איסור והיתר הארוך י״חIssur VeHeter HaArokh 18

א׳א. כחל נוהגין העולם (הג"ה) לקורעו שתי וערב ולטוחו או (ס"א פי') להכותו בכותל לצלי ולמליחה כמו לקדירה ולמולחו ולצלות לבדו. הקריעה ש"ו היא להוציא החלב בעין שכנוס בו בעבור שהחלב מיסריך סריך טחין אותו ג"כ בכותל רוצה לומר שכבשו בכותל עד שיסחוט כל החלב ממנו אמנם אם נמלח או נצלה בדיעבד בלא קריעה מותר והיינו בלא קריעה ש"ו וטחייתו בכותל כמו שרגילים אלא שנקרע רק קצת במקום אחד שהיינו שסגי לו בדיעבד באותה קריעה שקורעים אותו לשנים כשמחלקים הרבעיות האחרונות (ס"א האליה) לשנים דבההיא קריעה יצא מיהא החלב בעין שבין שני דפנות של הכחל ואף לאחר הצלייה אין צריך לקורעו עוד דנורא מישאיב שאיב ומה שפולט נופל לארץ ומה שלא פירש מותר בדיעבד כלישנא קמא דרב ותניא כוותיה והיינו מטעם דחלב שחוטה מדרבנן אפי' החלב הכנוס שבכחל דהא אינה ראויה להיותה אם לא שגזרו בו חכמים דילמא אתי למיכל בשר וחלב בעלמא על מה שלא פירש לא גזרו. ועוד דלא גרע מדם האברים שלא פירש בצלייה שמותר ולכן אם נמצא בתוכו לאחר המליחה או הצלייה אפי' חלב צלול אין לחוש מאחר שחלקוהו מתחילה לשנים כדפרישית אבל אם לא נפתח ולא נחלק כלל ונצלה או נמלח כך אסור אפי' בדיעבד^ב)ב) וכן נהג מהרי"ש: דהא חלב שפירש וכנוס הוי איסור מדרבנן ולגבי אותה חתיכה גופא לא אמרינן כבכ"פ ואפי' בצלייה והוי כלב שנמלח או נצלה שלם לפי מה שקיי"ל מליחה הרי הוא כרותח דצלי וא"ת נצלה בחלבו ואע"ג דמלח אינו מפליט חלב כדאיתא לקמן מ"מ מרתיח בשר הכחל ובולע מהחלב בעין וכנוס שבתוכו וכן כתוב בפרנס כחל שלא נמלח בקריעה ש"ו אסור אפי' בדיעבד:

ב׳ב. ואם נצלה כך (הג"ה) עילוי בישרא אפי' שאינו דבוק בה אוסרו עמו אפי' בדיעבד והא דדריש מרימר הילכתא בין כחלא בין כבדא עילוי בישרא בדיעבד שרי מוכחים התוס' והרא"ש פ' כל הבשר דהיינו דקורעו ש"ו וטחו בכותל דחשיב כבשר אחר דאם לא כן אפי' תותי בישרא היה אסור בדיעבד דשמנונית הבשר היה נוטף עליו וסריך ביה^ג)ג) ודלא כראב"ן שמפרש אפילו לא נקרע כלל ומתירו אפילו בלא קליפה אפילו אם הכחל למעלה מטעם כבכ"פ: ומ"מ עילוי בישרא אסור לכתחילה דאעפ"י שקורעו עדיין נוטף החלב על הבשר וניכר שהוא חלב בעין עכ"ל וק"ק אמנם אי הוי בשר עילוי הכחל הבשר מותר בדיעב' אעפ"י שלא נקרע הכחל כלל דחלב אינו מפעפע ואפי' בשפודים שלנו שמהפכין אותם לפעמים דבדיעבד לא מחזקינן איסורא אך לכתחילה אסור עתה לצלות הכחל אפי' תותי בישרא אפי' קרעו ש"ו ואע"ג דדריש מרימר תותי בישרא שרי לכתחילה היינו בצלייה שלהן שהיה בתנור וזקפו השפוד אבל בצלייה שלנו אסור מיהא לכתחילה. ופירש רשב"ם וכן בסמ"ג דברי מרימר היינו בין במליחה בין בצלייה והלכך אסור לכתחילה למלוח כחל עם בשר:

ג׳ג. וכתב במרדכי פרק כל הבשר אבל כחל וכבד שנמלחו או שנצלו יחד אסור אף בדיעבד לפרש"י^ד)ד) אי ר"ל דווק' כשהכבד למעל' בצדו דהא דם אינו מפעפע שאילה::

ד׳ד. כתב בס' אשר"י אבל אם נתבשל הכחל אפילו לבדו אפילו קרעו ש"ו קודם המליחה ולא טחו בכותל נהגו העם כרש"י שאוסר אפי' בדיעבד לפי שהחלב הנשאר בדופני הכחל פולט בעת הבישול וחוזר ונבלע בו תמיד וכיון שפירש איקרי שפיר חלב דרבנן והכחל עצמו נ"נ אעפ"י שאין הכחל משנה טעמו ממה שהיה מתחילה עכ"ל והביא ראיה ועוד דבתחילת בישולו קודם שיצא החלב כולו נאסר החלב שבגומות מפני טעם הבשר שבו ואפי' אם יצא אח"כ לגמרי ע"י הבישול ולא היה חוזר לכחל לא משתרי בהכי דהא אפשר לסוחטו אסור כדאיתא לקמן ומה"ט אפי' אם יש אלף כנגדו הכחל עצמו אסור מאחר שנשאר חלב בגומותיו ומצטמק בו קודם שיצא אך הקדירה והתבשיל התירו חכמים אם יש שם ס' אפי' עם הכחל עצמו אעפ"י שבשאר איסורין צריך ששים לבד מן האיסור כדאיתא לקמן ואפי' בדבר שנאסר ג"כ מחמת בליעת איסור צלול שבתוכה כגון חלב שנתבשל בדמו משום שחלב שחוטה דרבנן אך צריך שיהא שם נ"ט נגד כולו כדאמרינן ג"כ גבי שאר איסורין משום דלא ידעינן כמה חלב נפלט ממנו וא"כ (ס"א דאל"כ) אף הקדירה אוסר כל דבר בב"י אפי' בדיעבד:

ה׳ה. וכתב רשב"א דווקא כשיש ס' אבל אם אין שם ס' ונ"נ ושוב נפל לקדירה אחרת או שנפל אפי' מתחילה לקדירה של חלב ודאי צריך ששים לבד מן הכחל כשאר איסורין עכ"ל וכן אפי' בק' קדרות בזו אחר זו צריך כל פעם ס' נגד כולו כמו בשאר איסורין דהואיל ואסרוהו חכמי' עשאוהו כשאר חתיכות נבלה ואע"ג דבטיפת חלב שנפלה על חתיכה שמקצת תוך הרוטב לא אמרינן שנ"נ אפי' אין בה ס' נגד החלב והכא לא נאסר ג"כ קודם הבישול דהא נקרע מ"מ מאחר שלא ניטח בכותל החלב שנשאר בדפנות הכחל (הג"ה) נקרא האיסור דבוקה בהיתר דקודם שיצאה החלב לחוץ מצטמק בכחל עצמו כדאי' לעיל והרי יש חילוק בין דבוק לנפל עליו כדאיתא לקמן בתשובת במה מבטלין האיסור:

ו׳ו. וכשקורעין ש"ו וטחו בכותל מותר לכתחלה אף לקדירה בלא בשר עמה אפי' לפרש"י אך הקדירה אסורה אז לכתחילה לבשר לעולם ואפי' בדיעבד נאסר בשר שנתבשל בה במע"ל דמאחר שקבלה טעם הכחל במע"ל נחשב כאלו בישל בשר עם הכחל ולא מצינו היתר לכחל עם בשר בשום עניין כלל אפי' בדיעבד לפי ראב"י אליבא דרש"י ופי' שם וכחל שבשלו בחלבו דמותר רוצה לומר שצלאו. שמצינו צלייה דאיקרי בישול דכתיב ויבשלו את הפסח^א)א) ל"ה ובתשו' הגאונים כתב נוהגין בכל ישראל דלא מבשלין כחל כלל. שם::

ז׳ז. וכתב בסמ"ג ומהאי טעמא נוהגין העולם שלא לבשל שום כחל לכתחילה כלל ואפילו בקריאה ש"ו וטחו בכותל ואפי' לבדו בלא בשר מחמת הקדירה דלא ליתי לידי תקלה דאין רגילים עתה כל כך בכחל ליחד לו קדירה ואתי למטעי לבשל בה בשר אחר כך והוי כמו כחל עם בשר או דילמא אתי לבשל הכחל עם הבשר ביחד^ב)ב) הכי נהגינן אפי' בקדירה בלא בשר מהרא"י ז"ל::

ח׳ח. ומ"מ נוהגין העולם לעשות ממנה טפילה (הג"ה) שקורין פשטיד"א לאחר קריעת ש"ו וטחיית בכותל לבדו בלתי בשר עמו אפי' מכחל לח ואע"פ שאנו מחמירין עתה בטפילה להחזיקה כמו קדירה כדאיתא לעיל בתשובת לב. מ"מ הכא אין מחמירין בה כל כך מאחר שר"ת מתירו אפי' לכתחלה לקדירה עם בשר בכה"ג דהוי תרי חומרא וגם לקדירה עצמה היה מותר בכה"ג אפי' לרש"י ואין כאן אלא גזירת הקדירה וזה אין שייך בפשטיד"א וגם נמצא בתשובת הגאונים שגזרו בקדירה אטו בשר בחלב ובקעה מצאו וגדרו בה גדר אבל מולייתא שאין נראה כל כך מבישול מותר לכתחילה עכ"ל ואצ"ל שמותר לאפות לכתחילה עם פשטיד"א של בשר אפי' שניהם מגולים:

ט׳ט. ואפילו בתנור קטן ומכוסה למעלה. ורגילין העולם לעשות בהן סימן שניכרת בין פשטיד"א של בשר שהיינו שמניחין אותה רובה פתוחה למעלה ושמא הוא כדי שלא יתערבו עמה בשר תוך הפשטיד"א:

י׳י. אבל אם נתבשל עמו בשר שניהם אסורים אפי' בדיעבד בכל עניין קריעה וטחייה דלגבי בשר אין סומכין על הקריעה והטחייה אפי' דיעבד דכל אחת פולט טעם המובלע בו ובולע טעם חבירו וזהו בבשר וחלב מדרבנן ואף הקדיר' והתבשיל אסורין אם אין ששים ברוטב ושאר התבשיל נגד כל הכחל והבשר ואין אחד מהם שהיה מרובה מחבירו יכול לצרף עם הרוטב ושאר התבשיל לבטל חברו בס' אע"פ שהוא של היתר דבשר וחלב מצטרפין יחד ואפי' למלקות לדברי לוי אם אין דבר אחר אצלו. ולכך אין לאכול כחל כ"א צלוייה או במולייתא שקורין פשטיד"א בלא בשר עמו:

י״איא. וכתב בסמ"ג ובסמ"ק וכן נמצא בתשובת רש"י ואין חילוק כלל בין כחל של מניקה לשאינו של מניקה דהיינו אפי' של עגל לכל דיני כחל עכ"ל:

י״ביב. וכחל שנצלה כדינו או נעשה במולייתא מותר אז לכתחילה להניחו על גבי בשר רותח ולחתכו (הגה"ה) בסכין של בשר ולחתוך בו אח"כ בשר. וכן מוכיח בא"ז שהרי פסקינן הלכתא בין כחלא בין כבדא עילוי בישרא בשפוד לצלי דיעבד שרי והתם בשפוד נוגעים זה בזה ושניהם רותחים. והא דאוסר התם לכתחילה לפי שהחלב נוטף קודם שנצלה אבל הכא שנצלה מותר לכתחילה עכ"ל. וכן ל"ד ג"כ לקדירה שנתבשל בה אפי' הכחל לבדו שאנו אוסרין לבשל בה בשר אח"כ דהקדירה בולעת בשעת הבישול קודם שפלט כל צורכו אבל בסכין אינו חותך אלא לאחר שנצלה כ"צ או אפי' רק עד חציו שמותר אפי' להשימו אז בקדירה כדאיתא לעיל:

י״גיג. ומותר ג"כ לאוכלו אז אחר בשר בלתי שום קנוח והדחה וגם א"צ לחטוט שיניו בנתיים ואסור לאכול אחריו גבינה באותה סעודה והרי הוא כבשר לכל דבר:

י״דיד. וכחל יבש (הגה"ה) שעברו עליו שלשים יום ונתבשל בדיעבד עם בשר אחר מותר משום דחלב שבכחל דרבנן וביבש לא גזרו אבל לכתחלה מיהו אסור לבשלה עם בשר משום מראית העין ונוהגין עתה שלא לבשל אפי' כחל יבש לבדו:

ט״וטו. ולפי שחלב שחוטה מדאורייתא מותר. לא גזר בה רבנן בצונן לומר כבוש הרי הוא כמבושל ומותר לכתחילה להניח הכחל יום או יומים לאחר שחיטת הבהמה אעפ"י שהחלב בעין וצלול. ומיהו אם היה בשר אחר שרוי בצונן בחלב שחוטה או אפי' הכחל עצמו לאחר שפירש החלב פעם אחת ממנה. בזה לא היינו מחלקין בחלב זה מבחלב אחר אפי' צונן לאוסרו באכילה וגם לא גזרו בכחל איסור הנאה אפי' אם נתבשל שלם עם בשר כדאיתא לקמן:

ט״זטז. ומיהו בקיבה כ' בא"ז פ"ב דעבודה זרה שרבינו שמחה אוסר לכתחילה באכילה בין הקיבה בין העור או שאר בני מעיים שנמצא בהן חלב אפי' מיד לאחר שנצטננו כל צרכו משום בשר בחלב אפי' אם לא נמלחו עם החלב לפי שחלבו חמוץ וחריף שהרי מעמיד גבינות עכ"ל. אך אם נתנו בדיעבד עם בשר בקדירה וליכא ס' התבשיל והקדירה מותרים אפי' לכתחילה אם לא נשהתה בהן החלב מע"ל שהרי מהר"ף אינו אוסרו אפי' לכתחילה כ"א בשהייתו מע"ל ומכ"ש הגבינות שהועמדו בהן. והגי"ה בשערי"ם מהר"א בשם מהר"י טרושי"ן קיבה לאחר שהוציא ממנה החלב והדיחה ומלחה וחזר והדיח כשאר בשר מותר אז לכתחילה לבשלה עם שאר בשר ולא בעי קריעה כלל לא שתי ולא ערב דחלב הקיב' כנוס בתוכה ובלא קריעה יוצאה עכ"ל: