איסור והיתר הארוך כ״דIssur VeHeter HaArokh 24
א׳א. בשר תפל שנבלע מחלב או מחלב או מכל שאר איסורים מאיסורי דרבנן לבד מדם או מחתיכת בשר שנתבשל בלא מליחה או אף בשר מלוח חי שנבלע מדם ואין בחתיכה ס' לבטלו כגון הלב שנמלח שלם או שאר בשר בלתי הדחה נאסרה כולה מבליעת האיסור ונעשית נבלה. ואם תפיל לקדירה צריך ס' נגד החתיכ' כולה ולא סגי נגד האיסו' שבלע לפי שאף ההיתר שבה נעשית כבר איסור כמו האיסור עצמו כדאיתא לקמן. ואפי' אם נתבשל אח"כ בס' תבשילין אינה יוצאה מידי איסורה כלל ונצטרך כל פעם ס' נגד כולה דקיי"ל כר"ת ור"י שבכל איסור שנבלע בהיתר אמרינן החתיכה עצמה נעשית נבלה ואפשר לסוחטו אסור כמו בבשר וחלב:
1
ב׳ב. אפשר לסוחטו אסור. פי' חתיכה שנאסרת מבליעת איסור בנותן טעם שלא הי' בה ששים נגד האיסור ונפלה ליורה שיש בה ששים בתבשיל נגדה ואפשר לסחוט האיסור ממנה על ידי הבישול נ"ל שהיה לנו לתלות שכל טעם איסור שנבלע בה כבר נסחט ויצא ממנה עתה בעת הבישול אפילו הכי שאר התבשיל מותר אבל החתיכה עצמה נשארה באסורה לעולם אם מכירה אפי' אינה ראויה להתכבד דמאן לימא לן שיצא ממנה כל האיסור ועוד דאף ההיתר שבה נעשית כבר איסור כמו האיסור עצמו כמו שכתב במרדכי בשם ראב"ן דאע"ג דהדם או שאר איסורין היו נסחטים ממנה מכל מקום מאחר שכבר נאסרה כולה אף ההיתר שבה ועתה ע"י הבישול נותן טעם ואותו הטעם לא נסחט ממנו וכן לעולם. וטעמו ולא ממשו אסור מדאורייתא עד כאן לשונו. וכ"כ בי"ד ואפי' חתיכה שנאסרה כולה ולכן אין חילוק ואפי' חתיכה שנאסרת מבליע' איסור אם אינו מכירה ונשארה בתוך ההיתר או אם מכירה וזורקה אפי' שהוציאוה שלמה מהקדירה והיא כ"כ גדולה כבראשונה מ"מ צריך ששים נגד כולה כאלו היתה עדיין כולה בפנים דלא ידעינן כמה איסור נפיק מינה. ומה שהחתיכה עבה וגדולה כ"כ כבתחלה אסור שהאיסור נמחה ופלט קודם לכן וחזרה עתה ובלעה מן ההיתר והיינו דווקא שנפלה לכמה קדרות ואפי' בהעלם אחת ואיסור החתיכה על ידי בליעה צריך ששים בכל התבשיל דלא ידעינן באיזה תבשיל פלט. וכן בתחיבת כף של איסור בהרבה קדירות אבל בתבשיל אחת כמה פעמים אע"פ שהוא בהעלם אחת ואפי' אם איסור החתיכה מגופה א"צ לבטלה אלא פעם אחת ולא אמרינן שחוזר כל פעם ובולע היתר אחר ואותו היתר נעשה איסור ונצטרך ששים נגד כל נפילה ותחיבה שלא יהא המיחוי שיצא ממנו חמור מן האיסור עצמו שסגי לו בששי' בקדירה אחת. אבל מטעם דכל טעם שנתבטל פעם אחת אינו חוזר וניעור עוד ליכא למימר דבהעלמה אחר אין (מהרי"ש) שייך ביטול כדאיתא לקמן בתשובת איסור ביטול. והוא הדין אפי' בחתיכת בשר שנתבשל בלתי מליחה ונפלה אח"כ לתבשיל אחר וממנה לג' ולד' עד ק' צריך כל פעם ששים נגד כולה להתיר שאר התבשיל והיא עצמה נשארה באיסור לעולם ואע"ג דבדם לא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ ואפשר לסוחטו אסור הני מילי היכא דיכול להוציאו על ידי מליחה כדאי' לקמן אבל הכא שמוציאו על ידי בישול שחוזר ונבלע בה ודאי אסורה ונשארה באיסורה לעולם והוא הדין אפי' תבשיל שנאסר מבליעת איסור ושוב נפל חתיכת בשר מאותו התבשיל לתוך תבשיל אחר דהוי שני מעלו' וכן אפי' מתבשיל שני לשלישי ומשלישי לרביעי עד מ' ונ' מעלו' נצטרך לעולם ששים מן התבשיל האחרות נגד כל החתיכה שנפל בה ולא אמרינן נגד האיסור המדומע בה דהא קיימא לן בכל איסור החתיכה עצמה נ"נ כדאיתא לעיל ואפי' אם יפול חתיכת איסור הראשון עצמה עם חתיכת התבשיל שנאסרת ממנה לתוך תבשיל האחר צריך ס' נגד שתיהם ולא סגי בס' נגד האיסור עצמו לבדו דאף התבשיל עצמו נאסר כבר וחשוב כולה כמו חתיכת האיסור עצמו כדאי' לעיל:
2
ג׳ג. וכתב ר"ב בסה"ת ודבר שנאסר במשהו מהאיסור שאוסר במשהו אין החתיכה נ"נ עכ"ל. והביא ראיה. נמצא שאין כל החתיכות נ"נ בבליעת איסור להצריך ששים נגד כולה כ"א בנ"ט. פי' כ"א כשלא היה ששים נגד האיסור אפי' מן האסורין שאין מתבטלין וממשו במשהו ואם יש ששים בתבשיל נגד האיסור אז שאר התבשיל מותר אבל אותה החתיכה ודאי נשארה באיסורה לעולם ולא אמרינן כל החתיכה נ"נ לאסור תערובות אחר עד ס' נגד כולה אלא היכא שהאיסור נבלע בכל החתיכה דומיא דטיפת חלב:
3
ד׳ד. וכתב בסה"ת ובסמ"ג ולא אמרינן ח"ע נ"נ אלא במקום שהאיסור שנ"נ על ידו יכול לילך שם אבל אין יכול לילך לשם כגון המלח הבלוע מדם שאין חוזר ואוסר את הבשר אע"פ שנותן בו טעם מאחר שהדם עצמו אינו מפעפע עד כאן לשונו. פירוש ומעתה אין איסור המלח חשוב אלא כאיסור חתיכת דם ודם אינו מפעפע ונותן טעם המליחות שבבשר הוי טעם היתר אבל אם היה המלח עצמו נ"נ אז הוי איסור חריף שנעשה לטעם והיה אוסר בין בלח בין ביבש במשהו ומסיק ר"ב ודוקא בדבר לח הבולע מטעם איסור אבל יבש ביבש לא דתנן פרק ה' דתרומו' אין המדומע חוז' ומדמע אלא לפי חשבון שבו עכ"ל וכן פסקו התו' שיבש ביבש (הג"ה) לא אמרינן בזה ח"ע נ"נ ולא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ באיסור הבלוע ממקום אחר אלא היכא שנאסרה קודם שבא לקדירה אבל כל אגב בישולה לא אלא בכ"מ שעתיד האיסור להתפשט שם אמרי' שמתפשט ברגע הראשון דאי לא תימא הכי לא תמצא דבר שבטל בששים דמתחילה מתפשט רק האיסור בחתיכה שאצלו ואוסר בנותן טעם כמוהו ויצטרך אז ששים לבטל באותו המועט ומיהו באיסור יבש הדבוק בחתיכה כגון ירך שנתבשל הגיד בו וכן הלב שלם שנמלח או נצלה עם חתיכת עוף ודבוק בו או כבד בעוף ואח"כ נתנוהו בקדירה אע"ג דלא נאסר בתחילה כ"א הלב לבד כדאי' לעיל מכל מקום נעשית שפיר כל החתיכה נבלה (הג"ה) עתה ע"י בישול וזהו מטעמי אחריני דמפרשי לקמן דחיישינן שמא הגביה פ"א או נשארה בסוף העירוי מכ"ש (ס"א מש"כ) באין לח הבלוע כדאיתא לקמן:
4
ה׳ה. פרש"י וכל רבותינו המחברים שווים שדוקא בבליעת איסור אמרינן כל החתיכה נ"נ ואפילו בדבר שאין חריף אבל בבליעת היתר שהיינו מבשר לחלב אפי' בחתיכה יבשה כגון ירקות ובצים שבלעו מחלב בנ"ט ונתנו בקדירה של בשר א"צ בבשר ששים אלא כנגד המדומע לבד שכתב בע"א (נ"ב נ"ל בא"ז עי' בסי' ל"ה) תבלין שבלעו מחלב בעין בנותן טעם ונפלו לקדירה ש"ב דהיתירא בלעו לא נ"נ ולכן אם ראינו הטיפה שנפל עליהן סגי לן כשמבטלן בס' עכ"ל וכן כתב ר"ב בס' ה"ת שלו ובסמ"ג צנון ובצלים ושומין וכרישין שנחתכו בסכין ש"ב ונתנן בתבשיל של חלב הואיל והיתרא בלע סגי לו בשיש ס' בתבשיל נגד טעם הבלוע בסכין ואפי' אם היה ב"י עכ"ל והיינו שיהא שם ס' נגד קליפה עבה ברוחב קש חטה ובהכי סגי דהא אינו אוסרו יותר והוא הדין אפי' אם הסכין לא היה ב"י ולא ראה עליו שמנונית להדיא דבדבר חריף אין חלוק בב"י כדאיתא לקמן בתשובת נותן טעם לפגםא)א) וכ"כ בשערי' דאין צריך ס' אלא כנגד טעם הבלוע בסכין ולא סגי שידיח הצנון והבצלים. סי' ס"ב: אכן לפת שנחתך בסכין ש"ב ונתן בחלב מתיר בסמ"ג אף בלי ששים נגד הבליעה וק"ק עכ"ל: (מ"כ בצידו ואפי' מתוך מתיקות הלפת אין טעם שומן ניכר בה):
5
ו׳ו. ומיהו תבלין ומלח שנידוכו במדוכה של בשר ונתנו בחלב גרועין טפי מאלו בלעו משמנונית בעין בכדי נותן טעם וצריך ס' נגד כל התבלין (הג"ה) והמלח אע"פ שהוא מהיתר להיתר משום דלא ידעינן כמה בולעו וכן בכל כהאי גוונא ואפי' אם המדוך לא הי' ב"י דבדבר חרי' אין חילוק כדאי' לעיל ולקמןב)ב) ואין חילוק בין ב"י וכו' וכ"כ בס"ה דברים החריפי' דמי לקורט של חילתית ואין חילוק בין ב"י לשאינו ב"י מהרא"י ז"ל שם סי' ש"כ::
6
ז׳ז. אבל אם הצנון או הבצלים נחתכו בסכין של א"י וכ"ש מלח ותבלין שנידוכו במדוכה של איסורא שהתבלין נתבשלו אפילו בסתם קדירה של א"י שאז נאסרו מתחילה מבליעת איסור מטעם חריפותא דאמרי' בהן טעם כעיקר אם נתנו בתבשיל צריך ששים נגד כל הצנון והתבליןג)ג) וכ"כ בשערים דצריך ס' כנגד כל הצנון יכול להיות שאין חילוק בין ב"י לשאינו ב"י: ומ"מ בטלין שפיר בס' מאחר שאין איסורן מגופן כדאי' לקמן בתשובת דברים שאין מתבטלין. והטעם פירש רש"י משום דגבי בליעת איסור חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה וגבי בליעת היתר לא חשבינן לפי שבליעת איסור הוי דין אפשר לסוחטו אסור פי' שאם היה בא לסחוט האיסור הנבלע בחתיכה לחוץ עד שלא היה נשאר בה שום טעם איסור מ"מ נשאר החתיכה באיסורה לעולם דכיון שחל עליו שם איסור שעה אחת תו לא פקע שם האיסור ממנה וזה הטעם לא שייך גבי בליעת היתר דאין שם בשר על החתיכה והיינו בין בלח בין ביבש דיבש הוי ג"כ שם האיסור על הבליעה השנייה:
7
ח׳ח. ומיהו ברוטב של בשר שנפלה לחלב ודאי צריך ס' נגד כולה דהוי שם בשר על כל המים ועוד כמה שכ' המרדכי פרק כ"ה דקיי"ל כמ"ד דמשערי' כאלו המים בשר ולא כמ"ד במה דבלעי מיא וא"כ הוי חתיכא גופא דאיסורא וסברא הוא דאי אפשר לעמוד על השיעור כמה בלע וכן בתחיבת כף של בשר וכל כהאי גוונא והוא הדין לח בלח היתר בהיתר צריך כמו כן ששים כנגד הדימוע הראשון כגון רביעית חלב שנפל לחמשים רבעיות של מים ויין ושמן ונתן בתבשיל של בשר צריך ס' נגד המדומע ולא אמרינן שהיתר בהיתר נתבטל קודם ברוב בעלמא ולא יצטרך ס' אפי' נגד המדומע דע"כ אין מתיר מהר"ף בהג' בסמ"ק ע"י שאינו חושב לטעם כף חולבת שנתחב במים נקיים שבקדירה חדשה אלא מטעם נ"ט בר נ"ט דהיתר שא"צ ביטול כ"כ ואינו מפרש מטעם דכבר נתבטל טעם החלב ברוב היתר. וכש"כ הכא דמאוכל לאוכל ומעורב בו המאכל עצמו ואין שייך בו היתר דנותן טעם בר נ"ט כדאיתא לקמן שבודאי צריך ס' נגד דמועו גם שמעינן מהג"ה דשם מדאמר ולא היה במי' ששים נגד הכף. דהיתר בהיתר מיהא בטל ועוד ראיה מחמץ קודם זמנו דבטל וא"כ אם נפל כבר לס' רביעיות של מים רביעית של חלב (הג"ה) ונפל ליורה של בשר אפילו ס' נגד המדומע א"צ דכבר נתבטל טעמא לגמרי והוי כשאר כל דבר שנתבטל שאין חוזר וניער ובהיתר בהיתר שאין צריך ביטול כ"כ אפי' אם לא נודע לו בנתיי' אין ההיתר הראשון המדומע מצטרף עם ההיתר השני שהוא בא לאסור דאינו מינו כ"כ והוא הדין אפי' בדברים שהן במשהו כגון קיבה כשרה שנפלה בחלב ונפל ליורה של בשר וכל כהאי גוונא אפי' נותן בו טעם לשבח אם נתבטל מקודם בההיתר מנותן טעם שהיינו בס' אם יש ס' ביורה נגד החלב מותר הכל דלא החמירו במשהו דידיה מבס' דשאר איסורין מקל וחומר דחמץ כדאי' לעיל והיינו לח בלח אבל היתר יבש ביבש בטל כמו כן ברוב בעלמא כמו באיסור ומותר לערב בו היפוכו מאז אפילו לכתחילה מההוא דתנן צמר גמלים ורחלים שטרפן יחד אם הרוב של גמלי' מותר להביא פשתן לשם. ושמעינן ג"כ משם דבדבר לח התלוי בנותן טעם אסור אפי' בדיעבד אם לא נתבטל מתחילה בס' מדאינו מתיר בסה"ת מההיא מתני' דפסח אלא דבר שנתבטל קודם זמנו בששים:
8
ט׳ט. פסק הרא"ש ורא"ם וראב"ד ור' יוסף שדוקא בדבר אכילה שייך לומר בבליעת איסור ח"ע נ"נ אבל בכלי שנאסרו לאא)א) ודלא כרבותינו הצרפתים והי"ד והרמב"ן ורשב"א שאינם מחלקין: והלכך אי נתחבו ביורה סגי להו כשיש ס' בתבשיל נגד איסורו הבלוע בהן אם ידוע הוא כמה איסור בלע אפי' אם לא הי' ס' בכלי נגד האיסור מה שאין כן בחתיכה בשר שאפי' אם נודע כמה איסור בלע והוציאוה שלימה מהקדירה מ"מ צריך ס' נגד כולה אם לא היה בו מתחילה ס' נגד האיסור שנפל עליה כדאי' לעיל. והא דמצרכי' ששים בתחיבת כף של איסור נגד כל מה שתחב בה לאו משום דהכף נחשב כולה כנבילה אלא מטעם דלא ידעינן כמה איסור נבלע בו דדרך הכף להכניסו ביורה רותח ובלעה בכולו כדאי' לקמן והא דמצריכי' ס' נגד כל הכף שהוציאו בו זבוב מהקדירה אע"פ ששיעור הזבוב ידוע ה"ט לפי שרגילין להוציא עמה מרק ואין באותו מרק ששים נגד הזבוב ונ"נ ואין ס' בכף נגד המרק והטעם מפרש במרדכי סוף פ' גיד הנשה בשם רא"ם שכ' בספר יראים משום דבכל מה שאי אפשר להפריד האיסור ממנו ביה עשו חכמים כל אותה חתיכה נבלה אבל מה שאפשר להפריד האיסור ממנו באיזה עניין שהוא ביה לא עשו חכמים כל החתיכה נבלה דהא יכול להוציא האיסור ממנו דאל"כ לא תמצא בשר תפל שנפל לציר שיותר ע"י מליחה מטעם כבכ"פ דהא כשנפל לציר נ"נ ונאסר אף ההיתר שבה ולא ניתרת עוד אלא ע"כ כיון דדם אפשר להפרידו מהבשר תפל ע"י מליחה וצלייה לא אמרי' בה ח"ע נ"נ (מהרי"ש) וראייה מפ' כ"ה דפריך אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי ח"ע נ"נ והאריך ומסיק אבל כלי עץ ומתכת לא נ"נ דהא יכול להפריד האיסור ממנה ע"י הגעלה או ליבון וישאר ההיתר לבדו ולכן אף קודם לכן אינה נחשבת ח"ע נ"נ עכ"ל. והוא הדין אפי' כלי חרס שבלע מהאיסור לא אמרינן ביה ח"ע נ"נ הואיל ואפשר מיהא להפריד האיסור ממנה ע"י חזר לכבשן ולא כפי' הסמ"ג בטפ' חלב שנפל על הריקן שאסור מטעם שהיה צריך ס' נגד נ"ט טיפין אלא משום מנהג הוא בעלמא כדאיתא לקמן והלכך אם ידוע כמה בלעה כגון שנאסר רק מציר שנפל עליו ונתחב ביורה סגי בס' נגד טיפת האיסור והרא"ש מסיק פרק כל הבשר ומהאי טעמא היו נוהגין גם בימיהם להתיר ציר הנוטף מבשר שלא שהה במליחה ע"י השלכת תרי גללי דמלחא בשולי הכלי ולא אמרי' מיד כשנוטף השומן מן הבשר נאסר הציר מחמת דם המעורב בו ואפשר לסוחטו אסור לפי שאפשר הכא להפריד הדם ממנו לגמרי עד שלא ישאר בו לא טעם ולא משהו אבל בחתיכה אין האיסור יוצא לגמרי אלא מתבטל בתוכו והא דמצריכים ס' נגד כל הכלי כשאין יודע כמה בלע היינו דוקא אם נאסר הכלי מחמת בליעת איסור ע"י האור שאז שולט הבליעה בכל הכלים אבל אם נאסר רק ע"י בליע' איסור שנחשב כרותח ע"י מליחה כגון כלי שאינו מנוקב שמלחו בו וניתן ליורה כתב במרדכי פרק כל הבשר בשם ר"י דסגי לה שיהא ס' במים נגד קליפתה לבדה דאין כח המלח יכול לשלוט בכולו בעץ הקשה כמו ששולט בבשר רך. ואע"ג שנחשב כרותח דצלי היינו דוקא לכדי קליפתה. ואין לדמות זה לכבוש וגם אין דומה לתחיבה כף חולבת לקדירה של בשר שצריך ס' נגד כולה דהתם נכנס חלב בכף כמה פעמי' ע"י בישול ממש כמו שרגילין ליתן כל כף לפעמים בכלי ראשון עכ"ל. והיינו דוקא רק נגד קליפת הכלי מבפנים שמולחין בתוכו או נגד מקום נפילת הציר כשנפל עליו ומעט סביביו. ולא נגד כל קליפת הכלי כמו שמפורש לשם במרדכי שמן הדין לא הי' הכלי זה צריך הגעלה אלא במקום נפילת האיסור לבד דאין שייך בליעה בכולו אלא בבליעת איסור ע"י בישול שמוליך הטעם בכולו ואע"ג שאנו מחמירין בו להגעילו כולו היינו לכתחילה אבל בדיעבד מיהא מותר עכ"ל. ומיהו אם היה הבשר והציר שוהה בקערה מע"ל אז היה שולט ג"כ האיסור בכולו מטעם כבוש הוה כמבושל כדאי' לקמן ואע"ג דאין מליחה לעץ מכל מקום יש בישול לעץ ודוקא קערה שמלחו בה אבל כלי מנוקב שמלחו בה או כעין כ"מ כגון ששם עצים בשולי הגיגית אז מה שלמעלה מן העצים הוי ככלי מנוקב וכן אם מלחו על דף מודרן שאז מדינא היה מותר אפי' לכתחילה להשתמש ביה רותח כדמשמע בסמ"ק שפריך ואי בכלי מנוקב אפי' הקערה נמי לשתרי דדם מישריק שריק ולא נבלע בו כלל והלכך אם אותו כלי מנוקב או דף מודרן נפל ליורה מותר אפילו בדליכא ס' נגד הקליפה של מקום המליחה דאע"ג שאנו מחמירין בו מלשמשו רותחין כדאי' לעיל דיעבד מיהא שרי ודוקא כלי עץ אבל כלי חרס אפי' מנוקב שמלחו בו אוסר בסמ"ק לאכול בה רותח לפי שלגבי כלי חרס ליכא למימ' דם מישריק שריק דבקל הוא בולע ולכן אם תפול לקדירה ודאי צריך ס' אפי' נגד כולה ולא סגי אפי' נגד קליפת כל הכלי ואפי' אם יש ס' בכלי נגד הציר. דכלי שאין לו טעם מגופו אין יכול לבטל טעם איסור כדאי' לקמן בתשובת טיפת חלב:
9
י׳י. איסור שנפל לתוך ההיתר בין באיסור לח בין באיסור יבש בין שאיסורו מחמת עצמו בין שבא לו האיסור ממקום אחר בין באיסור דאוריי' בין באיסור דרבנן ואפי' בדבר שעיקר איסורו דרבנן וגם אין לגזור בדבר זה אטו דאורייתא ומכ"ש באיסור מוקצה שיש לו מתירין. ואין בהיתר לבטלו ואע"פ שנתערב כבר אין רשאי כלל להוסיף עליו ולבטלו אע"פ שנפל עליו מעצמו דמאחר שלא היה מתחילה בהיתר לבטלו נאסר אף כל ההיתר שאצלו והכל נ"נ והיה צריך לבטל אף כל אותו ההיתר כדאיתא לקמן בתשובת במה אמרי' ח"ע נ"נ והיה צריך לבטל מעתה אף כל אותו ההיתר (ס"א אינו) ואע"ג דגבי יבש לא אמרינן ח"ע נ"נ כדאיתא לשם מ"מ מאחר שלא נתבטל כבר אסור לבטלו עתה. ואפי' אם היה רוצה להוסיף עליו בפעם אחת עד ששים נגד כולו שהיינו נגד האיסור וההיתר אסור דמאחר שלא נתבטל מעצמו אין מבטלין אותו בידים אפי' באיסורי דרבנן דאפי' למאן דאמר אפשר לסוחטו מותר היינו דוקא בדיעבד אם היה כבר נסחט ממנו אבל לסוחטו ממנו לכתחילה אסור אליבא דכולי עלמא דאין מבטלין איסור לכתחילה דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם. מלבד בעצים שנשרו מן הדקל ביום טוב לתוך התנור דמותר לכתחילה להרבות עליהן עצים מוכנים ומבטלן והטעם מפ' במרדכי בעבודה זרה פ' השוכר ובפרק קמא דפסחים משום דהתם אינו נהנה מגופא דאיסורא דכבר מיקלא קלי לאיסורא. ולא אמרינן שיש שבח עצים בפת אלא דוקא גבי איסורא הנאה כגון פת שנאפה באיסורי ערלה וכלאי הכרם שצריך התם להוליך הנאת העצים לים המלח ותדע דהא המבשל בשבת בשוגג יאכל אע"ג דאיכא שבח עצים בתבשיל עכ"ל אך לעניין שבת כתב סמ"ק דלא שרינן כ"א בדבר שנאכל כמו שהוא חי וכן מפרש ברא"ש ג"כ מטעם דהתם ליכא לאיסורא בעיני'. וכתב אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפילו איסורא דרבנן שאין לו מתירין עכ"לא)א) הכי נהגינן מהררא"י ז"ל סי' ל"ט:. וכן פי' רשב"ם דדוקא לאכול האיסור עצמו אין מבטלין דבר האסור דעל דבר זה נשנה במס' תרומות וכן איסור שנפל לקדירה פחות מס' ומסיק ומה"ט ג"כ מותר להגעיל כלים אע"פ שאין מבטלין איסור לכתחילה לפי שאין עושין שום דבר מן המים שפלט בהן האיסור ומהאי טעמא חמץ שנתערב במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט אעפ"י שניתר בהנאה ע"י שמוליך דמי הנאתו לאיבוד מכל מקום באכילה אסור דסוף סוף מטעים קא טעים אבל בפת שנאפה אפי' בעצים איסורי הנאה דאוריי' כגון עצי ערלה וכלאי הכרם ועצי אשירה אינו טועם עצים בפת. ומה"ט מותר אפי' באכילה כשמוליך הנאת עצים לאיבוד עכ"לב)ב) ודלא כרי"ף ורמב"ם ופי' רא"ם: והיינו דוקא שלא היו מתחילה רוב עצים מוכנים בתנור אבל אם נפל עץ מוקצה בין רוב מוכן מותר הכל בלתי ביטול כדאי' לעיל בשיעור ביטול איסור. וכן משמע מלשון מרבה עליו שלא היה כאן מתחי' רוב. ומשום דבר שיש לו מתירין ליכא דחום התנור של היום אינו נשאר למחר. וכתב הרמב"ם פ' ט"ז דא"מ ואסור לפצוע אגוזים ולפרק רמונים וכל דבר חשוב שאין מבטלין איסור לכתחילה אם עבר וביטל אותו קונסין אותו ונאסרו עליו עכ"ל וכ' עוד הרמב"ם פ' ט"ז דא"מ ואם עבר והוסיף עליו בשאר איסורין אפי' באיסור דרבנן מלבד בעצים שנשרו מן הדקל בי"ט אפי' שהוסיף בפעם אחד ס' נגד כל האיסור וההיתר שהיה שם מתחילה הרי זה מותר לאחרים טפי משאם הי' האיסור מאיסורי דאוריי' אבל לדידי' קנסו חכמים עכ"ל. והיינו ליתנו לאחר בחנם אבל למכור לו אסור אפילו לישראל אחר דאע"ג דהאיסור עצמו היה מותר בהנאה מכ"מ היה אסור באכילה ועתה היה נהנה בתוספת זה להתיר אף באכילה (הגה"ה) וכתב הרא"ש פ' גיד הנשה ודוקא להוסיף ביד איסור באיסורי' ודאין אבל אם נפל מעצמו עוד היתר על היתר הראשון עד שנעשה אפילו רק עם היתר הראשון בין הכל ס' נגד האיסור לבד הרי זה מותר הכל דשפיר מצטרף היתר הראשון עם השני שנפל אח"כ לבטל האיסור משום דכל כה"ג שנפל מעצמן אמרינן מצא מין את מינו וניער אפי' לקולא דתנן במסכת תרומה (הג"ה) סאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין ואח"כ נפלה עוד סאה של חולין אם בשוגג תעלה ואם במזיד לא תעלה ואמר רבי יוחנן עלה הוא הדין לכל איסורים שבתורה ואין שייך לקנוס בזה כלל מאחר שמעצמו נפל בלי ידיעתו עכ"ל. וכתב בי"ד והוא הדין אם הוסיף ביד בשוגג שלא כיוון לבטל האיסור מצטרף שפיר עם ההיתר הראשון לבטל. דקיימא לן כל האיסורים שבתורה שריבה עליהן בשוגג מותרים ואין לחוש שמא כיוון להרבו' שאם באנו לחוש לזה גם לא נאמין לו מה שאמר שלא ריבה עכ"לג)ג) אמר מהרי"ח ומיהו בשבת אין מבטלים איסור לכתחלה דאין לך תקון גדול מזה הג"ה ממ"נ אם צריך הביטול אף בחול אסור ואם מותר בהכי אף בשבת שרי שאילה:. והיינו שמותר אפי' לעצמו דאין שייך לקנוס בשוגגים מאחר דמיירי הכא דוקא בלא נודע לו בנתיים כדאי' לקמן בהא אפי' ר"י מודה אע"ג דקניס שוגג אטו מזיד גבי הפיל אחד מן התערובות לים דלקמן כדפירש הרא"ש שם שהיינו דוקא שהפילו לאחר שנודע לו התערובות אבל קודם שנודע לו התערובות לא שייך לקנוס כיון דעדיין לא נולד הספק ועומד עדיין בחזקת היתר. ומסיק הרא"ש שם פ' גיד הנשה וזה שעלה בשוגג ומתבטל היינו דוקא אם לא נודע לו בנתיים אבל אם נודע לו בנתיים ודאי אסור דתנן סאה של תרומה שנפלה למאה של חולין ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת לר' שמעון אם לא נודע לו בנתיים אסור דמצא מין את מינו וניעור אבל נודע לו במה שסופו להרים כמורם דמי ואף רבנן לא פליגי עליה אלא בתרומה דבעי הרמה מפני גזל השבט אבל בשאר איסורין דלא בעי הרמה מודים שהידיעה גורמת ההיתר או האיסור בכל דבר והטעם דדנין אותו כ"פ אחר שעת ידיעתו שהיה ראוי אז לישאל באותו שעה לחכם ולפי התשובות שהיה משיב לו באותו פעם ומה שאסר פעם אחר שוב לא הותר עוד ומה שהותר לא נאסר עוד מחמת נפילת זו עכ"ל. וק"ק. ובמרדכי פ' כסוי הדם ובפרק בתרא דע"ז מפרש בשם רשב"ם וריב"א וריב"ן שהוא מטעם שהיכא שנודע לו בנתיי' ושוב ניתוסף עליו אמרינן קמא קמא בטיל אבל אם לא נודע לו בנתיים אז אמרינן מצא מין את מינו וניער בין לקולא בין לחומרא עכ"ל. והיינו שאומר ג"כ קמא קמא בטיל בין לקולא בתוספו' איסור בין לחומרא בתוס' היתר שההיתר הראשון בטל לגמרי כאילו אינו לשם ואין מסייע עוד לבטל שום דבר שמאחר שנודע לו מהתערובת האיסור ולא היה בהיתר לבטלו נתבטל הוא לגביה ונאסר הכל והיינו ג"כ מטעם דלעיל שדוקא בשעת ידיעה אמרינן קמא קמא בטיל לפי שהיה ראוי אז לישאל לחכם. ולפיכך אם נפל איסור יבש שלא במינו בס' ולא נודע לו עד שנפל עוד איסור אחר אם אין בהיתר לבטל שתיהן אסור דמצא מין את מינו וניער אע"ג דלא הוי כ"כ מינו של האיסור הראשון שהרי נתבטל כבר לגמרי ביבש והטעם מפרש ג"כ הרא"ש שם פ' גיד הנשה דאף כי נתבטל האיסור ברוב היתר דידה והותר באכילה אם אח"כ הוכר האיסור פשיטא דאסור לאוכלו וכאשר נתוסף עתה איסור הכיר מין את מינו וניתוסף עליו מלבטלו והוי כאילו הוכר האיסור עכ"ל. אבל אם נודע לו בנתיים ויודע שיש בהיתר לבטלו אפי' לא הסירו ונופל איסור אחר אצלו אין צריך ס' נגד שניהם דקמא קמא בטיל לפי שבאותה שעה שנודע לו ויודע שהיה בהיתר לבטלו נתבטל האיסור ונעשה היתר גמור וכל דבר שנתבטל פעם אחד עד שהי' מותר באכילה אם לא היה ניכר אינו חוזר עוד וניעור כלל אע"פ שעיקר האיסור עדיין בתוכו וכן מסיק הא"ז ורבי יואל. ולא עוד אלא אפי' האיסור עצמו מצטרף עם ההיתר לבטל כל דבר איסור אחר שיפול בו אחר כך בין שהוא מינו או שאינו מינו כדאי' לקמן וכן אם נפל במינה ברובא כגון כזית איסור יבש שנפל לב' של היתר ונודע לו ולא הספיק להעלותו עד שנפל ביניהם עוד זית וחצי של איסור מותר הכל ואם לא היה בהיתר לבטלו כגון שנפל לפחות מס' ונ"נ ונפל עליו עוד היתר אחר או שנפל כל זה התערובת תוך היתר אחר אפי' בעוד שגוף איסור הראשון בתוכה ולא נודע לו אע"פ דלא הוי כ"כ מינו של ההיתר הראשון שהרי נאסר כבר לגמרי מכל מקום מאחר שלא נודע לו בנתיים וקיימא לן כל איסורה שהוסיף עליהם בשוגג עולה. מצטרף שפיר היתר הראשון עם השני לבטל איסור הראשון לבדו ומותר הכל דס"ס אינו טועם טעם דאיסורא והיינו אפי' בדבר לח כדאי' לקמן אבל כשנודע לו בנתיים לא מצינו היתר בתוס' היתר בין בלח בין ביבש אלא כשנתוסף עליו אח"כ מעצמו בשוגג בב"א ס' נגד כל ההיתר ואיסור הראשון אבל ביד לא מאחר שנודע לו בנתיים דקנסינן שוגג אטו מזיד כדאי' לקמן ודוקא בתוס' איסור יבש ביבש שאינו מתערב ונותן טעם זה בזה יש חילוק בין נודע לו או לאו אבל בתוספת איסור לח בלח או לח ביבש או יבש בלח כ' במרדכי פ' כסוי הדם בשם רבינו תם וראבי"ה ור' יודא. איסור לח שנפל בהיתר שיש בו לבטלו (הגה"ה) ויודע בו ולא הספיק להעלותו עד שנפל בו עוד איסור אחר ואין בהיתר לבטל שתיהן אסור אעפ"י שנודע לו בנתיים משום דלא אמרינן קמא קמא בטיל אלא עד ס' פי' שלא יהא שיעור כל האיסור שנפל בו אפי' בזה אחר זה כ"א חלק אחד מששים בהיתר אבל כשנתוסף באיסור אפי' בזה אחר זה עד שיהא בין הכל יותר מחלק ס' בהיתר אע"פ שנודע לו בנתיים מאחר שלא הגביהה אמרינן מצא מין את מינו וניער מאחר שיש מיהא עתה בכל ההיתר טעמא דאיסורא דהא אין ס' נגדו וטעם כעיקר דאורייתא עכ"ל. וכן פסק רש"י סוף פרק בתרא דע"ז גבי המערה י"נ לבור כל היום כולו כשר אע"פ שלסוף אין ס' נגד כולה דאין הילכתא כן כדאיתא לשם והא דצריך לפרש התם טעמא גבי נוטפין שרבו על הזוחלים דמ"מ מותר לטבול בו מטעמא דנהרא מכיפיה מיבריך ולא אמרינן מטעם דקמא קמא בטיל אע"פ שנודע לו בנתיים אע"פ ששם אין שייך בה תערובות נותן טעם של האיסור וטעם כעיקר. פירש ר"ב היינו משום דמאחר דהתערובות הוי בידי שמים ואין בידו להפסיקו חשבינה כאילו נתערב הכל בבת אחת דהא לא הועיל ידיעתו עכ"ל וכן כל כהאי גוונא. ודווקא שגוף עיקר האיסור עדיין בתוכה כגון שנפל בו חלב או דם לא שייך בתוספת איסור לח קמא קמא בטיל ביותר מס' אבל אם לא נתערב בו אלא טעמא בעלמא כגון איסור יבש שנפל לקדירה ונודע לו והוציאו ונתבטל טעמא ואח"כ נפל הב' קיי"ל כל טעם שנתבטל פעם אחד אינו חוזר עוד וניער אפי' בבשר וחלב וחמץ בפסח כדאי' לקמן דאע"ג דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ דוקא העיקר עצמו חוזר וניער כדפרישית טעמא לעיל לפי שהעיקר גופא אינו מתבטל כשניכר אבל הטעם מתבטל לגמרי וכיון שנתבטל כבר בס' לא הוי ביה עוד טעמא דאיסור לינעור עוד. ודוקא כשנודע לו בנתיים אבל בהעלמה אחת ומין אחד אף הטעמים מצטרפין כדאי' לקמן והיינו דוקא באיסור לח בלח ולח ביבש ויבש בלח אבל יבש ביבש שאין נותן טעם זה בזה אם נתבטל כבר בין במינו ברוב. בין שלא במינו בס' ונודע לו ונתוסף עליו אח"כ עוד איסור אחר אפי' אם גוף איסור הראשון עדיין בתוכה בעת נפילת איסור השני אף איסור הראשון עצמו מסייע לבטל איסור השני ומותר הכל כדאי' לעיל ומיהו בתו' היתר אפי' לח בלח ולח ביבש ויבש בלח יש ג"כ חילוק בין נודע לו בנתיים או לא דאע"ג דנעשה פעם אחת נבילה כולו. פי' שלא בהיתר לבטלו בס' מאחר שלא נודע לו באותו פעם ולא טעים בי' עתה טעמא דאיסור' נוכל לומר שפיר שמצטרף כל ההיתר יחד לבטלו כדאי' לעיל ודוקא באיסור א' לא אמרינן בדבר לח אפי' נודע לו בנתיים קמא קמא בטיל אלא עד ס' אבל בב' מינים בין בלח בין ביבש אפי' קמא קמא בטיל א"צ אפי' בהעלמה אחת שאין שייך שם ביטול לא סגי דלא מצטרפין אלא אפי' כל אחד מסייע לבטל טעם איסור חבירו דאמר ר"ל הנותר והפיגול והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור וכ' הרמב"ם פ"א דא"מ התרומה מעלה הערלה וכלאי כרם וכן להיפך והיינו אפי' מדרבנן מדלא פירש. ופסק בי"ד וה"ה הטעמי' מבטלין זא"ז להיתר אכילה והיינו בין בלח בין ביבש בין באיסו' דאוריי' בין באיסו' דרבנן והילכך חלב ודם שנפלו לקדירה ואין בתבשיל לבטל שום אחד מהם אלא בצירוף חבירו כמו נ"ט זתים של הית' שנפל לתוכן ב' זיתים א' חלב וא' דם בין בבת אחת בין בזא"ז אם לא נודע בנתיים המאכל מותר דבב' מינים לא אמרינן מצא מין את מינו וניכר פירוש איסור איסור חבירוא)א) ולא כתשובת הגאונים שכתב בשם ראב"ן כל ב' איסורא דנפל להיתר אמרי' דיה' טעמא ומצטרף ובעי ס' דכנגד שניהם ולא אמרינן מתבטל חד בחד לחודיה: ודווקא במין אחד מצטרפים ב' נפילות בדבר לח ואפי' לא נודע לו בנתיים לפי שיש שם מיהא לבסוף טעמא דאיסורא אבל בשני מיני' אין שייך צירוף טעם איסור דכל א' יש לו טעם בפני עצמו ומבטל טעם חבירו ומאחר שלא נ"נ בנפילת איסור הראשון כיון דלא נודע לו בנתיים א"כ כשנודע לו הרי ניתוסף עליו עוד כזית אחרת ויש ס' מעתה נגד כל א' לבדו והוי האיסור השני לגבי הראשון תוספת היתר לבטל טעם איסור הראשון דמותר בהעלמה א' ואפי' אם שניהם שווין בלאוין פירוש ששניהם מלאו אחד או משני לאוין שמצטרפין אפי' למלקות כדכתב הרמב"ם פ"ד דא"מ דזהו דוקא עצמותו אבל בטעמים לא שייך צירוף כדפריש' שהרי בטעם כעיקר תלי רחמנא והרי אין כאן שום טעמא דאיסורא דכל אחת מתבטל בהיתר ובטעם איסור חבירו. ולא מבעיא כשאינו מכיר שום א' מהם מהאיסורים ונשארים שניהם בתוכה או שמכיר שניהם ומוציא בפעם אחד אלא אפי' אם הוציא בזה אחר זה דלא יהא הטעם חמור מן העיקר ואפילו אם מכיר האחד והשני נשאר גוף האיסור בתוכ' ואין ס' נגדו מותר דמאחר שנתבטלו שניהם פעם א' עד שהיו מותרים באכילה אם מכיר אח"כ האיסור ומוציאו אין בכך כלום מידי דהוה אכל תערובת איסור שנתבטל ואח"כ מתמעט כשאוכלין ממנה ומותר הכל דמאחר שאין האיסור ניכר י"ל שמתמעט האיסור כמו ההיתר ודוקא בלא נודע לו בנתיים כדפרי' אבל ודאי אם נודע לו בנתיים דבתר שעת ידיעתו אזלינן ונאסר כל התערובת פעם א' באכילה. בזה אצ"ל שאפי' בדבר יבש אסור דלא עדיף מניתוסף עליו היתר גמור דאסור עד שיהא בהיתר השני ס' נגד כל התערובת הראשון כדאי' לעיל וה"ה אם בהיתר לבדו ס' נגד כל א' לבדו אבל לא כנגד שניהם כא' ונפלו בו בין בזה אחר זה בין בב"א בין שנודע לו בנתיים בין בהעלמה אחת מאחר ששני מינים הם אפי' נשאר גוף האיסור בתוכם אינם מצטרפין כלל ומותר הכל והא דתרומה מעלה ערלה וכלאי הכרם דקאמר בסתם צריך שני פעמים רוב דהיינו רוב נגד כל הא' אפי' אם היה כשני היתר דמאחר שלא נתבטל פעם א' ברוב ואין ניכר בתערובת הוי התערובת כולה חתיכה דאיסורא דהוי כדבר לח שנתערבה בפחות מס' ועוד דהא הוי כל אחד באשם תלוי ודוקא בשוגג ומעצמו דהא אין מבטלין איסור לכתחילה (הג"ה) וה"ה אפי' בבשר וחלב כגון נ"ט זתי' ירקות שנפלו בהן כזית בשר וכזית גבינה בין בזא"ז בין בב"א בין שנודע לו בנתיים בין בהעלם אחד אעפ"י שבשר וחלב מצטרפין וחשובין כמין אחד ולריש לקיש אפי' למלקות מ"מ מאחר שלא נאסרו יחד קודם נפילתן בקדירה המאכל מותר דדוקא דרך בישול אסרה תורה דהיינו הנ"ט זה בזה והכא יש ס' נגד כל א' ולא גרעי הירקות נגד כל א' מאילו היה הבשר וחלב עצמו שנפל בו. אע"פ שהיתר בהיתר בעי ס' מותר דכשנפל הראשון לא נאסרו שהרי תוך היתר נפל וכשנפל השני הרי יש ס' נגד כל א' וכ"ש אם נפלו בו בב"א שכל א' נתפשט טעמא בס' ומותר דכל מה שעתיד להתפשט אומרים שמתפשט שם בפעם הראשון כדאי' לעיל ואם לא היו נ"ט זתים בירקות אף בשאר איסורי' אסור והלכך לא מצינו חילוק בזה בין בשר וחלב לשאר איסורים אלא כשנודע לו בנתיים שבשאר איסורים נאסר בנפילה הראשונה ובבשר וחלב מותר וכ"ש בטעם כלי בלבד כגון שנתחבו בירקות ב' כפות הפכיים ב"י אפי' בהעלמה אחת ובב"א אם יש ס' בירקות אפי' רק נגד כל א' לבדו המאכל מותר כדאי' לקמן בתשובות ירקות וקיטנית. אבל ודאי אם נאסר הבשר והחלב קודם שנפלו לקדירה וכן כל ב' חתיכות משאר איסורין של מין א' כגון ב' חתיכות נבלה שנפלו בזה אחר זה בנותן טעם של היתר אפי' סלקו הראשון קודם נפילת השנייה אסור הכל וכ"ש בטעמי כלי כגון שתחב בהן מתחילה כף של בשר ב"י ואח"כ אפי' חלב עצמו מותר דאם לא כן לא נמצא נ"ט בנ"ט ע"י כלי דשרי. וכן בבצים וירקות שנתבשלו בקדירה של בשר ונתנו בפלאד"ן ועל כרחך באין בו ששים איירי מדקרי אותם נ"ט ומאחר שהיתר בהיתר בעי ס' אמאי לא יצטרפו הנ"ט ש"ב מתחילה לנ"ט של חלב ויעשו הבצים וירקות כ"פ נבלה. ואין לחלק בין ב' טעמים לטעם ראשון [א'] וגוף חלב. דהא דגים שעלו בקערה ש"ב מותרין לאוכלן אפילו חלב בעין אפי' בהעלמה אחת ושעה אחת דלא מצינו חילוק בנ"ט בנ"ט בין נודע לו בנתיים או לא ותוך שעה אחת או שהה בנתיים זמן מרובה דבטעם מאכל לא שייך נט"ל ועוד דאין שייך חילוק דנודע לו בנתיים אלא בדבר איסור כדפרישי' טעמ' לעיל בשם הרא"ש מטעם דכל מה שעתיד להרים כמורם דמי והיתר בהיתר אינו עתיד להרים וגם אין באין עליו לישאל לחכם וכן הדין בשאר איסורים במים אחד בזה אחר זה דווקא הטעמי אוכל מצטרפין שפיר אבל הטעמי כלים לא אפי' בהעלמה אחת ובב' מינים. לא מבעיא בענייני מאכל שיש בכל אחת לבטל טעם חבירו אלא ה"ה בטעמי כלים כגון מים וירקות שנתבשלו בקדירה חדשה או שאין ב"י ונתחבו בהם בב"א ב' כפות של ב' איסורים בין דאיתא בתבשיל לבטל שום א' מהם בלתי צירוף חבירו המאכל מותר אע"ג דקיי"ל דהית' בהית' בעי ס' וצריך לבטל טעם כלי והוא אינו מסייע לבטל הכא מאחר שאין שום איסור בעינא אלא שניהם מצד פליטת הכפות הוי ממ"נ. שאין לחלק ולו' שאחד יפליט ולא חבירו. ול"ד לטעם קדירה שאין מבטל טעם כף של איסור דהתם הוי ב' מינים כלי חרס ועץ וגם מטעם דלעיל דמה שבלוע בקדירה יש בו ג"כ קצת מטעם איסור של הכף:
10