עירין קדישין, ליקוטים מהמחבר ו׳Irin Kadishin, Miscellany from the Author 6
א׳סיפר מכמה צדיקים שסבלו עניות בעולם. קשה לי תמיד ואינו מבין למה הצדיקים צריכים להיות מקבלין. אדרבה כיון שהם משפיעים לעונם צריכים הם לקבל מן המקור ואח"כ ישפיעו לעולם ולא יצרכו לקבל מן העולם. אך הטעם לזה הוא ענין אחד עם גלות השכינה. כי זאת המדה נקראת כנ"י היא הנותנת חיות ושפע לכל העולמות ואפילו לקליפות ובפרט לאו"ה. בזמן שעושים רצונו של מקום אזי מקבלת לעצמה דיה והמותר מחלקת לכוחות אחרים. ובאם ח"ו אין עושין רצונו של מקום אזי אע"פ שכל החיות והשפע הולך על ידה אעפ"כ היא צריכה לקבל לצורך עצמה. וכמו ארץ ישראל שהוא מקור השפע לכל הארצות כמאמרם ז"ל. וכנודע שבזמן מעלתה היתה בהצלחה ובמעלה יותר מכל הארצות. ועתה אע"פ שהיא מקור השפע לכל הארצות אין לה לעצמה כלום כידוע. שהאנשים שבתוכה אם אין להם ממקום אחר אין להם כלום. וזה הטעם נמי בצדיקים אע"פ שהם משפיעים לעולם. בזמן שהעולם נכון לפניו י"ת אזי הם מקבלים מן המקור ומדריכים את העולם בדרך הישר ואינם צריכים להם. ואם ח"ו להיפך אע"פ שהם הם המשפיעים צריכים להיות מקבלים. כי כך היא המדה כיון שחס ושלום רעה יורדת לעולם פוגעת בכשרים כמ"ש (שמות כב) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש:
1
ב׳כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודפת אחריו. וקשה הנה כפי הנראה זהו עונש של הרודף אחר הכבוד שיהיה הכבוד בורחת ממנו, ולפ"ז למה מגיע להבורח מן הכבוד עונש כזה שירדוף אחריו הכבוד כי כאשר בורח מן הכבוד מסתמא אינו רוצה בזה. אך האמת הוא כי הצדיק האמיתי אשר הוא למעלה מכל השבע מדות והוא במדריגת השתוות האמיתי. צדיק כזה יכול לרדוף אחר הכבוד בכדי להעלותו. גם מפני כבוד התורה. כי להחזיק טוביתא לגרמיה אין במחשבתו ורצונו כלל. ומפני צדיק כזה הגבהות היינו היצה"ר אשר בטבעו להתגאות ולהתנשאות כמו שאור שבעיסה בורחת ממנו. כי אדרבה כאשר יבא לפניו יעלהו לקדושה. וזה הפי' כל הרודף אחר הכבוד היינו צדיק כזה שיכול לרדוף אחר הכבוד הכבוד בורחת ממנו מפני היראה שיעלהו לקדושה וישאר אפס ואין: אבל הצדיק אשר עדיין אינו בטוח בעצמו שלא יפול ברשת היצה"ר זהו שצריך לברוח מן הכבוד. בכדי שלא ילכד בעצת היצה"ר וזה הכבוד היינו היצה"ר כנ"ל רודפת אחריו אולי יפילהו ברשתו ח"ו וה' לא יעזבנו בידו:
2
ג׳איתא בגמרא ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. ואיך שייך לומר כן הלא אין צריך אפילו לעולמות עליונים, כי ח"ו לומר שהוא צריך לשום דבר ובפרט לעולם התחתון השפל הזה. אך הענין הוא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אזי מתמלא רצון ורחמים להשפיע לעולם כי בזמן שח"ו אין עושין רצונו אזי נמנעת מדת טובו מן העולם. אבל בזמן שעושים רצונו ומדת טובו מתנהגת ומתפשטת בעולם זאת כביכול הוא פרנסתו. נמצא שהשפעתו היא הפרנסה. וכן הוא הצדיק האמיתי הוא מקבל כדי להשפיע וזה הוא תענוג שלו. כי אנו רואים בזמן שח"ו אין טוב בעולם אם היו נותנים לו כל הון דעלמא אין לו הנאה מזה. אך הנאתו הוא אם ישראל טובים וטוב להם, נמצא הצדיק במדתו הוא ממוצע בין האדם ובין הקב"ה כי קבלתו היא ג"כ כדי להשפיע וזהו התענוג שלו. אבל זה שאין זכותו גדול כ"כ שיכול להשפיע איך הוא מקבל. מדרך בעל משפיע אעפ"י שאינו יכול כ"כ כמו השני אעפ"כ הוא ג"כ נקרא בעל משפיע אבל מי שאינו יכול כלל האיך יכולים לומר עליו שהוא נקרא בעל משפיע. כמו כן בצדיקים יש גדולים וגדולים עד כמה מדריגות כי גבוה מעל גבוה שומר. וזה שיכול להשפיע יכול לקבל והממון רץ אחריו. אבל מי שלא התחיל איך יכול לקבל הלא הוא כדרך כל המקבלים. אעפ"י שאנו רואים שיש שהממון רודף אחריהם ואין אנו יודעים מפני מה זה הוא מחמת זכות אבותם שגדול מאוד:
3
ד׳יש צינורות השפע צינור ימין וצינור שמאל. ישראל מקבלין מצינור הימין וישמעלים מקבלים מצינור השמאל. מזמן שחרב בהמ"ק כתיב השיב אחור ימינו, לא ח"ו שנפסק שפעם מהימין ומקבלין מצינור השמאל, כי זה כח הסט"א. אך שנשתרבב הצינור ימין והולך במקומות לא טובים דרך בחי' אחוריים. כי יש בחי' אחור וקדם זה לעומת זה. ושם אצל השמאל יש אותה הקרובים לקדושה ויש בהם חלק טוב גדול ויש מהם תערובות טוב ורע ויש מהם שכולו רע. ע"כ על ידי שנשתרבב הצינור ימין בין אותן המקומות ע"כ נתערב בשפע ההוא שקרנות גם שאר רעות הנמצא בעולם. ע"כ יש צדיקים שאינם רוצים בזה העולם מחמת שרואים שהשפעה היורד לעולם הולך בין מקומות לא טובים ונתערב בה כמה רעות, כמו שיש באדם צינור ימין שמשפיע בנים ונשמות בעולם. וצינור שמאל שדוחה הפסולות והמותרות. כן נמי בענין הנ"ל צינור הימין משפיע שפע הטוב והשמאל משפיע פסולות ומותרות לאו"ה. א"כ כשהצדיק רואה שהשפע הולך אצל דרך הפסולת ומתערב בהם אינו רוצה בזה העולם כי סכנת נפש הוא, איך אין יכולים לשאול כנ"ל כי מי שיודע בעניני גלגולים לא קשה כלל כי מה שאנו רואים שיש אנשים טובים וכשרים ומצטערים בעולם. זה הוא מפלי ענין הגלגולים כי אפשר לא היה טוב בגלגול ראשון ע"כ בא לעולם כד, לקבל גמולו בזה העולם וזהו מחסדי השי"ת. ומה שאנו רואים שטוב לרשעים מפני שבגלגול ראשון היה טוב אך שלא לשמה אע"פ שמתוך שלא לשמה בא לשמה הוא עשה כל ימיו שלא לשמה. ע"כ בא לזה העולם כדי לקבל תשלומין בעוה"ז. ואם מיישב עצמו ועושה טוב בזה העושר אזי מוכרח הוא לבוא עוד לעולם ויצטער ביסורים עד שבא לשלימתא ואם לאו אזי נאמר משנה פניו ותשלחהו ויורד למדריגות תחתונות ?דנ"ת. והולך ומתנודד כך עד שבא ליד צדיק ונהנה ממנו. אזי מעלה אותו למעלה עד מדריגת אדם. והשתא נמי אם מיישב עצמו כנ"ל אזי עולה למעלה ואם לאו חוזר ויורד כנ"ל. כן יכול להיות כמה פעמים שהצדיק מעלה אותו והוא יורד אח"כ ע"י מעשיו. ע"כ הצדיק הרואה זאת מר לו מאד כיון שרואה לפניו נשמות שמתנודדים למאות שנים ולאלפים שנים שעולים ויורדים כמה פעמים. ולזה הענין צריך להיות צדיק בעולם כי הלא קשה נשמה שהיא בתכלית השלימות למה תרד לעוה"ז לראות בצער העולם. אלא לטעם הנ"ל כדי להעלות הנשמות הנעלמות והנפרדות. כמו שמספרים מרבי הירש ליב מאליק שפעם אחת נסע בדרך ובא למקום רפש וטיט ושם בקשה ממנו נפש אחת שיעשה לה טובה. אמר מה לי ולך שאעשה לך טובה. כיון שרשע אתה ושוכן במקום כזה מסתמא שוה אתה זה הגמול. והשיבה זאת הנפש כשהייתי בזה העולם נתתי לכם ממון. אמר כיון שכן מוכרח אני לעשות לך טובה:
4
ה׳אני עבדיך בן אמתיך פתחת למוסרי (תהלים קטז) דהנה יש שני בחי' צדיקים יש צדיק שהוא עובד את השי"ת בתורה ותפלה. אמנם רק בעת עוסקו בתורה או בתפלה הוא לומד ומתפלל בכוונה רצויה לשמו יתברך. אך בעת שאינו עוסק בתו"ת נפסק ממנו קשר וחבלי עבותות אהבה ויראה שהיה לו בעת עוסקו בתו"ת. ואין מעצור בכח מחשבותיו להיות דבוק בו יתברך כאשר בתחלה בעודנו עוסק בדברים שבקדושה בתו"ת ובמעשה המצות. ובחי' צדיק כזה צריך בכל עת להתאמץ ולהתחזק שלא ינתק ממנו חבל האהבה והיראה כענין שכתוב (משלי כד) כי שבע יפיל צדיק וקם היינו אפילו אחר נפילתו הוא חוזר ומתחזק וקם מנפילתו. והענין הוא דכתיב (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. והוא עפ"י משל כאדם הנופל מלמעלה למטה ואוחז בשתי ידיו בחבל ומתחזק עצמו שלא ליפול ולעלות למעלה למעלה, אמנם יש בחי' צדיק עובד השי"ת בכל תנועה ותנועה אפילו אינו עוסק בתו"ת רק בדברים פשוטים נוכח ה'. דרכו. ועל ידי שנזדכך ונטהר בכל בחינת קומתו ונתקדש בקדושה של מעלה. עד שהגיע למעלת ומדריגת להיות מרכבה אליו יתברך בכל איבריו. וצדיק כזה אין צריך עוד להתחזק עצמו לאחת בחבל האהבה והיראה. כי כבר הגיע להיות בחינת מרכבה אליו יתברך. ועובד את ה' בכל פרטי עניניו אין דבר רק ממנו שלא להיות שם עבודת השי"ת. וזה הענין שהתפאר דוד המע"ה כפי הידיעה שהיה רגל רביעי מן המרכבה בגודל קדושתו וטהרתו וחסידותו. ולכן אמר אני עבדך בן אמתיך פתחת למוסרי. שהתפאר בעצמו כי הוא עבד נאמן לה' אפילו בעת פתחת למוסרי. שנפתח קשר החבל ונתקו מוסרות אהבה והיראה בעסקו בדברים פשוטים אעפ"כ הוא עבד נאמן לה'. כי כבר הגיע בקדושתו וטהרתו להיות מרכבה אליו יתברך אכי"ר:
5
ו׳יש אנשים ששואלים עלי במה אני גוטער יוד. והאמת שאין אני גוטער יוד ואני בעצמי אין. כי יודע אני ערכי. רק האמת אני רוצה. ומי שמדבר עלי כאילו מדבר על הקב"ה ער וועט פאר שווארצט ווערין בעוה"ז ובעוה"ב. ואין אני אומר להתפאר עצמי ח"ו. תאמינו לי שאני חלק הנפש מישראל ואם כאב ח"ו לאחד מישראל בקצה העולם מרגיש אני תיכף:
6
ז׳כשנתחדשה גזירה של הספרים אמר, יכול השטן לשלוט בהתורה. אך איתא בכתבי האר"י ז"ל שהעשיה ודיבור של התורה היא הגוף. וכוונת הלב של התורה היא הנשמה. ואיתא בגמרא תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן העכברים ועוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים. ע"כ מפני שבעוה"ר התחילו אחב"י ללמוד שלא בכוונת הלב והתורה היא כגוף בלא חיות ונשמה. ע"כ יכולה הסט"א לשלוט בהם ח"ו:
7
ח׳כל הנביאים לא נתנבאו אלא בכה הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה. כי בחי' זה עלמא דדכורא היא בחי' משפיע משם הוי"ה ב"ה. כי כמו שיש באדם נפש ונשמה הנפש הוא כלי לנשמה. הגם שגם הנפש הוא רוחני עכ"ז לגבי נשמה הוא כלי. כך כביכול יש הוי"ה וכינוין ה' אחד ושמו אחד ששניהם אחד מ"מ כביכול הוא כנפש לגבי נשמה. ונביאת משה רבינו ע"ה היה מבחי' זה ולצדיק כזה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כי זה כל האדם. אבל שאר נביאים היו בבחי' כה עלמא דנוקבא בחי' כנסת ישראל והשפעתם היה ע"י כנס"י. ולצדיק כזה צריך סיוע מכנס"י אם הם ראוים. ובחינתם היה בבחי' דמיון ולכן כתוב (הושע יב) וביד הנביאים אדמה הגם אל מי תדמינו ואשוה. ומחמת בחינתם היו בבחי' כנס"י בחי' דמיון מהכינוים והיו צריכים לפעמים להתעוררות. כי משה רבינו ע"ה השפעת נביאתו היה מבחי' הוי"ה וכתוב בו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו וכתוב ואתם הדביקים בה' וגו' לא היה צריך להתעוררות. כי כמו כביכול כתוב בו (מלאכי ג) כי אני ה' לא שניתי שאין בו שום השתנות. כך הצדיק כזה אין בו שום השתנות ולכן כתיב בו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה שהיה דבוק לקוב"ה כב"י. וזה הפי' וידבר ה' אל משה לאמר כל מה שאמר משה היה ממש דיבורו של הקב"ה כי השכינה מדברת וכו':
8
ט׳כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד) יש ב' בחינות א' בחי' עומד וזהו בחי' מלאך.
9
י׳כי בחי' הולך זהו בחי' צדיק. ובזה גדול האלם מן המלאך. ועוד יש בחי' נפילה ח"ו בחי' א' שנפל ממדריגה שלו עד למטה ח"ו. ובחי' ב' כי צריך תמיד להיות בבחי' הולך. אבל אם הוא נופל ממדריגת הולך ולא נשאר רק בבחי' עומד זה ג"כ נפילה אצלו ר"ל רק צדיק נקרא. וזה פירוש הכתוב כי שבע יפול צדיק וקם אפילו שבע פעמים יפול צדיק ממדריגתו אך עכ"פ נשאר בבחי' מלאך.
10
י״אוזה פי' הגמרא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' רצה לומר כשאפילו נופל ממדריגתו ח"ו עכ"פ נשאר בבחי' עומד, ודומה למלאך. תורה יבקשו מפיהו כי נקרא ג"כ רבו צדיק. ואם לאו פי' שהנפילה שלו הוא עד מדריגה התחתונה ר"ל שלא ישאר אפילו בבחי' עומד אל יבקשו תורה מפיהו. ולכן הצדיקים הראשונים כשהיו צריכים להטיב לעולם היה ע"י תורה ותפלה כי העולס היה בבחי' גדלות. אבל עכשיו שהעולם הוא בבחי' קטנות לכן כשצריך הצדיק להיטב להעולם אינו רק בסיפורי מעשיות ודברים פשוטים. וזה פי' הפסוק (שיר ח) אחות לנו קטנה כי אחות נקרא כנס"י. כשישראל הם בבחי' קטנות ושדיים אין לה היינו חכמה ובינה. מה נעשה לאחותינו במה יכול הצדיק לעשות טובה לכנסת ישראל. רק ביום שידובר בה הצדיק סיפורי מעשיות בזה עושה טובה לה. ופעם אחת בא אל אדוני אבי זצוקלה"ה רענדאר אחד וסיפר לו שאדון שלו רוצה לדחותו מארענדע קודם פסח. והיה אבי ז"ל יושב ודיבר סיפורי מעשיות כל עת התנצלותו. וקודם צאתו אמר לו רבי מה תשובתי על זה, אמר לו כבר עשית לך טובה כו' לך לשלום:
11
י״בהעיקר לחזק עצמו באמונה ולבקש רחמי השם יתברך על חיזוק אמונה. והגם שהוא בחירה ואיך שייך לבקש על דבר שהוא בחירה. עכ"ז יבקש עזר מהשי"ת על חיזוק האמונה. כי אנו אנו יודעים שיש עולמות שהם למעלה מבחירה כי הכל הוא קומה שלימה. היינו הצדיק הוא קומה שלימה. והצדיק עם ישראל המה. קומה שלימה. וכל אחד ואחד הוא קומה שלימה. וגם העולמות הם קומה שלימה. וכמו שיש בגוף האדם ימין ושמאל כמאמר הכתוב (קהלת י) לב חכם לימינו וגו'. כן בהידים והרגלים יש ימין ושמאל. ובראש אין ימין ושמאל הגם כי אית תלת ראשין. אמנם ימין ושמאל לית תמן. כי בהעולמות שהם בבחי' ראש הם למעלה מהבחירה. וזהו מאמר הכתוב (קהלת ב) החכם עיניו בראשו פי' להשפיע תמיד מהעולמות הנ"ל שהם בבחי' ראש שהם למעלה מהבחירה. ואיזה חכם יכול להשפיע מהעולמות הנ"ל חכם כזה אשר כחו חזק ותקיף להתנהג עצמו בהבלי עוה"ז ומחזיר את העולם למוטב. כי כן אמר אדוני אבי ז"ל וכן הוא האמת שצדיק כזה שהוא מנהיג א"ע בעוה"ז במרכבות הוא נעשה למעלה מרכבה. ומי שאינו משיג עבודה גדולה כזה ומתנהג עצמו להיות מיושבי בית המדרש נמצא למעלה בהמ"ד גם כן. והצדיק הגדול הנ"ל שמתנהג עצמו במרכבה הוא יכול להשפיע מהעולמות שהם בבחי' ראש שהם למעלה מהבחירה כנ"ל וד"ל:
12
י״גקשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף קשה לזווגם כקרי"ס. ולכאורה קשה איך שייך אצל הקב"ה קשה אך באמת הוא מצד ישראל לכן איתא בגמרא על הים נדמה להם כבחור ובשעת מתן תורה נדמה להם כזקן. ואיך אפשר שיהיה השתנות בבורא ב"ה כי אני ה' לא שניתי. רק האמת דזה היה מצד המקבל כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היו אז מלוכלכים בזוהמת מצרים. לכן נדמה להם כבחור פי' בחור מלחמה שהיו לוחמים מלחמת היצר כשזה קם זה נופל. אבל בשעת מתן תורה כבר פסקה זוהמתן נדמה להם כזקן כי כשיזקין אדם נתבטלו ממנו כל התאוות. ופי' נדמה לה"ם לעצמם כי הכל היה מצדם דהם היו המקבלים. אבל אצל הבורא ב"ה אין שום חידוש ודבר קשה כי הוא סיבת כל הסיבות:
13
י״דואפשר עוד כי הבורא ב"ה ברא עולם שיתכלל מדה אחת בחברתה פי' חסד בגבורה וגבורה בחסד ומהם תצא רחמים. והנה במצרים היה חסד לישראל וגבורה למצרים והיה השתנות בסדר הבריאה. לישראל היו חסדים גדולים בלי שום ערבוב גבורה. לכן היה הענין קשה ומהיכן זכה לזה בתשובה. וזהו שאמרו בגמרא תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות. ולכאורה אינו מובן כי לא די שמוחלין לו עונות אלא אף נעשו לו כזכיות. אך הענין הוא כי כשאדם חוטא נותן חיות בקליפות ואח"כ כשעושה תשובה הוא מקבל החיות מאצלם שנתן בהם. ולא עוד אלא שמקבל מהן החיות שנתן להם הבורא ב"ה בבחי' ואתה מחיה את כולם והמה נעשים כפגרים מתים. ולכן היה לישראל חסדים שלימים בלי שום ערבוב גבורה ולהם היה גבורה שלימה בלי שום ערבוב צד חסדים כי קבלו מאתם החיות לגמרי:
14