איסור והיתר הארוך ט״זIssur VeHeter HaArokh 16

א׳א. הכבד אסור לכתחילה לצלותה או למולחה עם בשר אחר מחמת רוב דם שבו שזב תמיד על הבשר שאצלו לאחר שהבשר נח לפלוט ואפילו להשים הכבד למטה^א)א) לרש"י לכתחל' לא שרי לצלות אפי' תותי בישרא הכי נהוג. מהרא"י ז"ל סי' כ"ד: ואע"ג דדריש מרימר הילכתא בין כבדא בין כחלא תותי בישרא שרי לכתחלה הני מילי בתנורים שלהם שפיהן צר מלמעלה והשפודים זקופין אבל לדידן שהשפודין שוכבים וגם רגילים להופכן תמיד ולפעמים מתהפכים גם מלמטה למעלה וכן הבשר במליחה מתהפך גם כן לפעמים והוי כעילויה בישרא אסור ודאי לכתחילה בכל עניין כדאיתא לעיל. בפרט בשפודים של ברזל שכששוכב מוליך הדם בכולו והכבד מחמת רוב דמה מאחר פליטתה מהבשר שאצלה וחוזר הבשר ובולע ואע"ג דכבכ"פ מיהא לכתחילה נכון ליזהר וכן נהוג עלמא לצלותה לבדה אך בדיעבד מותר הכל הבשר והכבד בין במליחה בין בצלייה^א)א) וכ"כ בשערים שם::

ב׳ב. ואפילו אם נצלה העוף והכבד שלם (הגה"ה) דבוק בו. שניהם מותרים כדדרש מרימר הלכתא כו' עילויה בישרא דיעבד שרי בצלייה וה"ה במליח דהא קיימא לן כשמואל שמליחה כרותח והיינו כרותח דצלי והיינו מטעם דלעיל דבדם אמרינן במליחה מישרק שריק ובצלייה כבולעו כ"פ וכן במליחה אי נבלע בו איזה דבר כבכ"פ ובמליחה ובצלייה אין חילוק בין דבוק לתלוש כדאיתא לעיל:

ג׳ג. ומיהו בצלייה נהגינן לקלוף הבשר שאצלו אפילו בתלוש ואפילו שהיה הכבד למטה משום שהשפודין שלנו לפעמים מתהפכים ובדבוק בו נהגינן לקלוף במקום שדבוק בה אפילו במליחה^ב)ב) והשאר מותר הכי נהוג ואפילו במליחה::

ד׳ד. ובמרדכי פרק כל הבשר מכשיר הכבד בדיעבד אפילו אם נמלחו עם חלב שדרכו לפעפע דמאחר שיש בה רוב דם טרוד לפלוט ואין בולע כדאמרינן בגמ' הכבד אוסרת ואינה נאסרת עכ"ל^ג)ג) בפסקי מהרא"י סימן ע"ז כתב דמותר לכתחילה לצלות כבד בתנור עם תבשיל אפילו למ"ד ריחא מילתא היא::

ה׳ה. אבל אם הכבד שלם ודבוק בעוף ונתבשל עמו אין בשום עוף ששים נגד כל הכבד כולו ונאסר כל העוף וצריך ס' בתבשיל וברוטב נגד כולו להתיר התבשיל ואם אין שם ששים הכל אסור^ד)ד) וכ"כ בשערים וכתב אבל אם הכבד נפרד מן העוף בכולו קדירה משערינן ובטל בסימן כ"ה: וגם הקדירה וה"ה חתיכת כבד בחתיכת עוף שאין ס' נגדה (הגה"ה) ואם יש שם ס' באותה חתיכה עצמה אף החתיכה עצמה מותרת בקליפה במקום שדבוק בה כמו גבי לב וכן לכל שאר דינים הוי דין כבד כלב שלם:

ו׳ו. וכבד לאחר גמר צלייתה שהיינו כמו שראוי לאכול מותר לכתחילה להשימו אחר כך לקדירה ואפי' עם בשר אבל לא אחר ההדחה ומליחה ואפילו לבשל לבדו ואסור אפי' בדיעבד דהצלייה מפליט יותר מהמליחה והטעם מפרש מהר"ף דבצלייה האש שואב מתחילה הדם לחוץ ואח"כ מייבשו ואינו יכול לצאת עוד אבל במליחה אינו מייבשו אח"כ ופולט ובולע ונשאר דם בתוכה עכ"ל^ה)ה) אך בי"ד מתיר אפילו בבשר אחר חצי צלייה אפילו לכתחילה שאילה: ומאחר שיש בו רוב דם יפלוט עדיין תמיד בשעת בישול וחוזר ובולע מדם שפלט לאחר שפלט דמו ואפילו אם סילקו בעוד שהקדירה מרתיח ולא אמרינן שבתוך הרתיחה אינו בולע כדאיתא לקמן בתשובת כבוש הרי הוא כמבושל. ועוד דאיכא למ"ד שלוק' נאסרת שלוק' פירש"י שנתבשלה הרבה ונאסרה לפי שלאחר פליטה חוזר ובולע וכ' רי"ף וס"ה וסמ"ק ואין אנו בקיאין עתה איזה בישול או שלוקה והלכך אין לנו לבשל כבד כלל ואפילו לבדה כ"א אחר צלייה גמורה עכ"ל^ו)ו) כבר נהגו לאסור אפילו בדיעבד משום דאין אנו בקיאין מה שקרוי שלוק ואף כי הרמב"ם אסור בדיעבד מהרא"י ז"ל סימן כ"ד: ומכ"ש שהקדירה אסורה והבשר שאצלו שלא פלט מידי ובלע תמיד וכן השיב מהר"ם שאם עשה כר"ת שבישל הכבד אפי' לבדה אוסר הכבד הקדירה אפילו בדיעבד והכשיר בקערה שאכל בה הכבד:

ז׳ז. וכתב באגודה והא דשרינן גוף העוף שנצלה בו הכבד היינו דווקא שנצלה כמו שהוא אבל (הגה"ה) אם מלאו בבצים הוי כמבושל ואסור אפי' בדיעבד עכ"ל ודווקא בבצים לפי שנקרשים מיד אבל בבשר אפילו תפל בהא קיי"ל דמולייתא שריא כששניהם תפלים כדאיתא לעיל:

ח׳ח. ודווקא הכבד אבל הלב אינו אוסרו בצלייה אף אם נמלא בצים אם העוף שלם מאחר שיש בו ס' לא גרע מבישולו:

ט׳ט. וכ' במרדכי פ' כ"ה (הגה"ה) ונוהגי' שלא לשהות הכבד במלח קודם צלייתה עכ"ל והיינו אפי' אם רוצה לשהות בו שיעור מליחה. וכ"כ באגודה וטוב להחמיר ולא לשהותה במליחה כי לא דבר רק הוא שנהגו כך עכ"ל (הגה"ה) אבל דיעבד ודאי שרי כדמוכח שם במרדכי פרק כ"ה מפסח שמלחו כבר מליחה גמורה כדלקדירה וחזרוהו לתוכו דכתיב על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו ואפילו אם שהה מעט ולא כשיעור מליחה כמו בבשר אחר כדאי' לעיל:

י׳י. והצולה כבד שלם ורוצה לבשלו אחר הצלייה צריך לקורעו (הגה"ה) ש"ו בעומק או לתחוב בו נקבים דקים והופך החיתוך או הנקבי' למטה בשעת הצלייה והיינו משום שיש בו דם ואזל דמא שפירש משאר הכבד ונכנס בסימפון. וכתב בה"ג ואי לא קרע מתחי' קורעו לאחר בישולו ויצא דם הכנוס בסמפון ואין לחוש שמא חוזר ונבלע בכבד מפני שטרוד לפלוט ועוד דכבכ"פ עכ"ל ומדפרי' טעמ' דככ"פ ש"מ דבישולו דנקט ר"ל דווקא צלייתו אבל בבישול אסור:

י״איא. והשיב ראב"ן וה"ה הכבד מותר ג"כ בצלייה בלתי מליחה ואפי' אם בישלו אח"כ בקדירה עכ"ל:

י״ביב. ומסתמא ה"ה אפי' לא הודח קודם הצלייה דאע"פ שכולה דם לא מחמרינן בצלייה בדם דידיה מבשל דאוריי' ומיהו צריך אז להדיחו אח"כ קודם שבישלו מחמת ליחלוחית הדם שהוציא האור. וכתב במרדכי ובא"ז פרק כל הבשר בשם ראבי"ה ובאגודה ומ"מ אם לא הדיחו ובישלו מותר בדיעבד שמה שנשאר על הכבד מוהל בעלמא הוא כי כבר שורף האור את הציר עכ"ל. ומסיק במרדכי ואפי' אם לא הדיחו ג"כ קודם הצלייה עכ"ל:

י״גיג. ודווקא כשרוצה לבשלו אח"כ אבל לאוכלו צלוי השיב רבי יצחק שאפילו כבד בהמה (הגה"ה) לא בעי קריעה כלל כי האור שואב כל הדם עכ"ל. וגם לא חיישינן שמא חוזר ונבלע דם הסמפונות בכבד דכבכ"פ ואפי' בלא נקיבת שפוד אלא על גבי אסכלא נהוג עלמא היתר לכתחילה:

י״דיד. וכתב עוד שם בא"ז והאידנא לא נהגינן להתיר הכבד בבישול ע"י חליטה בחומץ כלל כמו שנהגו בימיהם כדי שהחומץ צומתו ואינו פולט עוד דאין אנו בקיאין בזה: