איסור והיתר הארוך ט״וIssur VeHeter HaArokh 15
א׳א. הלב שנמלח (הג"הה) או נצלה שלם היינו שסתום למעלה מכל וכל אפי' אם הודח קודם אסור ואפי' אם יקרענו אח"כ דהא קיי"ל מליח' הרי הוא כרותח דצלי אפי' במליחה שרגיל למלוח לקדירה (ס"א לצלי) כדאיתא לעיל. נמצא שנצלה בדמו דהמליחה והצלייה פרשוה ממקום למקום ואין להם כח להפליטה לגמרי מבשר הלב הסגור כדכתב הרא"ש גבי חוטי הדם שאין כח למליחה להפליט דם כנוס הסגור בחוטין אם לא חתכן וכמו שאין המליחה מפליטו כך אין הצלייה מפליטו ואפי' אם מלחו וצלאו אסור דהוי כמו מליחה ודם הכנוס בחוטין אינו כדם הנבלע באברים אלא כדם אחר צלול עכ"ל וה"ה בלב וכתב ר"ת וכן השיב ריב"א ור"י ואין סומכין כלל אשינויא דחיקא שתירץ בגמרא שאני לב דשיע מבפנים ומבחוץ ואין בולע אלא אין חילוק כלל בין לב לשאר בשר שיש בו דם בעין כנוס וסגור:
1
ב׳ב. ואם הלב דבוק בעוף ונמלח עמו או נצלה עמו אפי' כשאין העוף שלם אלא חתיכה ממנו שאין בו ס' נגד הלב העוף עצמו מותר דבמליחה ובצליה אמרי' בדם פליטה מישרק שריק וכבכ"פ (נ"ב כן השיב מהר"ש ז"ל) אפי' כשדבוק בו האיסור כדמוכח בכל מקום בכבד וכחל הדבוקים בחתיכה מהא דדרי' מרימר הילכתא בין כבדא בין כחלא כו' דיעבד שרי שהיינו במליחה ובצליה אע"ג דהתם איירי בתלוש ומיהו הלב עצמו שנמלח או נצלה בדמו אסור לעולם כדאיתא לעיל שבדם בעין לא אמרינן כבכ"פ ונוהגים לקלוף (הג"ה) סביב הלב בדבוק אפילו במליחה. הגה"ה:
2
ג׳ג. ודוקא במליחה ובצלייה אבל אם נתבשל העוף אח"כ עם הלב דליכא למימר כבכ"פ ודאי אף העוף עצמו אסור אם אין בו ס' נגד כל הלב (הג"ה) כגון שהעוף לא היה שלם אלא חתיכה ממנו. לא סגי נגד הדם שבו לבד שכבר נעשה כל הלב נבלה במליחה ובצליה דבבישול אמרי' בדבוק בו האיסור כל החתיכה נ"נ כדאיתא לקמן בתשובת במה מבטלין האיסור. והא דלא אמרי' בדם חתיכ' עצמה נ"נ ה"מ בבשר חי ותפל אבל בבישול ודאי אמרינן:
3
ד׳ד. וכתב בי"ד ואין לך שום עוף שאין בו ס' נגד לבו עכ"ל והיינו אפי' לאחר שהסירו ממנו ראשו ורגלו (הג"ה) כמו שרגילין ודוקא עוף אבל בהמה אין בה ס' נגד לבה שלם והילכך אפילו טלה שלם שנתבשל בו הלב צריך ס' נגד כל הטלה (הגה"ה) כדין כל איסור הדבוק לאין ס' ואז שאר התבשיל מותר אבל כל הטלה עצמה נשאר באיסורו לעולם ולשון הא"ז ור"י אוסר לב שנמלח שלם שהדם שבתוכה לא נפלט ע"י פי הקנה שלו ובסמ"ק כתב ואם נתבשל צריך ס' מן כל הלב ולא סגי בס' מן הדם שבתוכו לבד ואפי' נמלח משום דלא קרעו וא"כ לא נמלח מבפנים ואנו צריכין מליחה משני צדדין עכ"ל והיינו לאסור רק הלב עצמו במליחה ובצליה ואינו אוסר ד"א עמו אפי' בדבוק כ"א בבישול כדאי' לעיל אבל אם הלב רק פתוח למעלה אין בו חשש בדיעבד כלל בין שהוא תלוש בין שהוא דבוק לחתיכה ואפילו הלב עצמו מותר אם הודח ונמלח כדינו ונתבשל לבדו או אם שאר בשר. ומה שנוהגין לחתוך ערלת הלב (הג"ה) ולפותחו לגמרי ולחתוך הגידים שבפנים אינו אלא חומרא בעלמא דלא הוזכרו בתלמוד:
4
ה׳ה. ולאחר שקרעוה וחתכו כדינו (הגה"ה) מותר אף לכתחילה למולחו ולצלותו או לבשלו עם בשר אחר וכן מעשים בכל יום שמבשלין לב עופות ובהמה עם בשר אחר ובתוך פשטיד"א. ומה שחשש בשערי דורא שמא יבשל אותו בלי קריעה היינו למאן דמכשיר במליחה ובצליה פירוש אם נמלח או נצלה שלם אבל לדידן שקיי"ל שבין בתלוש בין בדבוק בין בבישול בין בצלייה זורק הלב ומליחה הרי הוא כרותח דצלי ליכא למיחש להא דא"כ היה נאסר כבד דאין בישול בלא מליח'. ופשטיד"א דינה כקדירה (הגה"ה) בין לחומרא בין לקולא בין לענין לב או כבד או כחל וצריך ששים במה שאצלו לבטלו כדפרישי' דקימחא דידן חיורתא היא ומחזקת הדם שבתוכו ואין האור שואבתו. ואם הלב דבוק בתוך פשטיד"א ויש ששים בכל שאר הפשטיד"א בין בבשר בין בבצק נגד כל אותה החתיכה שנ"נ כתב הסמ"ק שזורק רק אותה חתיכ' שדבוק בה האיסור וכל שאר הפשטיד"א מותרת ולא חיישינן שמתחילה אסרה חתיכת האיסור החתיכה שאצלה וכן כולם והיינו מטעם דלקמן דכל דבר שעתיד האיסור להתפשט שם אמרינן שמתפשט מיד ואם אין מתפשט הרי קיי"ל (הגה"ה) דאיסו' הבלוע בחתיכ' אין הולך מחתיכה לחתיכה בלתי רוטב וכן לעניין שהבשר שבתוך הפשטיד"א צריך שישהה מקודם שיעור מליחה כמו לקדירה:
5
