף ישמור את טהרת המשפחה בנשואין המותרים לו, ואם גם עתה, אם גם לא תוכל להקריב קרבנות בציון, ומחוץ למקדש בציון, הלא אסור עליך להביא קרבנות, אמנם בעדך הלא ישנם שני דברים גבוהים ונעלים : א) כי לא תוכל בשום אופן אחר, למלאות את תעודתך לה׳, רק ע״י התקשרותך אל מנת גורל הכלל והצבור של עם ישראל, וע״י קיום ״תורת החיים״, כפי שהיא נמסרה לך מהכלל והצבור של ישראל. ב) ואם כי ישראל נפזר בגולה, בכל זאת עם הפזור הזה לא הותרה החבילה חלילה, ולא נתק גם הקשר האמיץ החיצוני של ישראל, וביותר עלינו להתאמץ, לבצר ולחזק את יסודות חיי העם הרוחניים, להיות חיים וקימים וסמוכים לעד לעולם, עד אשר תבוא עת לחננה, בשוב ה׳ את שבות עמו — ולמלאות הבטחת ה׳ ע״י חוזי־אל, על דבר עתידות ישראל וגאלתו השלמה בעתה יחישנה, ב״ב.
1
ב׳תם
2