מבואות לספרות האמוראים, נספח (לאגרת רב שרירא גאון)Introductions to Amoraic Literature, Appendix (Regarding the Epistle of Rav Sherira Gaon)

א׳נספח לאגרת רב שרירא גאון

ב׳ספרות: ר' ישראל חזן באיי הים סי' קפג.

ג׳שי"ר במכתבו לתמ"ק.

ד׳שזח"ה, לבנון ח"י, 7 וכו'.

ה׳נויבוייר בהקדמה לסדר החכמים ח"א, IX–VIII.

ו׳לוין, Prolegomena, פפד"מ 1910, ובהקדמה להוצאתו.

ז׳[ועבשיו גם: אלבוגן, בס' השנה לברסלוי 1929.]

ח׳רב שרירא גאון בן חנניה גאון פומבדיתא¹מת בתשרי שי"ז לשטרות = תשס"ה ליצירה, סה"ח ח"א 189. השיב בשנת רצ"ח לשטרות²= ד"א תשמ"ו לחשבונו של רש"ג עצמו, שמתחיל בג"א תמ"ט. לרב יעקב בר נסים מקירואן על שאלתו "כיצד נכתבה המשנה" והתוספתא והברייתות והתלמוד, וכיצד נסדרו רבנן סבוראי אחר רבינא ומי מלך אחריהם – תשובה ארוכה ומפורטת, תשובה שהיא יסוד כל מדע־התלמוד, בין מן הצד הכרונולוגי, שמסרה לנו רשימות עתיקות מ"ספרי הזכרונות" של ראשי הישיבות³רש"ג בעמ' 96, 98, רס"ג בתשובתו לבן־מאיר, REJ חמ"ו, 216, א' עפשטיין, מקורות לקורות הגאונים וישיבות בבל, בזכרון לא. א. הרכבי, 164, וכו'., ובין מצד חקר־המקורות של המשנה והתלמוד, שרש"ג היה הראשון, וגם האחרון בראשונים ואחרונים, שחקר את תולדות המשנה והתלמוד מתוך המקורות עצמם כמבקר מומחה, מעמיק וחודר לתוך־תוכם של הדברים: מחקר יחיד במינו במקוריותו, בעמקותו ופשטותו, החודר לתוך־תוכן של הפרובלימות.

ט׳התשובה הזאת נתפרסמה תיכף בכל עולם־היהדות, במזרח ובמערב, וככל ספר־שימוש נתקצר ונתרחב, הגיהוהו ופירשוהו ועשו בו לפעמים כאדם העושה בתוך שלו.

י׳ותיכף אחרי שיצאה אגרת רש"ג בח"מ (=חפש מטמונים) לב"ג (= בער גאלדבערג) מכ"י ברלין בנוסח אחר, בדקו החכמים (ר' ישראל חזן, שזח"ה, ועוד) ומצאו שישנן לפנינו שתי נוסחאות השונות בדעותיהן: לפי האחת נכתבה המשנה ונכתב התלמוד, ולפי השניה לא נכתבו עד הימים האחרונים. ומכיון שמצאו שנחלקו בזה חכמי "ספרד" (ר' שמואל הנגיד, הרמב"ם ועוד) וחכמי "צרפת" (רש"י, ר' משה מקוצי בעל סמ"ג ועוד) – באו והחליטו שנוסח היוחסין והשייכים לו הוא הנוסח העקרי, "נוסח ספרד", ונוסח ח"מ וחבריו הוא – נוסח מתוקן ומוגה לפי דעתם של ח"צ, "נוסח צרפת".

י״אאבל נגד החלטה זו עומדות כמה ראיות המוכיחות על ממקוריותו וקדמותו של אותו הנוסח שהם קוראים לו "נ"צ"⁴גם אנו נקרא אותו כך לשם הקיצור., ומהן דברים שכבר הכניס לוין למבואו, דף לא סע"א ול"ה סע"ב (ע"פ דברים שבע"פ שמסרתי לו):

י״בא) שהארמית והסגנון שבנ"צ הוא ארמית של הגאונים, וכסגנונם ודרכם. ו"החסרונות" שבנ"צ שמנה לוין (דף לב א) אינם "חסרונות" אלא "יתר" בנ"ס ושלא כדרך הגאונים! ⁵ע"פ דברי תיקן שם לוין – נגד דברי עצמו שם! – בשתי הפיסקאות האחרונות "אינו" במקום "הסר" שהדפיס ראשונה..

י״גב) שרש"ג עצמו מעתיק לשון אגרתו בתשובותיו לקירואן בשני מקומות⁶תה"ג הרכבי סי' רי"ח וסי' שמ"ט, בתשובות שנשלחו לקירואן בשנת ש"ב לשטרות, ארבע שנים אחרי כתיבת האגרת., ושני הציטטים של רש"ג עצמו הם בנ"צ.

י״דג) שנ"ס לא הבין בכמה מקומות את דברי רש"ג ולשונו הארמי, ופירשם והציעם בלשון אחר, שלא כדעתו ושלא ככוונתו. כך למשל:

ט״ו1) אגרת הו' לוין, עמ' 27, נ"צ: והני⁷כי"י א' ו' פ'. בָרֵיאָתָא דתוספתא וספרא וספרי אינון בריאתא דתנו רבנן ולקטונין (="ונקטינון"), מאי טעמא דלתלמידי ר' עקיבה אינון דקאמרינן⁸כ"י פ'. וכולהי אליבא דר' עקיבה אבל בריאתא אחרייאתא⁹"לקט" בלשון הגאונים כמו "נקט" בבבלי, ורגיל גם באגרת. לא איכפת לן בהי וכו'.

ט״זכלומר שברייתות אלו הן הברייתות ששנו חכמים (האמוראים וחכמי הישיבות) ואחזו בהן¹⁰"סתם ספרא ר' יהודה סתם ספרי ר' שמעון סתם תוספתא ר' נחמיה"., בניגוד לברייתות אחרות שאינן מיסוד תלמידי ר"ע. וכך הוא אומר בעמ' 39 נ"צ: וכד חזו רבנן דבריתא דלאו ר' חייה ור' אושעיה אית בהי שבשתא וכו' והני דתריצונין ר' חייה ור' אושעיה עדיפן מכולהי לקטונין רבנן ותנונין בי רבנן ועליהון אמרינן בגמרא תנו רבנן, וכו'. אבל הספרדי טעה בפירוש הדברים ונסח אותן: והני ברייתא דתוספתא וספרא וספרי אילין ברייתא כולהו הוו תנו להו רבנן קמאי ואתו ר' יהודה ור' נחמיה ור' שמעון¹¹= "לקטום ואספום". וליקוטינון¹²= משניות. כל חד וחד מינהו דיליה, ספרא ר' יהודה תוספתא ר' נחמיה ספרי ר' שמעון ומתני' ר' מאיר וכלהו אליבא דר' עקיבא כי כולם תלמידי ר' עקיבא הם. אבל וכו'. כך הפך ושינה כוונת רש"ג ע"י טעות בפירוש מלה ארמית, והרחיב את הדברים בלשון אחרת לגמרי.

י״ז2) אגרת עמ' 30 נ"צ: וכד חאזו כולי עלמא שופרא דתרצתה דמתני' וכו' שבקו כולהון הנך תניאני¹³= "משניות", משנת רבי. דהוה תאני ופשטן אילין הילכתא¹⁴"ונהיו", "ונעשו". בכל ישראל והויין¹⁵= "משנתנו", "מתניתין". הילכתא דילנא¹⁶"שאר המשניות כולן". והנך כולהי¹⁷"שאר המשניות כולן". אשתבקו והויין כגון בריתא וכו'.

י״חאבל בנ"ס: ופשטין אלין הלכתא בכל ארץ ישראל והויין שאר הלכתא כלהו אשתביקו (!) והויין וכו'.

י״טוכאלה הרבה.

כ׳ד) ואפילו אותם המקומות שעוסקים בכתיבת המשנה (חוץ מן החסרון שבעמ' 51: < חיבור> דגרסין)¹⁸"כתוב" מיותר ללא צורך., – הם מקוריים בנ"צ ולא בנ"ס!

כ״אה) וכל כי"י הגניזה, שמעולם לא ראו פני צרפת וחכמיה – הם בנ"צ¹⁹לוין, כג ע"ב..

כ״במהו אפוא פתרון החידה הזאת? הנה שני מקומות ישנם באגרת, שבידם לפתוח לנו פתח של פתרון: עמ' 93 ועמ' 118, העוסקים בריש גלותא ובישיבת מחסיא.

כ״ג1) עמ' 118, נ"צ: ושבקה (רב יוסף גאון) למחסיה ולבבל כולה ואזל יתיב במדינתא דבצרה ושכיב התם ועד השתא ליכא במחסיה מתיבתא.

כ״דובנ"ס: ובתר הכי לא הות מתיבתא במתא מחסיא.

כ״הוהנה רב שמואל בן חפני, גאון סורא, מחותנו של רב שרירא, מספר באגרתו²⁰JQR חי"ד, 308, לוין בליקוטים לאגרת, XXIX, ובשלימות בגנזי קדם ח"ב, 20, מונ"ש 67, 261.: ואף כי נעשה שלום גמור בינינו ובין מר רב שרירא גאון רי"ת²¹=רוח י"י תניחנו. טרם אסיפתו בשנים ועם גאון בנו יאמצהו מגננו וכו' [ובאגרת שניה של רשב"ח, שפירסם עכשיו מאן²²בספרו Texts and Studies, ח"א עמ' 158.: וכבר הודענוכם אחינו בכתבינו כי טרם יאסף מר רב שרירא גאון לגן עדן בזמן מרובה נקבצו זקני ישיבתנו עם זקני מקומו ונעשה שלום בינינו וביניו גם עם גאון בנו חתננו יאמצהו מגננו]. ישיבת סורא קמה אפוא לתחיה כמה שנים לפני מותו של רב שרירא²³מת בתשרי שנת שי"ז לשטרות, סדר החכמים ח"א, 189., והדברים שבנ"צ נכתבו אפוא לפני הזמן הזה, שחל בערך בשנת שי"ב לשטרות²⁴חמש שנים לפני פטירתו., וזה מתאים לזמנה של האגרת, רצ"ח לשטרות.

כ״ואבל נ"ס נסדר ונערך בזמן מאוחר, אחרי שנתחדשה הישיבה בסורא (שנמשכה כמה דורות, כמו שידוע לנו עכשיו, אחרי חקירותיו ופירפומיו של מאן), ז"א בין שנת שי"ב לשטרות ובין את"ב לשטרות, שהרי ר' אביתר כותב במכתב אחד²⁵מאן, Jews in Egypt, II, 228; המכתב נכתב סמוך אחרי שנת את"א לשטרות, מאן שם 229.:… לפני חכמי התורה [גאוני מחס]יה ופומ בדיתא… ברשות [אדוננו] רבינו יחזקיהו ראש ה[גולה].

כ״זאי אפשר היה על כן בזמן הזה לכתוב ש"עד עכשיו אין במחסיה ישיבה", ועל־כן שינו: ובתר הכי לא הות וכו', "ואחר כך לא היתה" וכו', ז"א עד קרוב לסוף ימיו של רש"ג לא היתה ישיבה בסורא.

כ״חובזה אנו באים לחילוף השני שבין נ"צ ונ"ס:

כ״ט2) עמ' 93 נ"צ: (רש"ג מספר כאן, כי ה"ריגלא דריש גלותא" היה במחסיה, וחכמי פומבדיתא שהיו כפופים לרי"ג היו באים למחסיה לריגלא, עד שהושפלו ראשי־הגולה משלטונם, בימי דוד בן יהודה, ולא היו הולכים חכמי פומבדיתא למחסיה, וגומר:) והשתא לא אישתייר במתא מחסיא²⁶כנו' כ"י פ'. מן כולהון דבית נשיא ולא אפילו חד (ינוקא, יניק)²⁷ינוקא, יניק, הועבר לנ"צ בהשפעת נ"ס. ואף לא רבנן.

ל׳ובנ"ס: והשתא לא אשתייר מכלהון דבי נשיאה אלא חד יניק.

ל״אוהנה רב נתן הבבלי מספר²⁸סדר החכמים II, 82.: ונפטר ראש גלות (דוד בן זכאי) ובקשו להנהיג בנו (יהודה) במקומו ולא עמד אחריו של אביו אלא ז' חדשים בלבד ונפטר גם הוא והיה לו בן קטן ("יחזקיהו") כמו בן י"ב שנים ואספו אליו רב סעדיה ונתן אותו בבית הספר עד שנפטר רב סעדיה (בשנת רנ"ג לשטרות). ולא נמצא באותן הימים מי שהיה ראוי להיות ראש גלות וכו'.

ל״בונראה שכך היה המצב בשנת רצ"ח לשטרות לפחות, שגם יחזקיהו, הילד הנזכר (שנזכר בתואר "ר"ג") היה רק זמן קצר ר"ג, ובנו דוד, שנזכר במכתב חזקיהו השני²⁹REJ חנ"ה, 51 [וכן אצל מאן, Texts, 183.] בלי התואר "ר"ג"³⁰יחזקיהו אביו נזכר שם בתאר "ראש גליות כל ישראל". [ועי' מאן, ספר זכרון לפוזננסקי, עמ' כא]., לא הגיע כלל לראשות־גלות.

ל״גועל־כן אומר רש"ג: ולא אפילו חד ינוקא. ואפשר שחזקיהו בן יהודה³¹חזקיהו הא', זקנו של יחזקיה רי"ג שבימי רה"ג. ובנו ברחו מבבל³²ועי' דביר, ס"א, 156, בהערה. ולא היה רי"ג בכבל עד קרוב לסוף ימי רה"ג.

ל״דנ"ס נכתב אפוא בזמן מאוחר, בימי רה"ג, בשעה שחזקיה ב' היה עדיין קטן ולא נתמנה עוד לראש גולה.

ל״ה(ובנוגע אל "ואף לא רבנן" שבנ"צ, עי' לעיל א).

ל״וו) ומה טיבם של השינויים בענין "כתיבת המשנה"?

ל״זנבחון נא אותם אחד אחד³³רשומים אצל לוין, כד ע"ב–כה ע"א..

ל״ח1) עמ' 18:

ל״טנ"ס

מ׳ולא הוה חד מן הראשונים³⁴קיצר מנ"צ שקדם לדברים אלה. דכתב מדעם עד סוף יומי דרבינו הקדוש. וכן נמי לא הוו גרסי כולהו בפה אחד ולשון אחד אלא טעמיהו הוו ידעין להון.

מ״אנ"צ

מ״בועד סוף יומיה³⁵כי"י א', פ', פריז, ק'. דרבינו³⁶כי"י א', פ', ק' ב'. ליכא דכתב מידעם כל עיקר ולא נמי פה אחד ולשון אחד הוה גרסי רבנן אלא טעמי דהוה ידיעין להון.

מ״גכאן נשתבש רק בקצת כי"י "דרבנן" במקום "דרבנו"³⁷כ"י ב', לוין, פרוליגומנא, 22., ונתעו החכמים לפרש "דרבנן" – "דרבנן סבוראי", מה שמתנגד לסוף דברי הגאון ולכל הענין. וגם כאן לשון נ"צ הוא המקור.

מ״ד2) עמ' 23:

מ״הנ"ס

מ״ווביומי דר' בנו של רשב"ג אסתייעא מילתי' ("מילתא") ותרצינהו וכתבינהו והוו (א' ופ': הני) מילי דמתני' כמשה מפי הגבורה אמרן וכאות וכו'.

מ״זנ"צ

מ״חוביומי ר' איסתייעא מילתהון (פ') דמילי דמתניתין כמפי הגבורה אימירן³⁸כ"י ג' וב', פריז ופ'. וכאות וכמופת דמיאן.

מ״טכאן מצאו החכמים "תיקון" ו"זיוף" בנ"צ, שהשמיט "ותרצינהו וכתבינהו", שמתנגדים לדעתו, וע"י כך יצאו לפי־דעתם דברים שאינם מובנים.

נ׳אבל גם כאן נ"צ הוא המקורי, והספרדי הוא שהוסיף ופירש.

נ״אהגאון אומר שהחכמים שאחר החורבן בימי ר"ג ור' שמעון בנו היו נושאים ונותנים עדיין בכמה דברים, והיו מחלוקות תנאים, וא"א היה להם לשנות כולם "פה אחד". אבל בימי ר' איסתייעא מילתא שנתבררו ההלכות התלויות והספקות (עמ' 17) עד שדברי המשנה נאמרו כמפי הגבורה, כהלכה למשה מסיני, והגאון אינו מדבר כאן כלל מסידור המשנה, שכבר דבר עליה בסוף עמ' כא בתחילת הדברים, והוסיף לבאר למה לא נצרכו הראשונים לסידור המשנה ולמה א"א היה סידורה לפני ר'. והדברים הבאים בעמ' כג: ולאו מליביה חיברינין וכו' – חוזרים לסוף עמ' כא!

נ״ב3) עמ 31:

נ״גנ"ס

נ״דאלא קמאי לא הוו צריכי לחבורי ומילי דמגרסן על פה אינון וכל חד וחד מרבנן ידעי להו בקבלה ולא הוו צריכי לחבורינהו ולמכתבינהו עד דחריב ב"ה וקמו תלמידיהון דהנך קמאי' דלא הוו ידעי כוותהון והוו צריכי לחבורי דהא ר' אליעזר וכו' ולהכי איצטריך ר' לחבורי ולתרוצי שיתא סדרי משנה בתר דנח עלמא וכו'.

נ״הנ"צ

נ״וולאו דשביקו קמאי רובא לבתראיי אילא קמאיי לא הוה צריכין לחבורי מילי דמגרסן פה אחד עד דחריב בית המקדש ותלמידיהון דלא הוו כוואתהון מן שמיהון הוו אמרין דהא ר' אליעזר דהוא ריש תלמידי ר' יוחנן בן זכאי כדשאלוהו וכו'.

נ״זודאיצטריך ר' למאי דפרישנא בתר דנח עלמא וכו'.

נ״חכאן כעסו מאד החכמים־המבקרים על "מחיקות" ה"צנזור* הצרפתי, שעשאה לפיסקא זו "פרוץ מרובה על העומד".

נ״טאבל מתוך כעסם באו המבקרים לידי טעות, כי גם כאן המקורי הוא נ"צ, כי אמנם "קמאי לא הוו צריכין לחבורי מילי דמגרסן פה אחד", כמו "ואסכים לתירוצי הילכתא דגרסין להון רבנן כולהון פה אחד" (עמ' 21 נ"צ), וכל פירושי נ"ס הם הוספות והצעת־דברים מוטעית.

ס׳4) עמ' 51:

ס״אנ"ס

ס״בולא הוה להון להנך קמאי עד דאפטר רבי חבור כתוב וגרסין ליה על פה אלא כגון פירושי כתיבי להו דמפרשי' השתא וכו'.

ס״גנ"צ

ס״דולא הוה להון להנהו קמאי דעד דאיפטר רבי < חבור > דגרסין ליה פה אחד אלא כגון פירושי דהשתא דמפרישננא אנחנא וכיוצא בנא לתלמידי דילאנא דכולהון גמרין ליה והאי כתיב חדא אפא וכו'.

ס״הכאן חסר בנ"צ רק "חבור", ולא יותר, שנשמט בעטיו של "רבי" הסמוך ("חבו' ") ונ"ס "וגרסין ליה על־פה"³⁹עי' איי הים פט ע"א וע"ב ושם קיז א. מוגה כאן כמו בסי' 3. וכזה בתשו' רש"ג שבג"ק ח"א 14 (אוה"ג תשובות 6): [דלא אפשר] דהאוי שיבוש בקראי דכולהון ישראל קריין להון פה אחד וכו' אבל קרא כולי עלמא פה אחד קארו ליה וגרסין ליה.

ס״ו5) עמ' 36:

ס״זנ"ס

ס״חודאמריתו מה ראה ר' חייא לכותבה ואמאי לא כתבה רבי. אלו בקש ר' לכתוב ולחבר כל מה שהיה שנוי בימיו אריכן מילי ואתעקרן אלא ר' עקרי הדברים תקן וכתב וכגון כללות וכו'.

ס״טנ"צ

ע׳ודאמריתו מה ראה ר' חייה לכותבה ואמאי לא כתב רבי טעמיה. אלו בקש ר' לומר כל מה שהיה שנוי אריכן מילי ואיתיקרן אלא ר' עקרי הדברים תיקן וכגון כללות וכו'.

ע״אגם כאן אין כל "שנוי עשוי בידים" אלא הנוסח המקורי הוא נ"צ, והספרדי הוא שפירש והוסיף.

ע״בטעויותיו של הספרדי ופירושיו והנעותיו:

ע״ג22, 27, 30, 41, 46–47, 48, 50, 52, 54, 55, 58, 68.

ע״דתיקונים בנ"צ בכוונה:

ע״העמ' 13 השמטה, המתנגדת לבבלי.

ע״וחוץ מאלה הגוגעים לזמן כתיבת האגרת (עי' לעיל), 11 15.

ע״ז[שינויים אחרי מקורות סוראיים (ביחוד בכ"י ל'), 90, 95.]

ע״חרש"ג נגד המקורות הסוראיים, המקדימים ישיבת סורא, 72, 79.

ע״טוכן בחלוקת התקופות של גאונים ורבנן סבוראי. הדגשת ישיבת פומבדיתא 91–93 (רק מפני ידם החזקה של ראשי הגולה), 72, 79, 82, 84, 88.

פ׳כתבי־יד הנ"צ והנ"ס:

פ״אלוין, מבוא כג א:

פ״בא' בנ"ס נוטה לנ"צ (עי' 105). ל' בנ"צ שוה בעיקרו לכ"י א' בנ"ס (א"פ!) ומעובד בכ"מ ע"פ סתו"א (עי' 90, 95, ועי' לוין יז א, הערה ב).

פ״גפ' (פרמא!) בנ"צ נוטה לנו' ספרד!

פ״דא"א ע"כ להעמיד גבולים בין נ"צ ונ"ס, אלא שהכל תלוי בהעתק העיקרי של כ"י אחד, שממנו נתפצלו ונתפרדו העתקים שניים.

פ״הנ"צ כ"י אליפא (חלב) דומה מאד לכ"י ברלין, ובוודאי מקורם מכ"י אחד.

פ״ונוסח השאלה באגרת רש"ג⁴⁰ע"פ כ"י ארם צובה בהשואה עם כ"י לונדון, והשוה הכתבות שבתה"ג הרכבי סי' שטו וסי' שכט; ולהפך שיתוף של רש"ג, שם סי' קצח. רב נסים גאון מזכיר חלק ממנה בשם רב האיי, שע"ת סי' עא: ורבינו האיי גאון ז"ל השיב בתשובה שנשאל מאת רבינו אלוף הקדש אבי(ו) ז"ל: כשגלה יכניה וכו' (עמ' 72). ובהקדמתו למפתח מקצר הוא את האגרת סתם..

פ״זשאילאתא אילין דשאילו אחנא < רבנן דבקירואן אחיינון> רח' וקיימנון נפקו לקדמנא לבבא דמתיבתא לבי דינא דמרנא ורבנא שרירא ריש מתיבתא בריה דמרנא ורבנא חנניה ריש מתיבתא בריה דמרנא ורבנא יהודה ריש מתיבתא < ואתו הני שאילאתא בית דינא דמרנא > ורבנא האיי דיינא דבאבא בריה דמרנא ורבנא שרירא ריש מתיבתא ופקידנא ואיקין קדמנא וקמי רבנן דמתיבתא ועיינא בהוז וקמנא על כל מה דכתיב בהון ופקידנא וכתבו תשובות דילהון בי היכי דאחוו לנא מן שמיא.