איסור והיתר הארוך י״דIssur VeHeter HaArokh 14

א׳א. פרק ג"ה אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח והיינו כרותח דצלי וכתב בא"ז דההוא פירקא בשר וחלב שנצלו או נמלחו יחד בין שהחלב דבוק בו או נוגע בו בתלוש ואין ס' בחתיכה נגד החלב אסור דמלוח הרי הוא כרותח דצלי ואסור כולו ולא סגי אפי' בנטילת מקום לפי שהחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה אפילו במליחה בכוליה ואין להתירו כאן דאיידי דטרוד לפלוט לא בלע דלא אמרינן הכי אלא גבי דם פליטה וכתב בסמ"ק ואפי' אם קרום (הגה"ה) מפסיק ביניהם אינו קרוי הפסק ואסור והיינו שאין קרוי הפסק כלל ואפילו להיות סגי אז בקליפה או בנטילת מקום אלא חשוב כאילו אינו:

ב׳ב. ולאו דווקא שנצלו או נמלחו יחד אלא אפי' אם רק נגעו יחד אח"כ חמין שהיד ס"ב או בעוד ששניהם לחים במליחתה ואפי' בכלי מנוקב אסור כולו ואין חילוק בין תוך שיעור מליחה לאח"כ כדאיתא נמי גבי כשרה ונבלה (הגה"ה) שנמלחו יחד דלעיל דכש"כ חלב כשנעשה פעם אחת רותח מפעפע כל זמן שהוא לח. ואם החלב הוא דבר מועט מסקנא דמילתא שצריך ששים בין בצלייה בין במליחה בין בדבוק בין בנוגע:

ג׳ג. והשיב מהר"ם ומיהו צריך לקלוף המקום שנוגע בחלב ואפילו בתלוש בין בצלייה בין במליחה ואפילו כשיש ששים.^א)א) ושתרצה לידע שיעור של החלב תניח לך לנקר אחר על המיעוט ולא לחתוך ממנה הרבה ע"כ הגה"ה סימן ל"ז: ונכון להעמיק בקליפת חלב בין בדבוק בין בנוגע בין בצלייה בין במליחה יותר מבאיסור דם דהיינו יותר מבלב שלם שנמלח או נצלה דבוק בעוף שהיינו ליטול מקומו שהוא כעובי אצבע ואפילו אם נתבשל כך דהא נאסר מקומו כבר במליחה דהרי ראבי"ה ורא"ם ומהר"ח וכמה גדולים ס"ל שחלב בצלייה ובמליחה חמור יותר מבבישול דנשאר במקומו ואינו מפעפע אלא לכדי נטילת מקום ואע"פ שלא נהגינן כוותיהו לקולא מ"מ נחוש לדבריהם לחומרא דבכה"ג אנו עושים באיסור מאכל בכמה מקומות חומרי דמר ודמר אפי' בדיעבד כמו בחלב אי מפעפע מחתיכה לחתיכה דלקמן וגם אוסרין חלב שעל גבי הקיבה ועל גבי הדקים כר' ישמעאל ור"ע. וכן מצינו בגמרא גבי מעשר דפירות דר"ע עבד חומרי דשמאי והלל ועשר ב' מעשרות שני ועני ומתרץ ר"ע גמרי מסתפק ליה. וכה"ג ממש הגיה מהר"ף בסמ"ק גבי נוטף מרוטבו על החרס שצריך נטילת מקום ולא סגי לי' בקליפה אפי' היכא דאיכא ס' דשמא רוטב אינו מפעפע אלא כנגד אותו מקום בעומק אע"ג דהתם נמי אוסר הכל אי ליכא ס' מטעם דשמא רוטב מפעפע בכולו ודווקא לכתחילה כגון שלא נתבשל עדיין או נתבשל ויש ששים בחתיכה עצמה נגד החלב ונגד נטילת מקומו אבל אי לא היה בה ששים אלא נגד חלב לבד^ב)ב) קיבלתי דהכי נהגינן לאסור במליחה עד ס' וגם לבטל בס' ולא בעי קליפה ועיין בהג"ה בתשו' מהר"י מולין כתב ששמע ממה"ר שלום טבחייא שנמלחה עם חלבה אסור הטבחייא וצריך ס' כנגד כל הטבחייא וכעין זה בתשובת מהרי"ו סי' קפ"ב: ודאי לא אסרינן ליה בדיעבד אפילו אותה חתיכה עצמה אם נתבשלה לבדה להצריכה ששים בדיעבד נגד החלב ונגד נטילת מקומו ואפילו נגד קליפתו עצמו כמו ירך שנתבשל בה גיד הנשה דלקמן דמאחר דקיי"ל כראב"ן ושאר הגדולים שחלב (הגה"ה) אף במליחה בס' ובצלייה נוכל לומר לעשות כחומרייהו וכקוליהון. שאילה:

ד׳ד. וכשאין ששים בחתיכה שהחלב דבוק בה ונ"נ אם נתבשלה אח"כ צריך ס' בתבשיל נגד כולה ולא סגי נגד החלב לבד דהא נאסרה מתחילה החתיכה כולה במליחה כמו שכתב הא"ז בשם מהרי"ח גבי ירך שנתבשל בה הגיד שלא סגי בס' נגד הגיד ושומנו לבד דהא א"א לבישול בלתי מליחה ומליחה הרי הוא כרותח דצלי ונאסר כבר סביב כדי קליפה ונ"נ לכן צריך ס' גם נגד הקליפה עכ"ל. וזהו לפי סברתו שסבר שחלב במליחה ובצליי' אינו אוסר בכל מקום אף כשאין שם ס' אלא לכדי קליפה אבל לדידן שמצרכינין שם ס' ודאי צריך לאחר הבישול ששים נגד כולה:

ה׳ה. וכתב במרדכי פרק ג"ה בשם מהר"מ ואם החלב נמלח בתלוש או שנוגע בתלוש בעוד עליה הליחלוחית מלח לחתיכה שאין בה ששים לבדה נגדו כ"א בצירוף חתיכות אחרות שנמלחו עמהן אפי' שנגעו כולן לאותה החלב עצמו אין אותם שאר החתיכות מסייעי' לבטל כמו בבישול שיש שם רוטב שמוליך הטעם מחתיכה לחתיכה וכולן אסורות עד שיהא בכל אחת מהן ששים נגד החלב דלא ידעינן לאיזה צד עבר עכ"ל. גם לא קיי"ל כלל שכל מה שנכנס בספיקא יסייע לבטל:

ו׳ו. וכתב בא"ז ואין חילוק כלל בין שנוגעים בחלב עצמו או בחתיכה שהחלב דבוק בה כשאין בה ס' לבטל ואפי' שנוגעים רק לצד הבשר מאחר שכולה נ"נ מהחלב הוה ליה ככולה חלב עכ"ל וק"ק והאריך בראיות. וכתב בא"ז ואפי' אם החתיכה שהחלב דבוק בה כחושה וחתיכת ההיתר שנצלה עמה שמינה אסורה ומפעפע בכולה עכ"ל:

ז׳ז. אבל אם שאר החתיכות נוגעין רק בחתיכה שנוגע בחלב ואינה דבוק בה בזה מסתפקא לן בפלוגתא דרש"י ור"י אי חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה וצלייה כמו בבישול או לא משום דבמליחה וצלייה אין שם רוטב שמוליך הטעם מחתיכה לחתיכה כמו בבישול. והשיב הר"י מקורבי"ל בעל הסמ"ק שיש להחמיר בשתיהן דאי ליכא בשתיהן לבטל החלב בששים שתיהן אסורות דשמא מפעפע שפיר מחתיכה לחתיכה. ואי איכא בשתיהן לבטל אך לא באחד מהן אותה שנגע בו אסורה דשמא לא מפעפע והשני מותרת ממ"נ דאי אינה מפעפע מחתיכה לחתיכה מאין תאסר ואי מפעפע א"כ כבר נתבטלה עד כאן לשונו. ואין לאסור השנייה אפילו את"ל שאינו מפעפע מחמת הציר הראשונה הסמוך שנ"נ דציר מחתיכה שנאסרה מחמת בליעת איסור אינו דאורייתא ואמרינן ביה שפיר מישרק שריק אע"פ שנאסרת מהחלב דלא גרע מהחלב עצמו שאין מפעפע לשם וכשאין בשתיהן לבטל אף השניה אסורה כולה דאע"פ שליחלוחית המליחה אינו חושבו בדבר לח ובטל ברוב בעלמא כדאיתא לקמן מכל מקום מאחר דאמרי' שמפעפע לחומרא הוי כעין רוטב ואוסרו כולו. אבל כשיש ס' בחתיכה כתב ר"ב שאין (הגה"ה) צריך קליפה כ"א בדבוק דלא חמיר מלוח מבישול והכי נהגינן:

ח׳ח. ואם יש הרבה חתיכות יחד וספק באיזה מהן נוגע החלב בין שיש בכל א' מהן ששים שלא נאסרה בנגיעה אלא לכדי קליפה בין שאין בכל אחת ששים ונאסרת הנוגעת כולה ואפי' שהכיר בה מתחילה ונתערבה רק שיודע שלא נגע החלב ברובם מותר הכל הקליפות או החתיכות בטלים בהו חד בתרי דלא אמרינן בזה שנצטרף ששים נגד אחד אפי' מהחתיכות הקטנות אע"פ שכולן נוגעים יחד מאחר שלא הוברר איסור שום אחת מהן ואפילו אם יש ביניהם חתיכה הראוי להתכבד דהא אין אסורה אלא מחמת בליעה ואם ספק אי נגע אי לא נגע הא מסקינן דמספיקא לא מחזקינן איסורא ואפי' דאיכא לברר. וכן עשה מהר"ם מעשה בביתו שמלחה שפחתו קרום של חלב עם בשר ולא נודע אצל איזה חתיכה נמלח והתיר כל הבשר רק חתיכה אחת נתן לא"י ואמר דהא אפי' אם היה נוגעת בו בודאי ונתערבה היה מתבטל ברוב כדין כל דבר יבש. מכ"ש הכא דבכל אחת איכא למימר בהך לא נגעה עכ"ל. ולפי האי דלעיל תמצא לפעמים שהחתיכה שהחלב דבוק בה מותר בקליפה נגד מקום החלב ושנוגעת בחלב אסורות כולן כגון שדבוק בחתיכה שיש בה ששים ונגע בצד החלב שאין בה ששים:

ט׳ט. ודוקא שנגע בצד החלב (הגה"ה) אבל אי נגע רק לצד הבשר אפי' קליפה לא בעי מאחר שיש ששים בחתיכה עצמה ושל היתר היא וה"ה אם נמלח או נצלה חלב שתחת הקרום שעל הכרס עם בשר במקום שנוהגים בו איסור צריך ששים לבטלו^א)א) או שמא משום דלא חשיב הקרו' חיפוי הרא"ש שאילה: וכ"ש בבישול דלר' אפרים דלא דריש על ה"ל חלב דאורייתא וכן צריך להגעיל כלים שנשתמש בו רותח ונידן לחומרא ככל חלב אחר כדאיתא לקמן בתשובת נקב שהחלב סותמה. ודוקא במקום שנוהגי' איסור כדפרישית ואפי' למי שנוהג בו היתר ודעתו לחזור. אבל במקום שנוהגין בו היתר אפי' למי שהוא ממקום שנוהגין בו איסור ודעתו לחזור א"צ לבטל טעמה או צירה כלל אפי' בלח ברוב בעלמא מידי דהוי אכלי בן יומו שלהם שמותרים ברינו"ס לבני אושטריי"ך לכתחלה וכן צוה מהר"א מרפורק זצ"ל לאכול הרוטב והתבשיל לאותם שנוהגין איסור בבשר שנתבשל ברוטב עמו בדבר שתלוי במנהג הלכה כה"ג^ב)ב) אמנם מהרי"ש אוסר הרוטב והתבשיל: וכן אונה באומה שמתיר אותו במענ"ץ וכל כה"ג מטעם מנהג הלכה אין צריך להחמיר בטעם כעיקר במקום שנהג בו היתר מלא תתגודדו ואמר שאלו היו רוצים להחמיר ברוטב ובתבשיל היו אסורים גם בכל כליהם של בשר ככליהם של איסור ואין להחמיר בצלייה ובמליחה יותר מבבישול עצמו כדאיתא לעיל. וכן התיר להשתמש לכתחילה בכלים בני יומן של לועזים שפסקו כרב בשהיו' לאשכנזים שדעתם לחזור שאי"לה: