איסור והיתר הארוך י״גIssur VeHeter HaArokh 13

א׳א. אמר שמואל דגים ועופות שמלחם זע"ז אסור הדגים משום דרפי קרמייהו ומכי נייחי לפלוט בלעי מציר העופות ומפרש בסמ"ג וסמ"ק והיינו דגים טהורים שנמלחו עם עופות טהורים אפי' בכלי מנוקב נאסרו הדגים לגמרי ולא סגי להו בקליפה דהדגים רכיכי ורפו קרמיהו וממהרין לפלוט קודם לעופות וכי נייחי דגים לפלוט בלעי דם העופות שעדיין פולטים כל שעה והוי כבשר מלוח שנפל לציר שאסור^א)א) ודלא כהרא"ש שאינו אוסר שום רותח דמלוח כי אם כדי קליפה: ודוקא בזו בצד זו דהוי דרך הילוכו וכ"ש כשהדגים היו למטה אבל אם (הגה"ה) היו הדגים מלמעלה מהן מונחים על הבשר מותרים בדיעבד דהא אינו מפעפע ולא יהא רפי קרמיהו גרע מבאותה חתיכה עצמה בבשר מלוח שנפל לציר שאליבא דכולי עלמא אינו אוסר אלא מה שבתוך הציר ואפילו בחתיכת שומן. ול"ד לנבילה וכשרה דהתם הוי האיסור מחמת ציר שמפעפע שפיר אפילו מלמטה למעלה כדאי' לעיל ודוקא שהדגים נוטלו קשקשותיהן (ס"א או מחותכים) אבל אם הם שלמים ומקושקשים אף הדגים מותרים דלא רפו קרמייהו ושריק הדם מעליהם. ומסיק בסמ"ג אבל הדגים אינם חוזרים ואוסרין העופות בצירן לפי שהעופות טרידי לפלוט ושריק הדם מעליהם עכ"ל. וכ"ש אם נמלחו עם בשר בהמה שמתאחר יותר לפלוט שהוא מותר. ובסמ"ק מפרש הטעם שמאחר שאין עיקר האיסור יכול לאוסרו גם הנאסר מכוחו לא יאסרו עכ"ל. פירש מאחר שלא חיישינן בבשר גופא שיחזור אליו דם פליטתו גם הדגים שנאסרו ממנו לא אמרינן שיחזור צירם לבשר וכן פסק רש"י (הגה"ה) שהעופות מותרים והכי נהגינן^ב)ב) ודלא כהרמב"ם והרא"ש פ' כ"ה שאוסרים אף העופות ושם מפורש טעמן. שאיל"ה:. וכתב בי"ד דווקא שמלח שניהם יחד אבל אם רק אחר שמלח הדג נתנו עם העוף מותר עכ"ל ונראה לי פירש לאחר ששהה אף העוף כבר שיעור מליחה. ולא דמי לכשרה ונבלה דלעיל דאין האיסור כאן אלא מחמת הדם לבד וקיי"ל שבשיעור מליחה פלט כ"ד ואע"ג שאנו מחמירים אף במוהל שאחר שיעור מליחה כמו בדם וציר שתוך שיעור כדאי' לעיל היינו היכא שנמצא בעין וכנוס אבל בליחלוחות דעלמא שעל הבשר בזה לא נהגו העולם לאוסרו דאם לא כן היה אוסר אף הבשר עצמו וסגי לעופות בהדחה בעלמא כמו לבשר עצמו. (ס"א כמו לדגים עצמו):

ב׳ב. ולא חיישינן הכא גם כן מחמת הציר משום סכנת ד"א כשהניח בשר מיד אחר שיעור מליחתו על דגים מלוחים אע"ג דפליט מיהא ציר אח"כ זמן מרובה אחר כל הפלטת הדגים דאין סכנה במליחה יחד כדמשמע במרדכי פ' כ"ה בזה הדין גופא של דגים ועופות שבמליחה אין בהם משום סכנה וכן מצינו חילוק גם בין סכנה לאסור בכלי ב"י מבשר לדגים כדאיתא לקמן בתשובה ריחא מילתא היא:

ג׳ג. וכתב בסמ"ק ודווקא כששניהם מלוחים אבל אם הדגים לבדם מלוחים והבשר תפל אף הדגים מותרים^ג)ג) אם אף לדג תפל שנפל לציר בשר יהא תקנה בהדחה ומליח' מאחר שאין האיסור אלא מחמת דם. שאילה: דהוי כמו טהור מלוח וטמא תפל עכ"ל וכן מתיר בסמ"ק מהאי טעמא אם הבשר מלוח והדגים תפלים:

ד׳ד. וכתב במרדכי פרק כל הבשר ודווקא שהדגים טהורים אבל עופות או בשר שנמלחו עם דגים טמאים הבשר אסור עכ"ל. דאף בציר דגים שהוא רק מדרבנן לא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלע כמו בשל בשר מאחר שהוא דק וקליש (הגה"ה) וכן דגים טהורים וטמאים שנמלחו יחד דלקמן אע"ג דשניהם פולטים ציר ועוד דמאחר שבודאי נמלחו עמו יש לחוש שמא היה בהם שומן והוי הציר דאורייתא:

ה׳ה. וכתב הרא"ש ודווקא שמלחן יחד או עירבן יחד מלוחים רוצה לומר דגים (הגה"ה) טהורים וטמאים יחד קודם שפלטו כל צירן אבל אם נגעו יחד לאחר שפלטו כל צירן אפי' בעוד שהם לחים הרבה ע"י ליחלוחות מלח שעליהם אפי' דגים ודגים מותר בדיעבד עכ"ל ושמא היינו מטעם דמאחר שציר דגים אינה אלא זיעה בעלמא ומדרבנן וממהרין לפלוט כל צירן אין לאוסרם אלא בעת מליחתן:

ו׳ו. ומסיק שם במרדכי ומיהו אם ספק אם נמלחו הדגים טמאים אצל העופות או הבשר היו ספיקא דרבנן ולקולא עכ"ל. דאין בציר דגים יתירה לדרשה כמו בנבלה. וכ' ראבי"ה ואע"ג שבת"כ יליף צירן ורוטבן משקץ הם לכם אסמכתא בעלמא היא. והילכך אם בודאי נמלחו הדגים טמאים בין דגים טהורים בין שיהיה הטמא למטה או למעלה אסורים מדרבנן ואם הטמא מלוח והטהור תפל אסור מכ"ש ואם הטהור מליח והטמא תפל מותר כדרך כשרה ונבלה דלעיל בכל עניין ואין חילוק אלא בספק^א)א) אך בסמ"ג משמע שבדגים טמאי' אסור אפי' אם האחד תפל. שאילה::

ז׳ז. וכתב בא"ז פרק קמא דבכורות ומ"מ אם נמצאו בשוק דגים טמאים עם הטהורים אפי' אם מעורבין עמהן בלתי מים ונוגעין יחד עם ליחלוחית מלח שעליהן אם יש ששים בטהור נגד הדג טמא והוא מונח באמצע מותר לד"ה הלכה למעשה דציר בטל שפיר בששים דלא גרע מבישול. וזורק הטמא. גם לא ניחוש שכבר מכר הא"י יותר מן הטמא שהיו ביניהם דלא מחזקינן איסורא עכ"ל. די"ל כמו כן מכר מן הטהורים והכי קיי"ל שאין בטל כי אם בס' ואם אין ס' אמרינן שמפעפע שפיר מחתיכה לחתיכה כמו בנבילה דלעיל דמשמע תוך דבריו שבעי ס' במונח באמצע ולא קיי"ל כהרא"ש והמרדכי שמתירין ברובא דעלמא:

ח׳ח. וכתב ראבי"ה ולכן מותר לן לקנות מהדגים טהורים מלוחים ששרום עם דגים טמאי' בכלי אחד במים קרים^ב)ב) מותר למלוח דגי' בכלי שמלחו בו בשר ולא אמרי' בתר דנייחי דגים פליטת כלי ובליעי דגים. ובכלי איסור אסורי' וע"ש בתשו' רשב"א סי' קכ"ט: לפי שהנגיעה הזאת אינה כדין מלוחין שנגעו יחד כיון שהמים מעורבין עמהן וגם אין חוששין שמא מאחר ששרוין יחד כמו כן נמלחו יחד וכל שכן כשיודע שאין דג טהור זה ניצוד במקום שמביא משם הטמאים כגון הערי"נג שידוע לנו שאין מביאין משם שום דג אחר עמהם כלל וגם ידוע שמולחין אותן במקום שניצודו עכ"ל:

ט׳ט. ומיהו עם הארץ ואשה שקנו ואפי' דג הנוגע בטמא בלתי מים והם לחים ע"י המלח מאחר שלא ידעו מהאיסור יש לסמוך בדיעבד על מ"ש הרא"ש פ' כל הבשר סוחרים שמביאים בחבית אחד דגים מלוחים טמאים וטהורים יחד מותרים דספיקא דרבנן הוא דשמא לא נמלחו יחד רק לאחר שפלטו כל צירן עירבן יחד עכ"ל (נ"ב צריך שאילה) וכ' הר"י מדורא אמנם (הגה"ה) תבוא מאירה לאיש אשר רואה בעיניו דגים טמאים וטהורים מלוחים ששורים יחד וקונה מהן לכתחלה ועליהם נאמר ופושעים יכשלו בם עכ"ל והיינו בלתי מים:

י׳י. ודווקא ציר מדגים כחושים אבל מדגים שמנים אסור מדאורייתא דאין זה זיעה בעלמא אלא גופא דאיסורא וספיקא לחומרא ורוב דגים אין בהן שמנונית בגוף הדג עצמו שרגילים למלוח אבל אם יש בודאי שמנונית בטמאים השרוים אצלם בכלי אע"פ דספק לנו אם נמלחו יחד הוי ספיקא דאורייתא מאחר שיש רגלים לדבר שמונחים יחד בכלי ולחומרא:

י״איא. אמנם כשספק לנו אם נמלחו עמהן ואם היה בהם שמנונית אפי' אם הם שרויי' יחד בכלי במים קרים ובדיעבד אפי' בלתי מים הוי ספק ספיקא ומותר אפי' ליכא ס' דשמא לא נמלחו הטמאים עמהן ושמא לא היה בהם שמנונית אע"פ דאין זה ספק ספיקא גמור דלפי ספק האחרון שתאמר לא היה בהם שמנונית מ"מ אין כאן היתר דמ"מ היה בהן ציר שהיא אסור מדרבנן מ"מ יש כאן ס"ס על השומן שהיא דאורייתא מה נשאר עדיין הציר היא מדרבנן וניתרת בספק אחד דבספיקא דרבנן לא גזרו:

י״ביב. ומיהו אם לא ראה אותה בעצמו אלא שבא ראובן הגיד לשמעון שראה בשוק דגים טמאים בתוך דגים טהורים שנוגעים יחד בלתי מים והן לחים ע"י המלח שעליהם או שראה שמלח דגים טמאים עמהן אם מאמין שמעון לראובן כגון ששותק אסור לו לקנות אבל אם אומר לו אינו מאמינך מותר לו לשמעון לקנות מהם וה"ה בכל שאר איסורין ומיהו גם בזה בעל נפש יתרחק וכן השיב מהרי"ש:

י״גיג. אך בי"נ כתב בי"ד ובסמ"ק בשם ר"י מפרי"ש שמלמדין אותו להכחיש (הג"ה) ומסיק שם דהיינו כשכבר הלך לו העובד עבודה זרה ואין המגיד יכול לאמת דבריו אבל אם אמר בא וראה עדיין הוא נוגע בו אז נאמן ומכ"ש בדגים טמאים ושאר איסור דרבנן דאסור ומסיק עוד בסמ"ק וכשיכול להכחישו אז היין מותר לכל אך למגיד אסור דשוי אנפשיה חתיכה דאיסורא עכ"ל והיינו דהוי דינו ככל שאר י"נ לעניין הדחת הכלים וכל הכשרו ולא שייך הכא אינהו מיכל אכלי כו' דאין זה דבר התלוי בשקול הדעת ובפלוגתא אלא דאיהו נפשיה שוויה עליה חתיכ' דאסור ומסיק עוד שם בסמ"ק ואם הבעל יין שותק נאמן והיין אסור לכל דשתיקה כהודאה דמיא ודווקא הכחשה דבעל היין מהני אבל הכחשה דאדם אחר לא מהני אפי' להתירו לעצמו עכ"ל. והיינו כשבעל היין מאמין או שותק דהוי בידו אבל אם בעל היין לא היה שם וכה"ג מאחר שאיירי בהכרח בדבר שלא היה בידו מעולם כל אדם יכול להכחישו כדאיתא לקמן. וכתב ר"ת ודווקא ששותק ממש אבל אם אמר רק אינו יודע הוי כהכחשה והיין מותר לכל עכ"ל:

י״דיד. וא"ר אלחנן שלא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא אלא היכא שיש רגלים לדבר שהיה לו לידע לבעל היין כגון שאומר לו נתנסך יינך לפניך דומיא דאכלת חלב דפ' האומר. ואפי' במקום שיכול לידע אם שותק לפי שעה ואח"כ מכחישו ואומר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב אם הוא אמת אם לאו לא הוי שתיקה זו כהודאה עכ"ל ומסיק בהא בסמ"ק וכן בכל דינים שבעולם לא תחשב שתיקה כהודאה בדבר שאינו יודע וכתב במרדכי פרק האומר בקידושין שיש בזה שלש דינים כל מה שהוא בידו מהימן בכל עניין דמי יוכל להכחישו ובדבר שלא היה בידו מעולם אי שתיק מהימן ואי לא שתיק לא מהימן ובדבר שאין בידו עתה אבל היה בידו כבר כגון שמינהו שומר עליו הלכה כרבא דאמר היכא דאשכחיה וא"ל נאמן אפי' מכחישו אבל אי אשכחיה ולא אמר לו בפעם הראשון אינו נאמן אח"כ דשמא ע"י שנאה הוא עשה ודווקא בגברא דלא מהימן ליה כבי תרי אבל (הגה"ה) אי מהימן ליה כבי תרי אינו יכול להכחישו אפי' בדבר שלא היה בידו מעולם ונאמן עליו כבי תרי כלומר אתה מכיר בו שלא היה אומר האיסור אם לא היה יודע בודאי שהוא אסור וגם הוא מיושב ואינו ממהר לומר כך היה המעשה אם לא קים ליה בגויה דכך היה המעשה בלי פקפוק עכ"ל. וק"ק. ומיהו בי"נ שאין מדקדקין בו כ"כ כמו בשאר איסורים כדאמרינן בירושלמי. מתיר בסמ"ק בשם ר"ת ור' קלונימוס להכחישו אפילו אם נאמן עליו כבי תרי והכי נהגינן ונראה דכל עושי יין ועוסקין אם היה יחידי לשם נקרא שפיר שומר דכל יין צריך שימור: